אלכסנדרוס גאורגיוס פספאטיס
אלכסנדרוס גאורגיוס פספאטיס (ביוונית:Αλέξανδρος Γεώργιος Πασπάτης בצרפתית: Aléxandre G.Paspati, מאי 1814 כיוס[1],אז בהאימפריה העות'מאנית - 24 בדצמבר 1891 אתונה, יוון) היה בלשן יווני, רופא בהכשרתו, שחי ופעל בקונסטנטינופול, ונודע כאחד מחלוצי החקר של שפת רומאני ושל תולדותיהם ותרבותם של הצוענים. כתב גם מחקרים בתחום התרבות וההיסטוריה הביזנטית. פספאטיס היה גם אחד מחלוצי האפידמיולוגיה בקונסטנטינופול.
ביוגרפיה
פספאטיס נולד באי כיוס, אז חלק מהאימפריה העות'מאנית, בשנת 1814, כבנם של גאורגיוס פספאטיס ומרוקה לבית סקיליציס[2][3]. הוא היה הבכור בין 8 ילדים. הילדותו התייתם מאביו. בנסיבות הטבח הגדול באי כיוס בשנת 1822 בגיל 8 נלקח בשבי בטורקיה יחד עם עוד אח ואחות ונמצא על ידי אמו בשוק העבדים של איזמיר (סמירנה). בעזרת וועד הנציבים האמריקאים לשליחויות בחו"ל שוחרר מהעבדות. הגיעה עם אמו לאי מלטה, שם למד זמן מה בבית ספר של האבירים[3]. בהמשך נשלח באונייה יחד עם עוד 11 ילדים לבוסטון בארצות הברית, לשם הגיע אחרי מסע בן 120 יום. הילדים חולקו בין משפחות אומנות של אוהדי יוון ("פילו-הלנים"). פספאטיס הגיע אל משפחה של אדם בשם מרשל פ. ויילד. גם אחותו השתחררה תמורת דמי כופר אולם האח ניקולאוס נשאר בטורקיה. אמן נותרה במלטה. אלכסנדרוס התחנך בפנימייה לבנים "מאונט פלזנט" במכללת אמהרסט[1] וסיים בהמשך תואר ראשון באותה מכללה. לאחר מכן בשנים 1835–1839 למד רפואה באוניברסיטאות פריז ופיזה[1]) [4] סיים בפיזה את התואר ברפואה ב-8 ביוני 1839. בעת לימודיו בפיזה עמד בראש אגודה פילולוגית של הסטודנטים היוונים בעיר[4]. בשנת 1840 חזר לים האגאי לאי סירוס, שבה קיבל ב ב-11 ביולי בעיריית העיר ארמופולוס את האזרחות יוונית[1]. בשנים 1878-1840 חי ועבד פספאטיס בקונסטנטינופול, בירת האימפריה העות'מאנית, הצטיין בעבודתו כרופא בבית החולים היווני "בלוקלי" שב"שבעת המגדלים" והיה למנהל המוסד הזה בשנים 1851–1856. באותה תקופה בשנים 1851 ו-1856 התמודדו תושבי המקום עם מגפות קשות של אבעבועות שחורות. התמנה מפקח על התברואה. כמו כן חקר את ההיסטוריה והתרבות הביזנטית. היה חבר תורם של אגודה לקידום לימודי יוון בצרפת[5]. בשנת 1852 התחתן באי סירוס עם ארגירו וורו (1913-1818), ילידת האי[2]. בשנת 1861 הקים יחד עם מלומדים יוונים אחרים את האגודה הפילולוגית היוונית בקונסטנטינופול. בדליקה ב-5 ביוני 1870 שהרסה חלק גדול משכונת בייולו (פרה), נשרפו עד לאפר גם ביתו וספרייתו העשירה של פספאטיס[6]. ב-1878 התיישב פספאטיס באתונה שבה לימד באוניברסיטה. הוא כיהן כמנהל הראשון של בית החולים הפסיכיאטרי דרומוקטיו. פספאטיס נפטר באתונה בשנת 1891.
פעילותו המדעית
חקר שפת הצוענים - רומאני - ותרבותם
תרומתו החשובה ביותר של פספאטיס הייתה בתחום חקר השפה והתרבות של הצוענים באימפריה העות'מאנית, כולל בבלקן ובנסיכויות הרומניות שהיו בנות חסות של העות'מאנים. את מסקנותיו הוא פרסם בספר שלו "עיונים על הצוענים או הבוהמיאנים באימפריה העות'מאנית" (1870). את עבודתו בתחום החל פספאטיס בשנות ה-1850 על ידי לימוד השפה רומאני ואיסוף עדויות וסיפורים מפי צוענים נוודים שחיו בפרברי קונסטנטינופול ובחלק האירופי של האימפריה העות'מאנית. ספרו כולל מבוא, דקדוק קצר של שפת הרומאני, ומילון של השפה הזאת. לספר נספח ובו ששה סיפורים מתוך תריסר שרשם פספאטיס מפי מוזיקאי צועני מיושב בשם לאון זפירי. הסיפורים מובאים במקור ברומאני ותרגום לצרפתית לצידם. פספאטיס שם לב לאחידותם היחסית של ניבי השפה רומאני ולקשרם לשפת הרומאני המדוברת על ידי צועני חצי האי פלופונסוס, מה שנקרא "הגרסה היוונית" של שפת הרומאני[7]. בגלל המורכבות של חקר תולדות הצוענים המפוזרים בארצות רבות, הונחה פספאטיס על ידי העקרון "ההיסטוריה האמיתית של גזע הצוענים נמצאת בחקר שפתם". פרט לחקר הצוענים, עסק פספאטיס בעיקר חקר העתיקות הביזנטיות.
חקר עתיקות ביזנטיון
יחד עם אפטימיוס אנטוניאדיס חקר פספאטיס את העתיקות הביזנטיות של קונסטנטינופול - בעיקר את שרידי הארמון הגדול של קיסרי ביזנטיון ואת כנסיית איה סופיה[8].
פרסים ואותות הוקרה
- 1886 - דוקטור לשם כבוד של מכללת אמהרסט (LL.D)
ספרים
- 1860 Memoir on the language of the Gypsies, as now use in the Turkish Empire
תזכיר על שפת הצוענים הנמצאת כיום בשימוש באימפריה הטורקית (הוצגה בפני החברה האמריקאית למזרחנות)
- 1868 - תזכיר על בית החולים היווני "שבעה המגדלים" בקונסטנטינופול - Υπόμνημα περί του γραικικού νοσοκομείου των Επτά Πύργων
היה ניתוח של התחלואה והתמותה בקרב האוכלוסייה היוונית של קונסטנטינופול, המבוסס על הרישומים של בית החולים בשנים 1833–1859, סקירה ראשונה ביוונית של סטטיסטיקה וטופוגרפיה רפואית.
- 1870 - Études sur les Tchinghianes ou Bohémiens de l'Empire Ottoman
מחקר זה זכה להערכת המזרחן הגרמני אנדריאס דוד מורדטמן בכתב העת גרמני למזרחנות (Zeitschrift der Deutschen Morgenlandischer Gesellschaft)
- 1877 - עיונים טופוגרפיים והיסטוריים ביזנטיים מלווים באיורים -Βυζαντιναί μελέται Τοπογραφικαί και ιστορικαί
- 1885 - הארמונות הביזנטיים הגדולים של קונסטנטינופול
- המצור והכיבוש של קונסנטינופול על ידי העות'מאנים בשנת 1453 -Πολιορκία και Άλωσις της Κωνσταντινουπόλεως υπό των Οθωμανών εν έτει 1453
- 1883- הערות על הגרסה המתוקנת של הברית החדשה -Remarks on the revised Version of the new Testament
- 1888 - המילון הכיוטי, של השפה המדוברת בכיוס, לפי הכתובות הישנות והחדשות והמפות של האי -Το Χιακόν γλωσσάριον : Ήτοι η εν Χίω λαλούμενη γλώσσα μετά τινών επιγραφών αρχαίων τε και νέων και του χάρτου της νήσου
| publisher = Τυπογραφείο Αδελφών Περρή
- 1918 -סמלי הנאמנות האתנית:קונסטנטינופול ואגיה סופיה -Τα σύμβολα της εθνικής πίστεως : Kωνσταντινούπολις και Αγία Σοφία
לקריאה נוספת
- Angus Fraser - Tiganii - Originile, migrația și prezența lor în Europa, Humanitas, București
- Merope Anastassadou Les Grecs d'Istanbul au XIXe siècle - Histoire socio-culturelle de la communeauté de Pera, Brill, Leiden 2012 -
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה באתר איגוד הרופאים היוונים - תולדות הרפואה אלכסנדרוס פספאטיס, החלוץ היווני של האפידמיולוגיה בקונסטנטינופול
C.Trompoukis, I.Laskaratos Αλέξανδρος Πασπάτης Ο Έλληνας πρωτοπόρος της επιδημιολογίιςστην Κωνσταντινούπολη Στοιχεία από ανέκδοτο χειρόγραφό του Αρχεια Ελληνικη Ιατρικης 2001, 18(6):603–608
- ספרים במקור
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 בוגרי מכללת אמהרסט 1831
- ^ 2.0 2.1 האתר הגנאלוגי geni
- ^ 3.0 3.1 האתר הגנאלוגי היווני אגלאסטוס
- ^ 4.0 4.1 סטודנטים יוונים שלמדו באוניברסיטת פיזה
- ^ Revue des Etudes Grecques, tome XV Paris p .43 1902
- ^ M.Anastassiadou 2012
- ^ A.Fraser ע' 18-19
- ^ Liz James (ed) A Companion to Byzantion, Wiley-Blakwell, Chichester, West Sussex 2010 p.48,
- ^ אתר מוזיאון וירטואלי של אמנות ביזנטית ברשת
אלכסנדרוס גאורגיוס פספאטיס27322486