אנדרייאן ניקולאייב
 | |
| לידה |
5 בספטמבר 1929 שורשלי, רוסיה |
|---|---|
| פטירה |
3 ביולי 2004 (בגיל 74) צ'בוקסרי, רוסיה |
| מידע כללי | |
| בשירות | קוסמונאוט בשירות תוכנית החלל הסובייטית |
| לאום |
 סובייטי |
| עיסוקים נוספים | טייס |
| תקופת השירות | 1960–1982 (כ־22 שנים) |
| דרגה | מייג'ור-גנרל בחיל האוויר הסובייטי |
| זמן שהייה בחלל | 21 ימים, 15 שעות ו-20 דקות |
| משימות | |
| ווסטוק 3, סויוז 9 | |
 | |
| עיטורים | |
   | |
אנדרייאן גריגורייביץ' ניקולאייב (ברוסית: Андриян Григорьевич Николаев ) (5 בספטמבר 1929 - 3 ביולי 2004) טייס סובייטי, בן לעם הצ'ובאשי, שהתפרסם כקוסמונאוט הרביעי.
קורות חייו
אנדרייאן ניקולאייב נולד בכפר שוֹרשֶלי Шоршелы (בצ'ובאשית: שורשל Шуршăл ) שברפובליקה האוטונומית הצ'ובאשית כאחד מששת ילדיה של משפחת איכרים. לאחר סיום בית הספר התחיל לימודירפואה בבית הספר לאחיות אך עזב כדי להרשם לפי דוגמת אחיו איוואן, שהיה יערן, לבית הספר לתעשיית היערות בעיר מרינסקי–פוסאד (סנטרבארי). בהמשך נסע לעבוד כטכנאי יערן בקרליה הרחוקה בין השנים 1947–1950. כשגויס לצבא הסובייטי התקבל ליחידת נ. מ. ולאחר מכן בין אוגוסט 1951 -1954 לבית הספר הצבאי של חיל האוויר בעיר פרונזה שם סיים כקצין טיס. מאוחר יותר למד באקדמיה להנדסה אווירית ע"ש ניקולאי ז'וקובסקי במוסקבה אותה סיים בשנת 1968. בין השנים 1955 – 1960 שירת ביחידות שונות של חיל האוויר באזור מוסקבה.
פעילותו כטייס חלל
במרץ 1960 נבחר לקבוצה הראשונה של טייסי חלל במסגרת תוכנית החלל הסובייטית. הצטיין בעת האימונים בכוח הסיבולת האדיר שהפגין וכונה משום כך "איש הברזל". לקח חלק פעיל בשני פרויקטים עיקריים של טיסה בחלל: ווסטוק 3, ומאוחר יותר סויוז 9. היה לטייס הראשון שבילה יותר מיממה בחלל.
ב-11 – 14 באוגוסט 1962 נשלח לחלל בחללית "ווסטוק 3" ושהה שם במשך 95 שעות תוך ביצוע 64 הקפות מסביב לכדור הארץ. זאת הייתה גם טיסת החלל הראשונה שממנה שודרו תמונות בטלוויזיה. יום אחריו נשלחה גם החללית ווסטוק 4, מאוישת על ידי הקוסמונאוט פאבל פופוביץ'. ימים אחדים אחרי חזרתם לארץ שניהם קיימו מסיבת עיתונאים מפורסמת שבה השתתפו חמשת אלפים עיתונאים. החל משנת 1966 התחיל להתאמן במסגרת התוכנית לטיסה לירח. כעבור 3 שנים ב-1 – 19 ביוני 1970 טס שנית בחלל כחבר בצוות של "סאיוז 9" יחד עם ויטאלי סבסטיאנוב. בהזדמנות זו נשאר בחלל 18 יום, באותם הימים שיא להישארות בתנאי חוסר כוח משיכה. אחרי הנחיתה לכדור הארץ סבל מתשישות עם קושי בהליכה. מצב זה של קושי להסתגל בחזרה לתנאי כדור הארץ כונה "אפקט ניקולאייב". מניעת אפקט שה הפכה ליעד חשוב בתוכניות הבאות לאיוש תחנות חלל.
בשידוך שנכפה למטרה תעמולתית על ידי השליט הסובייטי ניקיטה חרושצ'וב נשא ניקולאייב במוסקבה ב-3 בנובמבר 1963 לאשה את הקוסמונאוטית הראשונה ולנטינה טרשקובה. אחרי החתונה המתוקשרת בשם "החתונה הקוסמית", הזוג הטרי קיבל מפתחות לדירת פאר בפרוספקט קוטוזובסקי היוקרתי. בשנת 1964 נולדה לזוג בת בשם ילנה, לימים רופאה. חיי הנישואין לא עלו יפה אך הזוג נפרד רשמית רק בשנת 1982.
ניקולאייב מילא תפקידים בכירים בתוכנית החלל הסובייטית – בין השנים 1963 – 1968 ניהל את יחידת טייסי החלל ובין 1968 – ספטמבר 1992 היה סגן מנהל המרכז לאימוני הקוסמונאוטים ע"ש יורי גגארין (משנת 1974 סגן - מנהל ראשון).
ההתנקשות
ב-22 בינואר 1969 בעת נסיעה לטקס לכבוד הקוסמונאוטים בקרמלין, ירה קצין בשם ויקטור איליין 16 כדורים משני אקדחים ברכב שבו נמצאו ניקולאייב, אשתו ולנטינה, והעמיתיו הקוסמונאוטים אלכסיי לאונוב וגאורגי ברגובוי. המתנקש חשב שירה ברכבו של לאוניד ברז'נייב, המנהיג דאז של המפלגה הקומניסטית הסובייטית. נהג הרכב נהרג בעוד היושבים האחרים ניצלו. ניקולאייב עצמו נפצע קל מאד בגבו.
תארים וכיבודים
.jpg)
היה חבר בסובייט העליון של ברית המועצות בקדנציות ב-6 עד 11. כמו כן בין השנים 1990– 1993 נבחר ניקולאייב לחבר בפרלמנט הסובייטי החדש - קונגרס נבחרי העם של ברית המועצות שהפך ב-1991 לקונגרס נבחרי העם של הפדרציה הרוסית.
ניקולאייב הגיע לדרגת מייג'ור – ג'נרל, קיבל פעמיים את התואר גיבור ברית המועצות וכמו כן הוענקו לו העיטורים "לנין" ו"הכוכב האדום". כמו כן קיבל עיטורים גבוהים ביותר של מונגוליה, בולגריה ווייטנאם ומדליות של ארצות נוספות. היה אזרח כבוד של הרפובליקה הצ'ובאשית.
כמו כן מכתש על הירח נקרא ניקולאייב לכבודו.
ניקולאייב קיבל בין השאר את הפרס ע"ש דניאל ופלורנס גוגנהיים ואת פרס לנין בשנת 1981. כמו כן היה חבר באקדמיה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה. בשנת 1999 כשמלאו לו 70 יוצר מותג חדש של וודקה על שמו.
הנצחת זכרו במולדתו
הוא נפטר ב-3 ביולי 2004 מהתקף לב בזמן שהנחה אירוע ספורטיבי בעיר צ'בוקסרי, בירת מולדתו, צ'ובשיה. מיוזמת נשיא צ'ובשיה, ניקולאי פיודורוב, הקוסמונאוט, אחד האישים הבולטים של העם הצ'ובאשי, נקבר בטקס ממלכתי בכפרו שורשלי. זאת בניגוד לרצון בתו היחידה, ילנה מיורובה, תושבת מוסקבה, שביקשה שייטמן ב"עיירת הכוכבים" של הקוסמונאוטים בבירת רוסיה. ב-25 ביוני 2005 נחנך על קברו של ניקולאייב קפלה בעלת גובה של 16 מ', בטקס ממלכתי ודתי נוצרי אותודוכסי.
בשנת 2001 נחנך בכפר גם מוזיאון טיסות החלל המהווה כיום חלק מקופמלקס הכולל את הקפלה, את "דרך הקוסמונאוטים", בית הוריו של ניקולאייב ופארק ציבורי שנקרא על שמו . אנדריאן ניקולאייב כתב שני ספרים ."חוזרים למסלול", ו "הקוסמוס – דרך אינסופית" .
קישורים חיצוניים
- אתר של כפר הולדתו, שורשלי - קורות חייו
- מאמר הספד אחרי מותו של ניקולאייב -2004
- ניקואלי בודארין - כתבה על פתחית מוזיאון טיסות החלל בכפר הולדתו שורשלי
- כתבה על חנוכת הקפלה לזכרו של אנדריאן ניקולאייב
