אלישבע סנש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. אלישבע (אר'זי) סנש (במקור ארז'בט זינגר, בהונגרית: Szenes Erzsi;‏ ראיץ, 5 ביוני 1902[1] – תל אביב, מאי 1981) הייתה משוררת, סופרת, עיתונאית, פרפורמרית ישראלית ממוצא יהודייה-הונגרייה, זוכת פרס נורדאו.

קורות חייה

ארז'בט זינגר נולדה במשפחה יהודית (בהונגריה דאז, סלובקיה של היום) כבתם של המורה מתיאש זינגר ושל ברתה פלדמן. היא גדלה בנאג'מיהאי, בשנות ה-20 של המאה ה-20 היא נודעה כעיתונאית וכמשוררת הן בהונגריה העליונה והן בהונגריה עצמה. היא התחילה ביומן קאשה (Kassai Napló) והפכה לעורכת של "ידיעות פראג ההונגרי" (Prágai Magyar Hírlap) ושל, העיתון ההונגרי" (Magyar Újság) בהונגריה.

עיתונים וכתבי עת רבים פרסמו את כתביה ומאמריה:[2]

היא הייתה חברה באקדמיית מסריק.[3]

מ-1939 עד 1942, במהלך התקדמות הפשיזם בצ'כוסלובקיה נכלאה בגטו נאג'מיהאי (אנ'). היא קברה חלק מכתביה מאותה תקופה בחצר הגטו, אלה אבדו, אך חלק מיומנה נשאר. בדצמבר 1942, בתחילת גירוש היהודים בצ'כוסלובקיה, היא ברחה לממלכת הונגריה, שם הצליחה לפרסם את הרומן הקצר שלה (מקיץ עד קיץ, 1943).

היא נעצר ב-21 במרץ 1944, (מייד לאחר כניסת הוורמכט להונגריה במבצע מרגרטה) תחילה נזרקה לכלא ברחוב זריני, לאחר מכן נשלחה למחנה קישטרצ'ה, משם גורשה לאושוויץ בהוראתו האישית של אדולף אייכמן.[4] (בכך הפרה הרייך השלישי גם את החוקים ההונגרים שהיו בתוקף באותה תקופה)[4] לבסוף נשלחה לעבודות כפייה לפאלרסלבן (אנ'), למפעל צבאי. חיילים אמריקאים שחררו אותה בזלצוודל (אנ').

לאחר ששרדה את השואה, עבדה בעיתון סלובקי בברטיסלאבה במשך תקופה קצרה ב-1945 ולאחר מכן עלתה לישראל ב-1949. עד מותה עבדה כעיתונאית באוי קלט, העיתון בשפה ההונגרית שיצאה לאור בתל אביב, וכן הופיעה בערבי שירה כפרפורמרית. היא העידה במשפט אייכמן (25 במאי 1962),[5] וגם במשפט קרומיי-הונשה (פרנקפורט, 1963).[6]

קריירה

הקריירה שלה החלה בכרכי שירה, כשהנושא המרכזי בשני הכרכים הראשונים שלה היה תשוקות של נערה צעירה. בעיקר כתבה בפסוקי שירה חופשיים הדומים בסגנונם לתהילים.[7] שיריה המאוחרים הם אנטי-פשיסטיים מאוד. היא כתבה את הכרך האוטוביוגרפי הראשון שלה ב-1937 לבקשתו של אישטוואן דאלוש. ספרה "הנפש מתנגדת" שיצא לאור בהונגריה, הוא יצירת מקור היסטורית גם אם הוא חלקי בלבד. ב-1966, בהזמנתו של פרנץ יוהאס, היא ביקרה בהונגריה והייתה אורחת הכבוד ביום הספר.[8] בשנים 1966–1967, העניקה מספר ראיונות,[9] ומספר מאמרים פורסמו על ספרה "הנפש מתנגדת".[10]

עבודותיה

  • פקעת משי, 1924, קושיצה, שירים (בהונגרית)
  • מטפחת לבנה, 1928, קושיצה, שירים (בהונגרית)
  • אני שרה על אהבה ומוות, 1936 (בהונגרית)
  • מקיץ עד קיץ, רומן, בודפשט, 1943 (בהונגרית)
  • יש לי מולדת, 1956, זיכרונות, תל אביב (בהונגרית)
  • הנפש מתנגדת, יומן ושירים, 1966, בודפשט
  • פקעת המשי, 1969, תל אביב, שירים נבחרים (בעברית)
  • מטען כבד, 1977, סיפורים נבחרים (בעברית)

פרסים

  • פרס נורדאו

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ "Születési bejegyzése a rajeci izraelita hitközség születési akv. 6/1902. folyószáma alatt". נבדק ב-2020-03-19.
  2. ^ Csanda Sándor: Első Nemzedék, Pozsony, 1982
  3. ^ Egri Viktor: A lélek ellenáll (Szenes Erzsi naplója) Irodalmi Szemle 1966/7
  4. ^ 4.0 4.1 Filep Tamás Gusztáv: Szabályosan kiloptak bennünket Magyarországról, Irodalmi Szemle, 2012/8
  5. ^ "Testimony of Erzsi Elisheva" (PDF). נבדק ב-2018-08-22.
  6. ^ "A vonat másodszor is kirobogott…Beszélgetés Szenes Erzsi költőnővel, a Hunsche-Krumey per tanújával". אוי אלט (הונגריה) (15): 3. 1964-08-01.
  7. ^ Magyar Zsidó Lexikon/szerk. Újvári Péter Budapest: Pallas, 1929
  8. ^ Szenes, Erzsi. A lélek ellenáll. Budapest: Szépirodalmi.
  9. ^ b.p.: „A magyar Anna Frank”. Interjú Budapesten Szenes Erzsivel. Új Kelet 1966. VI. 3.2.; F[edor] Á[gnes].: Egy elásott napló sorsa. Szenes Erzsébet beszél „A lélek ellenáll” című könyvéről. Magyar Nemzet, 1966. május 25. 4.
  10. ^ Ágh István: Szenes Erzsi: A lélek ellenáll = Új Írás, 1967. 1. szám, 123.; Mezei András: „A lélek ellenáll”= Élet és irodalom, 1966/38. szeptember 17. 4.; Kardos Pál: Szenes Erzsi, A lélek ellenáll, Napló és versek. Alföld, 1966/10. 81-82.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37321793אלישבע סנש

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אלישבע_סנש&oldid=2573313"