אמיל והבלשים
 | |
| עטיפת המהדורה הראשונה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אריך קסטנר |
| איורים | ולטר טריר |
| שפת המקור | גרמנית |
| סוגה | ספר ילדים |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1929 |
| מספר עמודים | 184 (מהדורה ראשונה) |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת יזרעאל (מהדורה ראשונה) |
| תאריך | 1935 (מהדורה ראשונה) |
| תרגום | אלתר אילי (מהדורה ראשונה) |
| סדרה | |
| הספר הבא | אמיל ושלשת התאומים |
אֶמִיל וְהַבַּלָּשִׁים (בגרמנית: Emil und die Detektive) הוא ספר ילדים מאת אריך קסטנר שנכתב בשנת 1929, ואוייר על ידי המאייר ולטר טריר. הספר נחשב לאחת מיצירות המופת של הסופר, ובכלל של ספרות הילדים. הספר היה יוצא דופן ביחס לספרי ילדים אחרים בתקופתו, משום שעלילתו התרחשה בברלין האמיתית, וכללה טיפוסים מפוקפקים, ולא בעולם דמיוני וחסר דאגות. כמו כן הספר אינו מציג מוסר השכל מפורש, אלא נותן למעשי הדמויות לדבר בעד עצמם. הספר תורגם לעשרות שפות, ובכללן עברית; בתרגום ראשון של אלתר אילי (ב-1935, הוצאת "יזרעאל") ובתרגומים מאוחרים יותר של אוריאל אופק ושל מיכאל דק.
הספר היה להצלחה מסחררת לאחר פרסומו. לאחר אירועי שריפת הספרים ב-1933 היה ספר זה היחיד מבין ספרי קסטנר שלא נידון לשרפה על ידי הנאצים ולא הושם ברשימת "הספרים האסורים". ב-1936, עם זאת, גם הוא הושם ב"רשימה שחורה" של ספרים שקריאתם, מכירתם או הוראתם אסורה[1].
אדית יעקבזון, אלמנתו של זיגפריד יעקבזון (והמו"לית של "די ולטבינה" לאחר מותו) עודדה את קסטנר, שהיה עיתונאי ופרסם ספר שירה קודם לכן, לפרסם את הספר. חלק מן הפרטים בעלילה יונקים מן המציאות. שמו האמצעי של קסטנר הוא "אמיל" וגם הוא היה בן לאם קשת יום. בילדותו הוא סייע לאמו, שהייתה ספרית, למצוא נוכלת שרימתה אותה. סיפור העלילה בבנק והשוד מבוססים כנראה על עלילותיהם של האחים זאס, זוג שודדי בנק ברלינאים שהסעירו את ברלין בשנות ה-20.
לספר נכתב ספר המשך בשם אמיל ושלשת התאומים שמתרחש שנתיים לאחר עלילת הספר הקודם.
העלילה
אמיל טישביין הוא נער עני שאביו מת, אשר חי עם אמו הספרית. אמו שולחת אותו לברלין אל דודתו ואל סבתו של אמיל במהלך חופשה, ונותנת לו 140 מרקים בשביל סבתו, אך בנסיעתו ברכבת שדד אותו גנב רכבות בעל מגבעת שחורה בזמן שהוא ישן.
למזלו הוא פוגש חבורת ילדים שעוזרת לו ללכוד את הגנב, ביניהם גוסטב בעל הצופר והפרופסור. החבורה רודפת אחרי הגנב בעל המגבעת השחורה במוניות, במלון אירופה שבו גוסטב בעל הצופר מתחפש לנער מעלית כדי לעקוב אחרי הגנב ובבנק, שבו נתפס הגנב. בבנק, אמיל וחבריו מצליחים לעצור את הגנב, ובעזרת סימן הזיהוי של השטרות (חור קטן בפינה של כל השטר, שנוצר כשאמיל השתמש בסיכה כדי להצמיד את הכסף למעיל שלו ברכבת) הוא מקבל את הכסף בחזרה, תופס את מקס גרונדיס (הגנב), מופיע בעיתון ומקבל פרס בסך אלף מרקים.
עיבוד לטלוויזיה, לתיאטרון ולקולנוע
הסיפור הוסרט כמה וכמה פעמים. גרסה ראשונה הופקה ב-1931, לפי תסריט שכתב בילי ווילדר, והייתה הצלחה מסחרית. אותו תסריט הופק מחדש בבריטניה ב-1935 וב-1954 בגרמניה. גרסה נוספת הופקה בארצות הברית ב-1964 על ידי אולפני וולט דיסני וגרסה נוספת ב-2001 בגרמניה. כמו כן, סדרת טלוויזיה בת 3 פרקים הופקה בבריטניה ב-1952. בעברית הועלתה העלילה מספר פעמים כמחזה, בין היתר בעיבוד של רות חזן.
ההפקות הכניסו שינויים בעלילה: בכמה מהן הפכו הדמויות לאמריקאיות, בגרסה הגרמנית מ-2001 הותאם הסיפור לרוח הזמן: בספר המקורי, המתרחש בברלין ב-1929, רק אחדים מהילדים היה טלפון בבית, ואחד מהם נשאר בביתו כמרכזן במשך כל העלילה, מתוסכל מכך שהוא מפסיד את ההתרחשות. בסרט לכל הילדים יש טלפון סלולרי, והם משתמשים בו שימוש נרחב. כמו כן בספר מסופר שאביו מת ושהוא נוסע לדודתו ולסבתו, ואילו בסרט הוא נוסע למשפחה שאינו מכיר דבר העוזר לחבר מהחבורה להתחזות אליו ולגרום לאמיל לתפוס את הגנב. יתרה מזאת בסרט אביו נפצע ואמו היגרה לאמריקה. בעקבות פציעתו אביו של אמיל מאבד את עבודתו מאחר שרישיונו נשלל. אמיל מנסה לזיף לו רישיון ובעקבות כך הוא מסתבך עוד יותר.
מהדורות בעברית
- תרגם אלתר אילי, הוצאת יזרעאל תל אביב, 184 עמודים, 1935. יצא שוב בשנים 1950, 1973 ו-1976.
- תרגם אוריאל אופק, הוצאת אחיאסף תל אביב, 160 עמודים, 1990.
- תרגם מיכאל דק, הוצאת אחיאסף תל אביב, 152 עמודים, 1999. יצא שוב בשנת 2003.
קישורים חיצוניים
- רונלד הליה, Vom Buch zum Film Der Fall „Emil und die Detektive“ (בגרמנית): על העיבודים השונים של הספר לסרטים
- בעקבות ספרים בברלין: אמיל והבלשים
הערות שוליים
- ^ על פי המידע פה: Karsten Brandt: Die Dissoziation eines Schriftstellers in den Jahren 1934–1936: Ödön von Horváth und H.W. Becker
