אלדאר פרקש
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.
אלדאר פרקש (בהונגרית: Farkas Aladár; אויפשט, 27 במרץ 1909[1] – בודפשט, 11 בדצמבר 1981) היה פסל, זוכה פרס מיהאי מונקאצ'י (1950, 1953), זוכה פרס SZOT (1972), ופרס האמן המעוטר (1971).
ביוגרפיה
אלדאר פרקש נולד באויפשט כילד שביעי במשפחה יהודית בת תשע נפשות. הוריו היו וילמוש פרקש, סנדלר והלנה ויטריול (אילונה). הוא החל את לימודי האמנות בבית הספר לעיצוב תעשייתי. משנת 1930 יצר באופן קבוע. בין 1937 לבין 1939 שהה בפריז, שם למד בבית הספר לאמנויות יפות (École des Beaux Arts), הצטרף לתנועת פועלי צרפת, והיה חבר במפלגה הקומוניסטית של צרפת. הוא חזר להונגריה בשנת 1939 והצטרף ל"קבוצת האמנים הסוציאליסטים". בשל יהדותו לא היה יכול להציג, אלא במסגרת אומיקה - ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך ורק בפני קהל יהודי. לאחר מכן נלקח לשרות העבודה בזמן מלחמת העולם השנייה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). הוא הצליח לשרוד ובתום המלחמה עבר למוסקבה.[2] [3] משנת 1946 עד 1948 הוא היה ראש מחלקת התרבות של מכרות הפחם הממלכתיות ההונגריות ומארגן התערוכות הנודדות באזורי הכרייה. בשנת 1947 אורגנה תערוכה משותפת שלו עם הצייר אישטוואן פאל נוליפה. בשנת 1948 השתתף באגודה לאמנויות, ובשנת 1949–1950 בהקמת התאחדות האמנים היוצרים. משנת 1952 עד 1953 יצר סדרת פסלים שמתארת את המאבקים של העם הקוריאני. משנת 1956 יצר כמה פסלים ולוחות על "משמר הפועלים". הוא ארגן את תערוכת האוסף שלו בשנת 1960 במוזיאון ארנסט עם הצייר קארוי היי. בשנת 1965 יצר קומפוזיציות פלסטיק קטנות על מלחמת וייטנאם. ובאותה השנה הוצגו עבודותיו על ידי הגלריה הלאומית של הונגריה. בשנת 1966 הוא היה בסיור לימודים בפריז. בשנת 1967 נסע לווייטנאם בהזמנת הו צ'י מין.
עבודתו
עבודתו התאפיינה בשילוב מוזר של פעילות תנועת העבודה ויצירה אמנותית. הגישה האמנותית שלו והנושא נקבעו על פי מוצאו הפועלי, יחסו הפוליטי, והזדהותו עם המדוכאים בכל עת. פסליו משמרים את הרומנטיקה המהפכנית של שנות השלושים, אולי הידוע שבהם הוא הפסל הקטן והנמרץ של האם הספרדייה (1937), שמסמל את הנקמה של מלחמת האזרחים בספרד. הוא זכה לתהילה בינלאומית עם סדרת הפסלים שלו (1964–1965) לזכר זוועות מלחמת וייטנאם.
פרסים, הכרות
- פרס מיהאי מונקאצ'י (1950, 1953)
- מדליית הכבוד למען המולדת הסוציאליסטית (1967)
- דרגת הזהב של מסדר העבודה (1969, 1975)
- פרס אמן המעוטר (1971)
- פרס SZOT (1972)
עבודותיו העיקריות
פסלים ציבוריים
- אנדרטת השחרור (אבן וברונזה, מאקו, 1948–1949)
- ילד משחק בכדור (מברונזה, קומלו, 1954)
- מרקס (ברונזה, אוניברסיטת קרל מרקס לכלכלה, 1957)
- אנדרטת השחרור (ארד, נג'קניז'ה, 1959)
- ילדה יושבת עם ספר (אבן, נייקלקדהאזה, 1964)
- קבר שאנדור ואנדור (ברונזה, בית עלמין קרפשי, 1965)
- לוח הזיכרון של שאנדור ואנדור (שיש אדום, בודפשט, דרך דוז'ה ג'רג' 1966)
- נער מתנדנד עם דובון (ארד, קישמרוש, 1968)
- הו צ'י מין סיטי (ברונזה, בודפשט, 1970)
- אנדרטת שאלאי - פירסט (ברונזה, אנדיאלפלד, 1973)
פסלים פלסטיקה קטנים, פסלים
- אמי (1930)
- ילדה עם כד (אבן מלאכותית, 1934)
- אקה הומו (1935)
- אם ספרדייה (1937)
- אפריקה המתעוררת (1938)
- אם ספרדייה (1938)
- כלפי מעלה (1940)
- אטילה י'וזף (לוח ברונזה, 1940)
- אטילה י'וזף (בודפשט, 1942)
- פשיזם (לוח ברונזה, 1943)
- כתבן (1956–1957)
- תרנגול גאלי (1968)
- פצצת נייטרונים (רובד ארד, 1981)
תערוכות מרכזיות
אלבומים
- וייטנאם. פסלים מאת אלדאר פרקש 1967
- אלדאר פרקש (1984)
- אני פסל. אלדאר פרקש בן 100 (הקרן לתועלת הציבור למרכז האמנות יוז'ף אטילה, בודפשט, 2009)
מקורות
- Artportal.hu
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש.
- לאסלו הרשאני (2020-11-09). "אמנים יהודים בסערה (חלק 37) – אלדאר פרקש". mazsihisz.hu.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Születési bejegyzése az újpesti polgári születési akv. 476/1909. folyószáma alatt".
- ^ Holocaust Survivors and Victims Database
- ^ Moszkvában dolgozik egy magyar szobrászművész (1945. július 26.) Magyar Nemzet, 1. évfolyam, 70. szám
33557972אלדאר פרקש