אן ז'נבייב דה בורבון-קונדה

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. אן ז'נבייב דה בורבון-קונדה (צרפתית: Anne Geneviève de Bourbon-Condé; ‏28 באוגוסט 1619–5 באפריל 1679) דוכסית לוז'נוויל.

ביוגרפיה

אן ז'נבייב הייתה בתם היחידה של אנרי השני דה בורבון, נסיך דה קונדה, ושל שרלוט מרגריט דה מונמורנסי, ואחותו של לואי השני דה בורבון, נסיך דה קונדה. היא נולדה בכלא וינסן שבו ריצתה אמה עונש מאסר על שהתנגדה למרשל ד'אנקר, שהיה איש סודה של העוצרת מארי דה מדיצ'י (אמו של לואי השלושה עשר מלך צרפת לעתיד).

היא התחנכה במנזר של המסדר הכרמליתי ברחוב סן ז'אק בפריז. שנותיה הראשונות עברו בצל הוצאתם להורג של דודה מצד אמה, אנרי השני דה מונמורנסי, באשמת קשר נגד הקרדינל רישלייה (1632), ושל בן דודה של אמה, הרוזן פרנסואה דה מונמורנסי-בוטוויל, באשמת השתתפות בדו-קרב (1635). אך הוריה השלימו עם רישלייה, והיא הפכה במהרה לכוכבת החוג הספרותי של קתרין דה ראמבוייה. ב-1642 נישאה לאנרי השני מאורליאן דוכס לונז'וויל, מושל נורמנדי, אלמן שגילו היה כפול מגילה.

אחרי מות רישלייה, שימש אביה כראש מועצת המדינה, ואחיה הביס את צבא ספרד בקרב רוקרואה (1643). היא התלוותה לבעלה במסעו לגרמניה, אליה נשלח ב-1646 כנציגו של הקרדינל מזראן למשא ומתן שהביא לשלום וסטפליה. היא הקסימה את הדיפלומטים הגרמנים וזכתה בכינוי "אלילת השלום וההסכמה". אחרי שובה מגרמניה התאהבה בפרנסואה דה לה רושפוקו (מחבר האמרות הנודע) שניצל אהבה זו כדי להתוודע לאחיה, ולזכות באמצעותו בכבוד ובתהילה.

היא הייתה הרוח החיה במרד הפרונד הראשון, והצליחה לגייס לצד המורדים את בעלה ואת אחיה, ארמנד דה בורבון, נסיך קונטי. אך לא עלה בידיה לגייס לצידה את אחיה הנסיך דה קונדה, שנשאר נאמן לבית המלוכה. במשך תקופה זו התגוררה בבית העירייה בפריז וילדה שם את בנה הראשון. היא לקחה חלק גדול במרד הפרונד השני, ושכנעה תחילה את דה קונדה ואחר כך את מרשאל טורן, לעבור לצד המורדים.

ב-1653, אחרי כישלון מרידות הפרונד, איבדה את השפעתה בחצר המלוכה. היא התגוררה עם בעלה בנורמנדי, והקדישה את זמנה למטרות צדקה. ב- 1663 אחרי מות בעלה, שבה לפריז, אימצה לעצמה את היאנסניזם, והפכה לתומכת של אנשי מנזר פור רויאל. המלך לואי הארבעה עשר סלח לה, וכל עוד הייתה בחיים נמנע מלגרש את הנזירות ממנזר פור רויאל שבשדות (ליד ורסאי). כאשר מצב בריאותה התערער שבה למנזר הכרמליתי בפריז, שבו התחנכה בימי ילדותה, ונפטרה שם ב-5 באפריל 1679.