אינה מיימן קיטרוסקי
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
אינה מיימן קיטרוסקי (באנגלית- Inna Meiman Kitrossky ברוסית- И́нна Ильи́нична Китро́сская-Ме́йман, 1932, מוסקבה - 9 בפברואר 1987, וושינגטון) הייתה מסורבת עלייה, חברה בקבוצת חולי סרטן מסורבי עלייה ומחברת ספרי לימוד לשפה האנגלית. סיפור חייה תועד בספר מאת ליסה פול.
ביוגרפיה
אינה מיימן נולדה בשם אינה פוקסון למשפחה יהודית במוסקבה, סיימה לימודי שפה אנגלית באוניברסיטה הלינגוויסטית של מוסקבה, שם עבדה במשך שנים רבות בהוראת השפה האנגלית. בהמשך כתבה דוקטורט ושני ספרי לימוד: אנגלית כשפה זרה שנייה (רוסית- Английский язык как второй иностранный) ואנגלית עכשווית (רוסית- Современный английский язык) אשר שימשו במספר אוניברסיטאות בברית המועצות. מיימן גם תרגמה מאנגלית לרוסית. מיימן נישאה לנחום קיטרוסקי, ונולד להם בן. נישואין אלה הסתיימו לאחר מספר שנים בגירושין.
מאבק לעלייה
בשנת 1977 מיימן ביקשה אשרת יציאה, אולם אחרי שנתיים של המתנה, היא סורבה. בשנת 1981 נישאה בשנית למסורב העלייה ופעיל זכויות האדם פרופ' נחום מיימן (רוסית- Нау́м Ната́нович Ме́йман)[1], והחלה גם היא להיות פעילה בתחום זכויות האדם. החלה ללמד רוסית גם אזרחים זרים, כולל עובדי שגרירות ארצות הברית. הזוג היה תחת עינו הפקוחה של הק.ג.ב., אשר גם ניתק את הטלפון בביתם וביצע בו חיפוש.
בשנת 1983 היא אובחנה כחולת סרטן בצווארה. המחלה התקדמה במהירות, והיא עברה כמה ניתוחים תוך כשנה וחצי. בעלה פעל רבות כדי לאפשר לאשתו לצאת לחו"ל לקבלת טיפול[2]. מיימן הצטרפה לקבוצה של חולי סרטן "סרובניקים". הקמפיין לעזרתה הואץ בהדרגה, והצטרפו אליו פוליטיקאים ידועים ובהם סנטורים אמריקאים כמו גארי הארט ופול סיימון, ולבסוף קיבלה ויזת יציאה[3]. מיימן נפגשה עם הרבה אנשים בחו"ל והעניקה ראיונות לטלוויזיה.
אינה מיימן נפטרה כמה שבועות לאחר שהגיעה לטיפולים בארצות הברית, אולם בעלה לא הורשה להגיע להלווייתה.[4][5][6]בעלה נחום מיימן נפטר בתל אביב ב-2001 ובנה מהנישואים הראשוניים לוי (גם כן מסורב עלייה) ושבעת נכדיה מתגוררים בישראל משנת 1987.
הנצחה
סטודנטית אמריקנית בשם ליסה פול[7], אשר התרשמה מאוד מאינה מיימן, שבתה רעב במשך 25 ימים כדי למשוך תשומת לב למקרה שלה. 25 שנה מאוחר יותר, כתבה ליסה פול את הספר אודות המקרה: "Swimming in the Daylight: An American Student, a Soviet-Jewish Dissident, and the Gift of Hope".[8]
אוניברסיטת מינסוטה מעניקה מלגה במסגרת התוכנית לזכויות אדם במרכז לחקר השואה על שמה של מיימן קיטרוסקי.[9]
ספרים
ספרים שכתבה
- Kitrosskaya IM, etc. English as a second foreign language (basic rate). English French German Spanish.- M .: High School, 1976.- 444.- 25 000 copies.
- Kitrosskaya II Modern English (advanced stage).- Moscow: Higher School, 1978.- 450.- 30 000 copies .
ספרים שתרגמה
- KM Muratova.Translated into English.- I. Kitrosskaya Srednevekovyi Bestiarii = Medieval Bestiary.- Moscow: Iskusstvo, 1984.
- MV Martynova.Translated into English.- I. Kitrosskaya Precious Stone Jewelry in Russian Art in XIIth - XVIIIth Centuries. = gems of Russian art.- Moscow: Iskusstvo, 1973.
- Milne, LD, M. Milne, Trans.from English.in Russian Kitrosskaya I.I and E. Bogomolov feelings of animals and humans.- Moscow: Mir, 1966.
ביוגרפיה עליה
- Lisa C.Paul swimming in daylight: American student, the Soviet Jewish dissident, and the gift of hope = Swimming in the Daylight: An American Student, a Soviet-Jewish Dissident, and the Gift of Hope.- Skyhorse Publishing, 2011.- 304.- מסת"ב 978-1616082031
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ SETH MYDANS, Special to the New York Times,SOVIET HUMAN RIGHTS BATTLE: ONLY ISOLATED VOICES REMAIN, Published: July 29, 1985
- ^ The Washington Post, Cancer Patient's Visa Delayed, Publish date:January 7, 1987
- ^ Los Angeles Times, Soviets Give Ailing Wife of Dissident Visa to Go to U.S., January 16, 1987
- ^ Philip Taubman, OLD AND ALONE, SOVIET DISSIDENT LOOKS TO EXIT, The New York Times, February 26, 1987.
- ^ Wolfgang Saxon, INNA MEIMAN, EMIGRE, DIES AT 53; LEFT SOVIET FOR CANCER TREATMENT, The New York Times, February 10, 1987.
- ^ Medical Refuseniks in the Soviet Union and Their Patients
- ^ סיפורה של ליסה פול בנושא המאבק למען מיימן קיטרוסקי
- ^ ד"ר ליאוניד סטונוב, על הספר Swimming in the Daylight
- ^ Inna Meiman Human Rights Award
30001852אינה מיימן קיטרוסקי