אלקסי סלאב
 | |||||||
| לידה | שלהי המאה ה-12 | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1230 מלניק? | ||||||
| מדינה | דספוטות הרודופים | ||||||
| מקום קבורה | מלניק? | ||||||
| בת זוג |
אלמונית (איזבלה?), בת מחוץ לנישואים של הקיסר אנרי מפלנדריה אחרי 1216 - פטרליפינה | ||||||
| שושלת בית אסן | |||||||
| |||||||
| |||||||
אלקסי סלאב (בבולגרית: Алексий Слав, ביוונית: Ἀλέξιος Σθλαῦος אלקסיוס סתלאבוס, בלטינית: Alexius Slav, לפעמים מוזכר בכרוניקות מערביות כ-Esclas; שלהי המאה ה-12 - המחצית הראשונה של המאה ה-13) היה בויאר (אציל) בולגרי, בן למשפחת המלוכה אסן, אחיין של שלושת האחים אסן - פטר, איוואן אסן הראשון וקאלויאן. בשנים 1230-1207 שלט כדספוט באזור מערב ומרכז רודופי ופירין.
ביוגרפיה
אלקסי סלאב נולד בסוף המאה ה-12 כבנה של נסיכה ממשפחת אסן, אחות הצאר איוואן קאלויאן, אחיין של האחים אסן, פטר אסן וקאלויאן.
שמו הוזכר לראשונה כאחד הבויארים שהתנגדו לעליית בוריל אסן לכס האימפריה הבולגרית אחרי מותו האלים של קאלויאן ליד חומות סלוניקי באוקטובר 1207. בוריל נשא לאישה את אלמנתו של קאלויאן ושלח את הילדים הקטינים של הצאר איוואן אסן הראשון - איוואן אסן השני ואלכסנדר - לגליציה הרחוקה. הנסיך סטרז, שטען גם הוא לכתר, פנה לחסותו של הקניאז הסרבי של ראשקה, סטפאן נמאניץ'פרבובנצ'ני. אלקסי סלאב מצא עצמו בראש המתנגדים לצאר בוריל וכנראה גייס תמיכה בקרב תושבי רודופי ומנהיגיהם שחששו מפני השלטון המרכזי.
בנובמבר 1208 נשא לאשה את בתו של הנריק מפלנדריה, קיסר האימפריה הלטינית הצלבנית שלקחה את מקום הקיסרות הביזנטית בקונסטנטינופול. כטוען לכתר בולגריה, נאלץ אלקסי לעזוב את וליקו טרנובו, בירת בולגריה דאז, וכונן ישות מדינית משלו במערב ובמרכז האזור של הרי הרודופים
דספוטות
לדעתם של היסטוריונים מודרניים גנב הצאר בוריל גנב בדרך הונאה ובגידה את זכויות הירושה של אלקסי סלאב ועל כן חיפש אלקסי בני ברית זרים כנגדו. בוריל נחל בהמשך שורה של כשלונות צבאיים. במאי 1208 על יד בורוי (סטרה זגורה של ימינו) הובס על ידי הצלבנים בראשות הקיסר הלטיני הנריק מפלנדריה, אחיו של בלדובין שמת בשבי אצל הבולגרים. שני הצבאות נסוגו, ללא ניצחון מכריע. כעבור חודשיים בליל 1 באוגוסט 1208 נחל בוריל על יד פלובדיב (פיליפופול) תבוסה קשה. הלטינים חיפשו נקמת דם אחרי תבוסתם באדריאנופול ב-1205 מידי הצאר קאוליאן המנוח. הפעם הם כבשו כל מערב תרקיה. אלקסי סלאב נראה באותם הימים במחנה של הנריק. הקיסר הנריק הבטיח לאלקסי שהיה לחתנו לתמוך בטענותיו לכתר בולגריה והעניק לו את התואר דספוט.[1] אלקסי קבע את מושבו ביישוב צפינה במערב הרודופים, על יד הכפר דורקובו של ימינו.
בשנת 1211, בברית עם הדספוט של אפירוס, נאבק אלקסי סלאב בבוריל, הצליח להרחיב את אחיזתו ולכבוש את המבצר מלניק שהפכה החל משנת 1215 לבירתו. במלניק החזיק אלקסי חצר מלכותית משל עצמו, בה התארחו פרט לבויארים בולגרים גם אצולה "פרנקית" (צלבנית). (כתובת אחת מציינת נוכחותו במקום של "סבסטוס" פרנקי).
מות אשתו הלטינית ב-1213 החליש את חיבורו לאימפריה הלטינית. הוא התקרב עוד יותר לדספוט של איפורס, תאודורוס קומנניס דוקאס והתחתן עם קרובת משפחה של זה.[2] בשנת 1220 ציווה אלקסי תרומה נדיבה באדמות למנזר "מרים הקדושה ספליוטיסה" ("מן המערה") (Света Богородица Спилеотиса). הוא בנה גם את הכנסייה "מרים הקדושה פאנתאנסה". בתעודת התרומה לכנסייה הראשונה שמר אלקסי לעצמו את התארים "דספוט" ואפילו "צאר".
סוף מדינתו
בשנת 1230 החליט תאודורוס קומננוס דוקאס, שבינתיים הכתיר את עצמו קיסר בשנת 1224, כי בולגריה היא המכשול האחרון לפני כיבוש קונסטנטינופול והחזרת העיר הזאת לידי היוונים. במרץ 1230 הוא ניתק את הברית עם הבולגרים ופלש לארץ זו בראש צבא גדול. לאיוואן אסן השני שהופתע, לא נשאר הרבה זמן לגייס חיילים. אף על פי כן בקרב המכריע שהתנהל ב-9 במרץ 1230 על יד הכפר קלוקוטניצה הצבא האפיריוטי נחל תבוסה קשה. רק חלק ממנו בפיקודו של אחיו של תאודורוס, מנואילוס, שרד ונמלט.
שמו של אלקסי אינו מוזכר עוד במקורות היסטוריים אחרי דצמבר 1228. לא יודעים מה עלה בגורלו אחרי תאריך זה. מדינתו סופחה לממלכה הבולגרית של איוואן אסן השני - או בדרך צבאית או ייתכן כי אלקסי הסגיר את עצמו וקיבל תפקיד בחצר הצאר. לפי ההיסטוריון זלטרסקי, אין לשלול גם האפשרות שהוא נשאר כמנהיג מקומי במלניק בחסות הצאר החדש.
היו חוקרים שזיהו אותו עם סטולניק בשם סלאב שצויין על כתובת מאוחרת יותר החרוטה על טבעת שנתגלתה בטרנובו, אולם ההיסטוריון איוואן בוז'ילוב אינו רואה בסיס מוצק לסברה זו.
חייו הפרטיים
אלקסי סלאב היה נשוי פעמיים:
- לראשונה - לבת של הקיסר הנריק מפלנדריה. היא נפטרה בערך בשנת 1213.
- פעם שנייה -ב-1213 לבת של פטראליפס, גיס של תאודורוס קומנינוס דוקאס, הדספוט של אפירוס (ואחרי 1225 - קיסר תסלוניקי) (אולי הסבסטוקרטור יואניס פטראליפס)
לא ידוע אם היו לו ילדים.
הנצחה
- Slav Point (נקודת סלאב) על חוף אוסקר II בארץ גראהאם באנטארקטיקה נקראה לזכרו.
לקריאה נוספת
- Бакалов, Георги; Милен Куманов- «Алекcий Слав (деспот Слав) (II половина на XII в.-след 1230)». Електронно издание "История на България". София: Труд, Сирма 2003.
(בבולגרית) - גאורגי בקאלוב, מילן קומאנוב - אלקסי סלאב (דספוט סלאב) (המחצית השנייה של המאה ה-12 - אחרי 1230) מהדורה אלקטרונית
- Божилов, Иван - Фамилията на Асеневци (1186–1460). Генеалогия и просопография . Българска академия на науките. София 1994
(איוואן בוז'ילוב - משפחת אסן (1460-1186), גנאלוגיה ופרוסופוגרפיה. אקדמיה הבולגרית למדעים, 1994
- (en) Fine, John V.A. The Late Medieval Balkans, A Critical Survey from the Late Twelfth Century to the Ottoman Conquest. Ann Harbour, The University of Michigan Press, last édition 1996. מסת"ב 0-472-10079-3.
- (en) Kazhdan, Alexander (ed). The Oxford Dictionary of Byzantium. Oxford, Oxford University Press, 1991. מסת"ב 0-19-504652-8.
- (en) Nicol, D. The Despotate of Epire. Oxford, Basil Blackwell, 1957.
- (bu) Zlatarski, V. Istoria na Bῠlgarskata dῠržava, 3 vol. Sofia, 1918-1940, repr. 1971-1972.
הערות שוליים
26319509אלקסי סלאב