אמנת בזל (1499)
אמנת בזל שנחתמה ב-22 בספטמבר 1499 הייתה הסכם שביתת נשק שהחלה אחרי קרב דורנאך שנערך כחלק מהמלחמה השוואבית בין הברית השוואבית לבין הקונפדרציה השווייצרית הישנה[1].
ההסכם
ההסכם השיב את הסטטוס קוו הטריטוריאלי על כנו. שמונה מתוך עשרת החברים בליגת עשרת תחומי השיפוט אושרו ככפופים למינוי מבית הבסבורג, אך חברותם בליגה והברית עם הקונפדרציה השווייצרית נועדו להמשיך להתקיים.
סמכות השיפוט בתורגאו, קנטון בשווייץ של ימינו, הועברה לרשות הקונפדרציה השווייצרית.
מורשת
בהיסטוריוגרפיה השווייצרית מהמאה ה-19 הוצגה האמנה כצעד חשוב לעצמאות דה פקטו של הקונפדרציה השווייצרית מהאימפריה הרומית ה"קדושה". לפי וילהלם אושלי (1890), האמנה ייצגה את "הכרת העצמאות של שווייץ מגרמניה". תפיסה זו נעלמה במאה ה-20 שכן לא הייתה כל אינדיקציה לכך שמנהיגי הקונפדרציה באותה עת היו מעוניינים בהתרחקות מהאימפריה. עם זאת, בעקבות האמנה הקונפדרציה התחזקה מאוד כמדינה בתוך האימפריה, ובהמשך התרחבה משמונה קנטונים לשלושה עשר.
קישורים חיצוניים
- אמנת בזל באנציקלופדיה בריטניקה
- אמנת בזל, History Today
הערות שוליים
- ^ History of Switzerland, 1499-1914, וילהלם אושלי, 1922, The University Press
29663115אמנת בזל (1499)