אמן צום

אמן הצום (בגרמנית: Ein Hungerkünstler) ידוע גם בתור אמן התענית או אמן הרעב, הוא סיפור קצר מאת הסופר הגרמני פרנץ קפקא, שפורסם במגזין הספרות Neue Rundschau בשנת 1922. הסיפור לאחר מכן נכלל בקובץ סיפורים בעל אותו השם, אשר היה ספרו האחרון של קפקא ופורסם רק לאחר מותו בשנת 1924.

הסיפור, שכולו כתוב בגוף שלישי, מספר על אמן אשר צם עבור הנאתם של צופיו בכלוב, במשך 40 ימים. הקהל מתחיל לאבד עניין באמן ואנשים מפסיקים להגיע. בסוף הסיפור, לפני שהאמן מת, הוא מספר לאחד הצופים, אשר שם לב לכך שהאמן הולך למות, כי הוא צם כי הוא לא מצא מזון שהוא אהב. לאחר מותו, שורפים את גופתו של האמן ובמקומו שמים בכלוב נמר רעב.

הסיפור מציג את היחס בין החברה ליחיד, ואיך היחיד הוא קורבן של החברה. הסיפור עוסק גם בנושאים אשר מופיעים ברוב סיפוריו של קפקא, כמו מוות, אומנות, סיגוף, טוהר נפשי וגופני, כישלון אישי ויחסים בין אנשים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אמן צום בוויקישיתוף

• אמן צום, בפרויקט גוטנברג (בגרמנית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25593616אמן הצום