אילזה בינג
| לידה |
פרנקפורט, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
ניו יורק, ארצות הברית  |
| תחום יצירה | צילום |
אילזה בינג (בגרמנית: Ilse Bing; 23 במרץ 1899 – 10 במרץ 1998) הייתה צלמת, הנחשבת לחלוצת הצילום האומנותי המודרני, ומוכרת בעיקר בזכות צילומי הרחוב והפורטרטים המורכבים שלה[1]. היא פעלה בעיקר בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, וזכתה במדליית הזהב הראשונה לצילום, של מועדון האמנות הלאומי של ארצות הברית.
השנים המוקדמות
בינג נולדה בפרנקפורט, שבגרמניה, בשנת 1899, להורים יהודיים רפורמים[2]מהמעמד הבורגני. בחינוכה הושם דגש על אומנות ומוזיקה. בשנת 1920 החלה בינג ללמוד באוניברסיטת פרנקפורט, בתחילה מתמטיקה ופיזיקה[1], אך עד מהרה שינתה את מסלול לימודיה להיסטוריה של האומנות[1]. ב-1924 החלה לעבוד על דוקטורט באדריכלות, אולם, בעודה מצלמת מבנים לתזה שלה גילתה את אהבתה הרבה לצילום[1]. בעקבות תגלית זו, החליטה לזנוח את עבודת הדוקטורט ולעסוק בצילום[2]. בתחילה צילמה בינג לעיתון פרנקפורט אילוסטרה[2] ובשנת 1930 הגרה אל לב העולם האומנותי-אוונגרדי של הצילום, פריז.
בניית הקריירה
המעבר של בינג לפריז סימן את תחילתה של תקופת הזוהר שלה[3]. בשנים בהן שהתה בעיר, עבדה עבור מוציאים לאור צרפתים (בעיתונים כגון לה מונד, אילוסטרה, בזאר הרפרווג)[4], במקביל להמשך עבודתה עם העיתונים הגרמניים (שאתם סרבה לעבוד עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון, החל משנת 1933 ואילך[2]). בשנות שהותה בפריז צילמה בינג בעיקר תצלומי אפנה, פרסום ואדריכלות, ואף התמקצעה בצילום חיי הלילה של העיר[1]. צילומיה התאפיינו ברכות צרפתית, אך שמרו משהו מהנוקשות הגרמנית[3]. באותה עת, התמחתה בינג גם בשימוש במראות[1]. ההצלחה הגדולה של צילומיה, והעובדה שהייתה הצלמת המקצועית היחידה בפריז באותה עת, שהשתמשה במצלמת לייקה, זיכו אותה בתואר מלכת הלייקה מהמבקר והצלם עמנואל סוזז[1]. בשנת 1936, נכללו עבודותיה בתערוכת הצילום המודרנית הראשונה שהתקיימה בלובר.
ב-1937 ביקרה בניו יורק[1],לרגל תערוכת תמונותיה שהוצגה בגלריה של העיר, ועל אף שהוצעה לה שם עבודה, העדיפה לחזור לפריז[3], שם התחתנה, כעבור זמן קצר, עם קונרד וולף[3], מוזיקולוג ופסנתרן, שהכירה ב-1933.
ההשתקעות באמריקה
בשנת-1940 נכבשה פריז על ידי הנאצים ובינג ו-וולף נכלאו במחנות שונים בדרום צרפת[1]. ב-1941 הצליחו שניהם לברוח לניו יורק, אולם, את תמונותיה נאלצה בינג להשאיר אצל ידידים. כאשר נשלחו אליה לאחר המלחמה, לא היו ברשותה האמצעים לשלם את עמלות המכס, ומספר תמונות מקוריות אבדו לאחר שנאלצה לבחור אילו מהתמונות לשמור[1]. בניו יורק, נאבקה בינג למצוא עבודה כצלמת עיתונות, אולם עקב הפופולריות של המקצוע - התקשתה בכך, ולכן על אף שמצאה לבסוף עבודה כצלמת פורטרטים, שכרה היה נמוך[4]. סגנון צילומיה של בינג בניו יורק, היה שונה מסגנונה בפריז. את הרכות הצרפתית האופיינית, החליפו קווים נוקשים, וחפצים המשדרים בדידות ודממה[2]. ב-1957 החלה לצלם בצבע, אולם כעבור שנתיים זנחה את הצילום למען שירה, ציור וקולאז[2]. בשנת 1976 חודש העניין בצילומיה, עקב תערוכה של תמונותיה בניו-יורק[1], ובשנת 1993 הוענקה לה מדליית זהב בצילום על ידי מועדון האומנות הלאומי של ארצות הברית. בינג המשיכה לכתוב שירה ולעסוק בציור ובקולאז עד יום מותה.
קישורים חיצוניים
- אילזה בינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 [1. "Ilse Bing | German-born photographer". ilse bing]
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 Jane Kamine, ["Ilse Bing | Jewish Women's Archive". ilse bing]
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Ilse Bing, 98, 1930's Pioneer Of Avant-Garde Photography
- ^ 4.0 4.1 Ilse Bing – life and work
32036339אילזה בינג