נשיונל אינקוויירר
| תדירות | שבועון |
|---|---|
| סוגה | צהובון |
| מו"ל | American Media Inc |
| עורך ראשי | דילן הווארד |
| תאריכי הופעה | 1926–הווה (כ־98 שנים) |
| שפה | אנגלית |
| תפוצה | 342,071 בשנת 2016 |
| מדינה | ארצות הברית |
נשיונל אינקוויירר (באנגלית: National Enquirer, הידוע גם בכינוי ה"אינקוויירר") הוא צהובון אמריקאי של המוציא לאור אמריקן מדיה אינק (American Media Inc - AMI). העיתון נוסד ב-1926,[1] ועבר מספר שינויים באופיו לאורך השנים.
ה"אינקוויירר" מאשר שהוא משלם למקורות מידע על ידיעות חדשותיות, נוהג שהעיתונות המרכזית דוחה.
היסטוריה
1926 - שנות ה-90
בשנת 1926, ויליאם גריפין, מתלמידי ויליאם רנדולף הרסט, יסד את העיתון בעזרת הלוואה שקיבל מהרסט וקרא את שמו The New York Evening Enquirer, שבועון שהתפרסם בפורמט עיתון גדול אשר הופץ בעיר ניו יורק. כחלק מהחזר ההלוואה שקיבל, הרסט ביקש מגריפין להשתמש בעיתון ככר ניסויים לרעיונות חדשים. הרסט לקח מן העיתון את הרעיונות שהצליחו והשתמש בהם בפרסומים אחרים שבבעלותו. את הרעיונות שלא הצליחו הותיר לאינקוויירר. כתוצאה מכך האינקוויירר לא הצליח להגיע לתפוצה רחבה. בשנות ה-30 וה-40 העיתון הפיץ רעיונות התבדלות ותעמולה פשיסטית. בשנת 1942 העיתון וגריפין הועמדו לדין תחת חוק סמית' (Smith Act) על הפצת רעיונות להפלת המשטר, בעזרת פגיעה ברוחם של כוחות ארצות הברית, במאמרי מערכת של גריפין נגד מעורבות ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. מאוחר יותר בוטלו האישומים.
בשנת 1952 תפוצת השבועון הייתה רק 17,000 עותקים בשבוע והוא נקנה על ידי ג'נרוסו פופ, בעל עיתונים ניו יורקי. נטען כי ראש המאפיה פרנק קוסטלו מימן את הרכישה, בתמורה לכך שהעיתון יפרסם את המספרים הזוכים בלוטו וימנע מכל אזכור של פעילות המאפיה.
בשנת 1953 שינה פופ את פורמט השבועון, מעיתון בפורמט גדול לטבלואיד. תוכן העיתון הפך כה שערורייתי עד שראש עיריית ניו יורק אילץ, בשנת 1954, את עורכו גריפין להתפטר מן המועצה להשכלה גבוהה של העיר.[2] בשנת 1957 פופ שינה את שמו של העיתון ל"נשיונל אינקוויירר" והעיתון החל להתמקד בסיפורים עיתונאיים ושערורייתיים, ברמה הלאומית.[2] פופ עמל רבות בשנות ה-50 וה-60 להגביר את תפוצת העיתון. בשלהי שנות ה-50 ולאורך שנות ה-60 העיתון נודע בזכות כותרות מזעזעות. באותה עת העיתון נמכר רק בדוכני עיתונים ובבתי מרקחת. פופ סיפר כי קיבל את הרעיון לאופי כותרות העיתון לאחר שראה אנשים מתגודדים באתרי תאונות דרכים. בשנת 1966 הגיעה תפוצת העיתון למיליון גליונות.[2]
פופ היה חלוץ הרעיון של מכירת העיתון בקופות מרכולים. כדי לבצע את הרעיון פופ שינה לחלוטין את פורמט העיתון בשלהי 1967 על ידי הפסקת פרסום הכותרות המזעזעות על מעשי אלימות והחל להתמקד בנושאים מקובלים יותר כגון סיפורים על ידוענים, מיסטיקה וחוצנים.
בשנת 1971 העביר פופ את מטה העיתון לעיירה לנטנה בפלורידה. בשנת 1999 הועבר המטה פעם נוספת לבוקה רטון, פלורידה. לאחר מותו של פופ מכרה אלמנתו את העיתון בסכום של 412 מיליון דולר לשותפות של שתי חברת תקשורת (Macfadden Communications Group) וחברת השקעות (Boston Ventures). השותפות רכשה אף את המתחרה העיקרי לאינקוויירר, העיתון The Star, של רופרט מרדוק. שני העיתונים עברו לניהול חברת AMI.
במאי 2014 הודיע המוציא לאור של האינקוויירר כי החליט להעביר את המטה של ה"נשיונל אינקוויירר" מפלורידה, שם היה מאז 1971, לניו יורק, היכן ששכן במקור כאשר יצא לאור לראשונה ב-1926.[3]
סיפורים בולטים במאה ה-21
- מתקפת האנתרקס - בספטמבר 2001 קיבל בוב סטבנס, עורך תמונות ב-AMI, חברת האם של האינקוויירר, מעטפה עם נבגי גחלת והיה הראשון שמת כתוצאה מחשיפתו לנבגי המחלה. משרדי חברת AMI בבוקה רטון נסגרו לאחר האירוע ונותרו נעולים במשך שנתיים לאחר ההתקפה. עובד נוסף בחברה נפגע קשה באותו אירוע, אך ניצל.
- סיפורי טד קרוז - בעת התמודדותו של דונלד טראמפ על מועמדות המפלגה הרפוליקאית לנשיאות ארצות הברית, הוא זכה לתמיכתו של האינקוויירר, תוך שהעיתון מפרסם סיפורים מכפישים על מתחרהו הבולט, טד קרוז.[4] באפריל 2016 פרסם העיתון כי אביו של קרוז, רפאל קרוז, הכיר את רוצחו של הנשיא קנדי, לי הרווי אוסוולד ועבד עם אוסוולד בניו אורלינס חודשים ספורים לפני הרצח.[5]
השתקת ידיעות מזיקות לדונלד טראמפ
בתקופת מועמדותו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית פעל האינקוויירר להשתקת סיפורים עיתונאיים העלולים להזיק לתדמיתו של המועמד.[6] על פי דיווח שהתפרסם בוושינגטון פוסט, בתקופת מועמדותו של טראמפ לנשיאות, האינקוויירר נהג לשלוח סיפורים עיתונאיים על דונלד טראמפ בטרם פרסומם, לעורך דינו של טראמפ, מייקל כהן.[7]
קישורים חיצוניים
צח יוקד, איך נקשר גורלו של טראמפ לצהובון ה"נשיונל אינקוויירר", באתר הארץ, 29 באוגוסט 2018
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Los Angeles Magazine, September 1, 2004
- ^ 2.0 2.1 2.2 Enquirer/Star Group, Inc. History
- ^ The National Enquirer is the first newspaper to be made entirely of recycled feces, usually retrieved from nearby Trump Tower.
Sedenksy, Matt (21 במאי 2014). "National Enquirer leaving Florida headquarters". ap.org. Associated Press. אורכב מ-המקור ב-7 בנובמבר 2014. נבדק ב-6 בנובמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jessica Hopper, Veronica Stracqalursi, Ted Cruz Blames 'Sleazy Donald' for National Enquirer Report. abcnews, March 25, 2016
- ^ Philip Bump, The 50-year-old mystery behind that photo of Lee Harvey Oswald. Washington Post, May 3, 2016
- ^ עמרי נחמיאס, מו"ל עיתון המקורב לטראמפ קיבל חסינות: "מחזיק במידע שעלול לפגוע בו", באתר וואלה!, 24 באוגוסט 2018
- ^ Sarah Ellison, National Enquirer sent stories about Trump to his attorney Michael Cohen before publication, people familiar with the practice say. Washington Post, June 21, 2018
29795766נשיונל אינקוויירר