אל-מיסוד

אַל-מִיסּוּד (באנגלית: Deinstitutionalization) הוא תהליך חברתי ושם כולל לתנועות חברתיות הדוגלות בשחרור אנשים עם מגבלה נפשית מן המוסדות הפסיכיאטריים, בהתאם לעיקרון לפיו יש להם הזכות לקבל טיפול כשהם חיים בקהילה, וללא הגבלת החופש שלהם.

היסטוריה

התנועות נוצרו ברחבי העולם המערבי בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, במקביל להתפתחותם של תנועות לזכויות אדם, ובהמשך להתפתחות גורמים כלכליים וחוקיים בשילוב עם פיתוחן של תרופות אנטי-פסיכוטיות שקיצרו את הצורך באשפוז פסיכיאטרי ממושך. בתקופה זו היו תרופות ופסיכותרפיה שתי הגישות הטיפוליות העיקריות, וניתנה תשומת לב מעטה לתמיכה וסיוע בתפקוד יומיומי ובאינטראקציה חברתית. לעיתים קרובות התערבות טיפולית הייתה בעלת השפעה קטנה על חיי היומיום, הסוציאליזציה והאפשרויות התעסוקתיות. לעיתים היו מחסומים כגון סטיגמות ודעות קדומות שהקשו על קבלה חברתית של פגועי הנפש. אך מאז שנות ה-60 (בישראל – מאז סוף שנות ה-70) קיימת בארצות הברית ובעולם מגמה ברורה להעביר את הטיפול עבור האנשים הסובלים ממצבים נפשיים חמורים ומתמשכים, אל הקהילה.

מודל האל-מיסוד מדגיש את התפקוד וההתמודדות במסגרת הקהילה הטבעית, והוא כולל בדיקה מחודשת של תפקיד המשפחה בתהליכי שיקום פסיכיאטרי והחלמה, ומקומה כשותפה פעילה בתהליכים אלו, תוך התייחסות לצרכים השונים המתעוררים במשפחות בעקבות התמודדות עם מחלת נפש של אחד מבני המשפחה. תוצאות המדיניות החדשה התבטאו בין היתר במגמה מתמשכת של סגירת מוסדות פסיכיאטריים, ניסיון לקיצור זמן האשפוז ופיתוח שירותים טיפולים ושיקומים חדשים ומשולבים בקהילה. השינוי במדיניות הביא לתמורות רבות שגרמו להסתכלות והבנה חדשה על אנשים עם מגבלה נפשית ויכולתם לבנות חיים משמעותיים בקהילותיהם. תנועת האל-מיסוד בעולם הביאה לצמצום במספר מיטות אשפוז וימי אשפוז, ואף יצרה תהליכי חשיבה אחרים המתבטאים בשינוי היחס כלפי האדם עם מגבלה נפשית ומשפחתו. נהוג כיום במערכות בריאות הנפש בעולם לבנות תוכנית עזרה מקצועית תוך התמקדות באדם ובצרכיו.

ראו גם

לקריאה נוספת

יחזקאל טלר, הדרך למעלה פרקים בבריאות נפש קהילתית, הוצאת אחווה, 2011
אורי אבירם, יגאל גינת, שירותי בריאות הנפש בישראל מגמות וסוגיות. צ'ריקובר, 2006