אליס וודוורד

אליס בולינגברוק וודוורד (באנגלית: Alice Bolingbroke Woodward‏; 1862–1951) הייתה אמנית ומאיירת אנגלייה. אחת המאיירות הפוריות ביותר בתחילת המאה העשרים וידועה בעיקר בזכות עבודתה בספרות ילדים, ובזכות האיורים המדעיים שלה. ^[1]

ביוגרפיה

וודוורד נולדה ב -3 באוקטובר 1862 בצ'לסי, לונדון. אביה הנרי וודוורד, היה מדען בולט בתחום הגאולוגיה, ועבד במוזיאון הטבע בלונדון. בילדותה התחנכה וודוורד בביתה על ידי מורים, יחד עם ארבע אחיותיה ושני אחיה (היא הייתה הרביעית מבין שבעה ילדים). מגיל צעיר עודדו את הילדים לצייר, כאשר בסופו של דבר כל האחיות הפכו אמניות וכל האחים הפכו למדענים. בשנות העשרה המאוחרות שלה, אליס הייתה מספיק מיומנת כדי להמחיש בציורים הרצאות לאביה ומאמרים בעיתונים עבור עמיתיו.

הדבר איפשר לה להרוויח מספיק כסף כדי להתחיל את לימודיה בבית הספר לאמנות סאות' קנזינגטון, ומאוחר יותר בבית הספר לאמנות בווסטמינסטר ואחריו באקדמיה ז'וליאן בפריז. היא למדה שיעורים באיור של ג'וזף פנל ומוריס גרייפנהגן, והקשר שלה עם פנל הוביל לעבודות בהוצאות ספרים ובחברה לאיור ספרי ילדים. היא המשיכה לאייר עבודות מדעיות לאורך הקריירה שלה. ^[2]

אליס וודוורד נפטרה בשנת 1951.

אחותה, גרטרוד מרי וודוורד, עבדה גם בליטוגרפיה אנטומית, והייתה חברה לכל החיים של ביאטריקס פוטר. ^[3]

בין השנים 1896–1900 עבדה בהוצאת הספרים בגלאזגו Blackie and Son Limited, ואיירה סדרת ספרי ילדים ובהם To Tell the King the Sky is Falling, הרפתקאות בארץ הצעצועים, Apple Red and Silver Bells. היא החליפה את אוברי בירדסלי כמאיירת, והשפיעה על המאיירת סיסלי מרי בארקר.

המו"ל הראשי שלה היה ג'ורג ' בל ובניו עבורם איירה את ספר התמונות של פיטר פן שכתב דניאל אוקונור, ויצרה 28 לוחות צבעוניים.^[4]

היא איירה את סיפוריהם של שתי אופרות של גילברט וסאליבן, את הרפתקאות אליס בארץ הפלאות של לואיס קרול ואת היופי השחור הקלאסי של אנה סוול. בין אחרוני ספריה היה כרך מיתוסים ואגדות האבוריג'ינים האוסטרלים אותם איירה בשנת 1930 בגיל 68.

וודוורד גם הציגה ציורים (של סצינות בנורמנדי ובנורפוק) עבודותיה הופיעו בלמעלה מ -80 פרסומים, כולל שחזורים של דינוזאורים בעיתון "Illustrated London News". ^[5]

כדי להבדיל בין שני סוגי עבודותיה השונות, היא חתמה על כל האיורים שלה במונוגרמת פרפר, ואילו בעבודתה המדעית היא פשוט כתבה את שמה. עבודתה המדעית נודעה בדיוק שלה, הכרח בהמחשה טכנית. הרישומים שלה היו גם תמיד חיים, בין אם זה היה ציור של דגימה או שחזור של חיה פרהיסטורית.