אמות המים של רומא
אמות המים של רומא היו מערכת מסועפת ויעילה של אמות מים שסיפקו את המטרופולין הגדול של רומא העתיקה בכמויות גדולות של מים למחיה, להפעלת בתי המרחץ, להשקיית הגנים ושאר צרכים.
המידע על אמות המים של רומא מגיע מן השרידים הרבים שנותרו בשטח, ומספרו של סקסטוס יוליוס פרונטינוס שהיה נציב המים של רומא (Curator aquarum) בשלהי ימי המאה הראשונה לספירה. באחריותו של נציב המים הייתה תחזוקת אמות המים של רומא. פרונטינוס הגיע לתפקיד נציב המים בערוב ימיו, לאחר קריירה צבאית מזהירה במקומות שונים ברחבי העולם הרומי. פרונטינוס לא הסתפק במילוי תפקידו כנציב המים, אלא העלה על הכתב תיאור מפורט של תשע אמות המים של רומא שהיו קיימות ופעלו בימיו. חיבור זה (De aquae ducti urbis Romae) יחיד מסוגו המוסיף מידע רב על אמות המים ותחזוקתן.
אמות המים השונות
אמות המים נבנו בשיטות שונות בחלקים השונים של האמה: על גבי קשתות, תת-קרקעיות, ועל פני הקרקע.
| שם האמה | שנות בנייה | אורך כללי של האמה בק"מ |
אורך האמה התת קרקעית בק"מ |
אורך אמה על גבי קשתות בק"מ |
מוצא המים | טיב המים | גובה האמה מעל פני הים במטר |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אקווה אפיה - Aqua Apia | 312 לפנה"ס | 17.6 | 16.8 | מעיינות בעמק האניו | מעולה | 20 | |
| אקווה אניו וטוס - Aqua Anio vetus | 272 לפנה"ס | 64.0 | 63.6 | נהר האניו | גרוע | 48 | |
| אקווה מרקיה - Aqua marcia | 140-144 לפנה"ס | 91.26 | 80.0 | 10.4 | מעיינות בעמק האניו | מעולה | 59 |
| אקווה טפולה - Aqua tepula | 126 לפנה"ס | 22.8 | 12.4 | 9.2 | מעיינות וולקניים בהרי אלבן | מי מעיין פושרים | 61 |
| אקווה יוליה - Aqua Iulia | 33 לפנה"ס | 22.8 | 12.4 | 9.6 | הרי אלבן | מעיינות קרים מטיב מעולה |
65 |
| אקווה וירגו - Aqua Virgo | 19-21 לפנה"ס | 20.8 | 19.2 | 1.2 | מעיינות בעמק האניו | 20 | |
| אקווה אלסיטינה - Aqua Alsietina | 2-10 לפנה"ס | 32.8 | 32.4 | 0.4 | אגם אלסיטינוס[1] | גרוע ובלתי ניתנים לשתייה.[2] |
17 |
| אקווה קלאודיה - Aqua Claudia | 52-38 לספירה | 68.8 | 53.6 | 14 | מעיינות בסמיכות למעיינות מרקיה |
מעולה | 67 |
| אקווה אניו נובוס - Aqua Anio Novus | 52-38 לספירה | 86.4 | 72.8 | 11.2 | נהר האניו | גרוע | 70 |
| אקווה טריאנה - Aqua Triana | 117-109 לספירה | 59.2 | 59.2 | מי מעיינות ליד האגם הסבאטיני[3] |
לא ידוע | 73 | |
| אקווה אלכסנדרינה - Aqua Alexandrina | 226 לספירה | 22.4 | 12.8 | 2.4 | מעיינות בהרי סאסו בלו | 50 |
ניתן לראות כי צמיחתה של העיר לאורך הדורות חייבה להגדיל את כמויות המים שהוזרמו אל העיר. נוסף על כך הולכות האמות וגבוהות במפלסן, וזאת על מנת שניתן יהיה לספק מים זורמים גם לאזורים גבוהים בעיר הבנויים על גבעותיה של רומא.
ספיקה
ספיקת מימיהן של האמות לא היה שווה וזאת מפני הנתונים הטכניים השונים שלהם. לכל אמה היה חתך בעל גודל שונה ושיפוע שונה שבהם תלויה הספיקה המרבית האפשרית. אקווה אלסיטינה עשויה הייתה לספק עד 0.12 מ"ק לשנייה (120 ליטר), ולעומתה אקווה אניו החדשה – בין 1.85-1.47 מ"ק לשנייה.
סך כל פוטנציאל אמות המים של רומא נע בין 6 ל 7.35 מ"ק לשנייה, שהם בין 520,000 מ"ק ל-635,000 מ"ק ליממה. זהו כמובן האופטימום. אמות מים הלכו ונסתמו עם השימוש מהשקעת קרבונטים ("אבן קומקום"), ונסתמו על ידי סחף. תופעות אלה חייבו תחזוקה מתמדת. אמות מים ניזוקו מדי פעם ואיבדו מים, והיה צורך להפסיק את הזרימה בהן לצורך תיקונים, ובתקופה הרומית גם שררה התופעה של גניבת מים.
לקריאה נוספת
- יזהר הירשפלד, אמות המים בעולם היווני-רומי, בתוך: עמית, הירשפלד ופטריך (עורכים), אמות המים הקדומות בארץ-ישראל, יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1989, עמ' 27-3 .
