איסאק פאסי
 | |
| לידה | 13 במרץ 1928 |
|---|---|
| פטירה | 13 באוגוסט 2010 (בגיל 82) |
| זרם | אסתטיקה. |
| הושפע מ |
מרקוס טוליוס קיקרו בלז פסקל ארתור שופנהאואר אנרי ברגסון |
פרופ' איסאק סולומון פאסי (בבולגרית Исак Соломон Паси; 13 במרץ 1928, פלובדיב, ממלכת בולגריה – 13 באוגוסט 2010, פלובדיב, בולגריה), היה פילוסוף בולגרי יהודי מזרם האסתטיקה, נחשב למוביל והפורה ביותר בבולגריה בתחומו ולאורך שנות פעילותו חיבר למעלה מ-40 מונוגרפיות ו-80 ספרים.
ביוגרפיה
פאסי נולד בפלובדיב והוא נצר למשפחת כָּלֶב, שהייתה מהמשפחות הנודעות והמכובדות בקהילה היהודית בפלובדיב. סבתו הייתה ביתו של אליעזר כלב שנחשב גיבור לאומי בולגרי, על פועלו להצלת בולגרים רבים מעלייה לגרדום וסיועו למנהיגי הכנסייה האורתודוקסית הבולגרית, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878)[1]. אביו, סולומון פאסי, היה אחד מעורכי הדין הבולטים בפלובדיב ובנו סולומון פאסי כיהן בתפקיד שר החוץ של בולגריה. ב-1957 הוסמך פאסי על ידי אוניברסיטת סופיה כדוקטור לפילוסופיה וב-1971 הוענק לו תואר פרופסור. פאסי כיהן כמרצה באוניברסיטת סופיה מ-1952 ועד 1993. הוא הלך לעולמו ב-2010 והוא בן 82 שנים.
עבודתו האקדמית
פאסי חקר את ההיסטוריה של האסתטיקה כפי שמתבטאת בספרות המערבית ובכתבי הוגי דעות מובילים בתחום. ב-1964 כתב את המונוגרפיה הראשונה שלו "דון קישוט". בהמשך כתב את סדרת הספרים "האסתטיקה באמנות" שנחשבת לאחת מעבודותיו הבולטות. פאסי תרגם לבולגרית ספרים רבים מפרי עטם של פילוסופים מובילים מהעת העתיקה ועד למאה ה-20. הוא זכה להערכה רבה על עבודתו וב-2008 העניק לו נשיא בולגריה דאז גאורגי פרבאנוב את אות מסדר קירילוס ומתודיוס על תרומתו יוצאת הדופן להתפתחות מדע הפילוסופיה בבולגריה. מבין כתביו הרבים ניתן לציין את:
- חקר הפילוסופיה בספרות (1968)
- תומאס מאן (1975)
- אסתטיקאים גרמנים קלאסיים (1982)
- מקורות האסתטיקה המודרנית (1987)
- פרידריך ניטשה (1996)
- סרן קירקגור (1998)
- פילוסופים צרפתים (2007)
- אוטוביוגרפיה, "44 התנסויות פילוסופיות" (2009).
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הפילוסוף הבולגרי המבריק איסאק פאסי הלך לעולמו בגיל 82, באתר novinite.com (באנגלית)
- יהודים נודעים בבולגריה, באתר omda.bg (בבולגרית)
הערות שוליים
- ^ קשלס, חיים, היהודים בבולגריה בימי השלטון העותומני, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 37-62.
