אלכוהוליסטים אנונימיים
אלכוהוליסטים אנונימיים (באנגלית: Alcoholics Anonymous; בראשי תיבות: AA) הוא ארגון בינלאומי שנועד לסייע לאנשים המכורים לאלכוהול להיגמל מהתמכרות זו.
הארגון מפעיל מערך של קבוצות תמיכה הכוללות התנזרות מאלכוהול במטרה לשקם את בריאותם הלקויה של האלכוהוליסטים (עקב השימוש הקבוע באלכוהול), לשפר את מערכות היחסים שלהם עם הסובבים אותם ובמקביל להביא לשיפור במצב המשתתפים האחרים במפגשים. חלק מהפעילות היא באמצעות שיתוף האחרים בדרך הגמילה של הפרט, תוך וידוי אודות "מעידות" אחרונות וקבלת תמיכה להמשך הדרך.
מדריכי המפגשים פועלים באמצעות "תוכנית 12 הצעדים" כדי לסייע לגמילה. "אלכוהוליסטים אנונימיים" הוא הארגון הראשון שהשתמש בתוכנית זו, ובכך שימש כמודל עבור קבוצות גמילה מחומרים ממכרים אחרים כמו "מהמרים אנונימיים".
פעילות
במפגשי הקבוצות משתפים אנשי הקבוצה זה עם זה בניסיונות הגמילה שלהם, במטרה להתמודד יחד עם הקושי המשותף שלהם. לפי המסורת השלישית של אלכוהוליסטים אנונימיים, הדרישה היחידה לחברות בקבוצה היא הרצון להפסיק לשתות אלכוהול. אין בארגון דרישה או חובה לתשלומים או דמי חבר, והמימון מגיע רק מתרומות פנימיות. הארגון לא מעורב או נוקט בעמדה בענייני פוליטיקה, דת או חברה, והוא לא קשור עם שום ארגון, מוסד או מוסדות גמילה.
היסטוריה
הרעיון להקמת קבוצת התמיכה הראשונה לאלכוהוליסטים החל בשנת 1934 על ידי ביל וילסון, אלכוהוליסט שהקריירה שלו נפגעה בשל התמכרותו, אך הוא הצליח להתפכח בזכות תמיכה שקיבל ב"קבוצת אוקספורד" הנוצרית. הוא הקים קבוצת אוקספורד משלו לתמיכה באלכוהוליסטים, אך זו לא הצליחה לסייע לאנשים בגמילה. הוא קיבל עצה מהרופא שסייע לו להיגמל, ד"ר ויליאם סליקוורס, לעסוק בקבוצה בכיווני תמיכה מדעיים יותר ופחות דתיים. ההזדמנות לכך הגיעה במהלך נסיעת עסקים לאקרון, אוהיו, בה פגש בד"ר בוב סמית, וסייע לו להתפכח. היום בו שתה סמית את המשקה האחרון שלו, 10 ביוני 1935, נחשב כתאריך הייסוד של אלכוהוליסטים אנונימיים.
ב-1937, וילסון וסמית העריכו שעזרו ל-40 אלכוהוליסטים להפסיק לשתות, ושנתיים מאוחר יותר, עם 100 חברים, וכתב וילסון על התוכנית בספר "אלכוהוליסטים אנונימיים", ממנו אימץ הארגון את שמו. הספר, שמכונה גם "הספר הגדול" (The Big Book), מתאר תוכנית של שנים עשר הצעדים לגמילה מאלכוהול. בשנת 1941 הוגברו מכירותיו של הספר בעקבות החשיפה שקיבל במספר ראיונות רדיו ומאמרים בעיתונות.
בשנת 1946 גדלו הקבוצות, ונוצרו בלבול ומחלוקות בתוך הקבוצות לגבי שיטות עבודה, הסמכות והמטרות. הדבר הוביל את וילסון לכתוב הנחיות לניהול הקבוצות, שנודעו בשם "שתים עשרה המסורות", וכללו גישה של מבנה בלתי היררכי ואלטרואיסטי. ההנחיות נכנסו בהמשך לכל המהדורות הבאות של "הספר הגדול".
בשנות ה-50 החלה התרחבות בינלאומית גדולה של התנועה. בשנת 2001 הוערך מספרם של חברי הארגון בעולם בכשני מיליון.
קישורים חיצוניים
- אלכוהוליסטים אנונימיים, משרד השירות העולמי
- אלכוהוליסטים אנונימיים, מחוז ישראל