הרמז
הֶרְמֵז (גם אֶרְמֵז ואָלוּזְיָה) הוא רמיזה באמצעות מילה או ביטוי המופיעים בתוך יצירה כלשהי אל מקורות אחרים בספרות, מוזיקה, או אל אירועים היסטוריים ועוד. כך נוצר קשר בין היצירה הרומזת ליצירה או לאירוע הנרמזים. קשר זה מעשיר את מרקם היצירה הרומזת, מרחיב ומעמיק את משמעותה.
הרמז מקראי
הרמז מקראי הוא שימוש בטקסט כתוב, לרוב ספרותי, במקורות לשוניים מן התנ"ך אשר לא הפכו למטבע לשון, אך היוצרים קשר אסוציאטיבי ישיר עם הטקסט המקראי. גם התייחסות לתנ"ך ביצירת אמנות לא כתובה עשויה להיחשב הרמז. ההרמז מוסיף רובד נוסף של משמעות לטקסט, ובעזרתו אפשר להעמיק ולהבין את המצב המתואר. ניתן לחשוב גם על התייחסויות לעלילות, לדמויות ולרעיונות שבתנ"ך כאל אזכור מקראי, אך ערך זה לא עוסק בכך.
דוגמה טובה לשימוש בהרמזים היא בשיר ברית דמים, שבו משובצים הרמזים רבים לסיפורים מקראיים.
ההרמזים המקראיים קיימים ופופולריים כבר שנים רבות. הם היו נפוצים במיוחד בשירת ימי הביניים של יהדות ספרד, בהם שירים רבים תובלו בפסוקים תנ"כיים כמעט ככתבם וכלשונם. כך למשל פתח רבי יהודה הלוי את שירו "יפה נוף": "יפה נוף, משוש תבל, קריה למלך רב" המאזכר את הפסוק "יפה נוף, משוש כל הארץ, הר ציון, ירכתי צפון, קריית מלך רב" (תהילים, מ"ח, ג'; בשני המקרים מדובר על ירושלים). להבדיל, מבין היוצרים העבריים המודרניים שנהגו להשתמש בהרמזים מקראיים בלטו חיים נחמן ביאליק וש"י עגנון.
פעמים רבות ההרמז המקראי משתמש בלשון המקרא, אך הופך על ראשו את הפסוק שבו הוא משתמש. כמו לדוגמה "ארור ארור אשר הרביץ חטאת לפתח לב אנוש", ע"פ "לפתח חטאת רובץ" (בראשית, ג', ט').
הרמזים למקרא משמשים לא רק למטרות אמנותיות. לדוגמה, אפשר לראות שימושים בפרסום למשל לפסוקים מתהילים ”זֶה-הַשַּׁעַר לַה'; צַדִּיקִים, יָבֹאוּ בוֹ. אוֹדְךָ, כִּי עֲנִיתָנִי; וַתְּהִי-לִי, לִישׁוּעָה. אֶבֶן, מָאֲסוּ הַבּוֹנִים -- הָיְתָה, לְרֹאשׁ פִּנָּה” (תהילים, קי"ח, כ') בפרסומות (השונות והבלתי תלויות) "זה השער מאות אלפי צרכנים יבואו בו" ו"אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינוק, חפפתי ויצאתי ראש".
בספרות, באמנות ובמוזיקה
בשירה, שבה מועבר המסר תוך שימוש במספר מילים קטן יחסית, נושא לעיתים ההרמז חלק נכבד ממשמעות היצירה.
הרמזים בין יצירות קולנועיות קרויים "הומאז'" (מחווה קולנועית), ובתרבות רווחים הרמזים לביטויים ידועים מפי אנשי שם, והעושה בהם שימוש מנכס לעצמו את יוקרתם. שימוש יתר בהרמזים הופך אותם במרוצת הזמן לקלישאות.
גם במוזיקה ניתן למצוא שימוש של יוצרים ומלחינים בהרמז, ממוצרט (לפחות) ועד הביטלס ושלומי שבן.
ראו גם
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
ערך מילוני בוויקימילון: ארמז |
ערך מילוני בוויקימילון: הרמז |
- ניר צורף, לשון נופל על הלשון הערבית, מבט מל"מ 48, מרץ 2007, עמ' 29
הערות שוליים
24302726הרמז