א-ל חי יפתח

אֵ-ל חַי יִפְתַּח
	אֵ-ל חַי יִפְתַּח אוֹצְרוֹת שָׁמַיִם; יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם; ; בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן תְּבָרֵךְ עֵדָה; בְּפַחֵי יָגוֹן כְּצִפּוֹר לְכוּדָה; בְּצִדְקַת אַב הָמוֹן הֵכִין סְעוּדָה; וְאָמַר יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם; יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם; ; גָּשֶׁם נְדָבוֹת מִשְּׁמֵי עֲלִיָּה; תּוֹרִיד בַּצִּיָּה רַב עֲלִילִיָּה; בְּצִדְקַת נֶעֱקַד בְּהַר הַמֹּרִיָּה; וְשָׁב וְחָפַר בְּאֵרוֹת הַמַּיִם; יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם
	שני הבתים הראשונים בפיוט

א-ל חי יפתח הוא פיוט שכתב על ידי מחבר לא ידוע (ויש הטוענים כי מדובר באברהם אבן עזרא) ונחשב לאחד מהפיוטים המושרים בקהילות יהדות ספרד ועדות המזרח כחלק מפיוטי "תיקון הגשם", הנאמר לפני תפילת מוסף בשמיני עצרת^[1]. במהלך רוב השיר המשורר עוסק בזכות האבות לגשם ובסופו של דבר גם בטובתו של הא-ל עצמו – "למען מוציא מחלמיש למעינו מים". הפיוט מורכב מארבע–חמש מילים בטור המונות 8–11 הברות.