איוואן בולדיז'אר

איוואן בולדיז'אר (נולד בשם בתלן, מ-1934 שינה את שמו לבולדיזאר, שם אביו (בתלן) היה במקור בטלהיים; בהונגרית: Boldizsár Iván;‏ בודפשט, 30 בנובמבר 1912 – בודפשט, 22 בדצמבר 1988) היה סופר ועיתונאי יהודי-הונגרי זוכה פרס קושוט (הפרס הממלכתי הגבוה בהונגריה, מקביל לפרס ישראל). בניו הם גאבור בולדיז'אר, מורה ועובד מדינה, ומיקלוש בולדיז'אר מחזאי. בתו אנה בולדיז'אר, כלתו ז'וז'ה קוֹנץ היא זמרת זוכת פרס של קושוט.

הוא ערך עיתונים ומגזינים היסטוריים ותרבותיים בעלי ערך. ספרו הסוציולוגיה של הכפר בדנמרק, שפורסם ב-1940, הפך לידוע ולבעל שם.

ביוגרפיה

נעוריו ועבודתו לפני מלחמת העולם השנייה

איוואן בתלן (בטלהיים) נולד במשפחה יהודית (לפי תעודת הלידה רשום כיהודי וכך גם שני הוריו היו יהודים בעת לידתו), כבנם של אוסקר בתלן (בטלהיים)(1876–1943) עיתונאי, ועורך עיתון, ושל לאסלו ארנקה (1881–1959). הוריו התגרשו ב-1919, ואביו נישא בשנית באותה שנה. ככל הנראה בשל נישואיו השניים המיר את דתו לקתולית. כבר בגיל צעיר השתתף איוואן בניסויים של הדור השלישי של כתב העת הספרותי ואמנותי החשוב ניוגט. שיריו פורסמו תחת השם איוואן בתלן, אך הוא התעניין יותר ויותר בנושאים חברתיים, ולכן התרחק עד מהרה מהעקרונות האסתטיים של בני דורו.

הוא למד לימודים אקדמיים בפקולטות למדעי הרוח והרפואה של אוניברסיטת פאזמאן פטר (שמה כיום אוניברסיטת אטווש לוראנד). הוא החל את עבודתו בחקר הכפר, ולאחר מכן הפך לעיתונאי. מ-1932 עבד כחבר צוות של "נוטריון עלום שם" Névtelen) Jegyző}, ולאחר מכן "הדור החדש" (Új Nemzedék) ו"עיתון לאומי" (Nemzeti Újság). ב-1934 הוא שינה את שם משפחתו לבולדיז'אר, על פי כמה מקורות כאות לסלידתו מראש ממשלת הונגריה לשעבר אישטוואן בתלן, על פי מקורות אחרים דווקא לבקשתו של אישטוואן בתלן. בשנים 1936–1938 הוא ערך את סדרת Szolgálat és Írás Munkatársaság könyvei, שבה פורסמו כרכים פוליטיים מאת אימרה קובאץ' (1913–1980) וכרך סוציוגרפי ואתנוגרפי מאת זולטאן סאבו (1912–1984). מ-1938 היה עורך בפסטר לויד.

פעילותו הציבורית לאחר 1945

משנת 1945, השליטה הפוליטית הממשית בהונגריה, הייתה בידי כוחות השחרור או הכיבוש (תלוי מאיזה צד מסתכלים, אבל מהצד היהודי זה היה ללא ספק שחרור) הסובייטיים, והקומוניסטים ההונגרים ששיתפו איתם פעולה והגיעו לשלטון בהדרגה, בנוסף לדיכוי המהיר של מפלגת האיכרים הקטנים העצמאית ומפלגת האיכרים הלאומית, אשר בתחילה הורשו לפעול כשותפות בקואליציה. איוואן בולדיז'אר, הודות לעבודתו ולקשריו כסופר ואיש ציבור שמאלני, איכרי ותומך עניים לפני המלחמה, מצא את דרכו במהירות לאליטה הכוחנית "השמאלנית" החדשה שנשלטה על ידי הסובייטים.

ב"שנות הקואליציה" של 1945–1948 החל כנציג מפלגת האיכרים הלאומית, אך בפועל הוכיח שהוא משתף פעולה טוב עם הקומוניסטים שידעו על הגנת הרוסים מאחוריהם. עד כדי כך שהיה ראש שירות התעמולה של משלחת ממשלת הונגריה כנציג מפלגת האיכרים הלאומית כ"עיתונאי שמאלני" במשא ומתן לשלום בפריז ב-1946, שסיים את מלחמת העולם השנייה. לפי כמה מקורות, הוא היה למעשה איש סודם מובנה של הקומוניסטים, שכמלשין של הסובייטים דיווחו מדי יום לשגרירות הסובייטית בפריז על המידע הפנימי של המשלחת ההונגרית. אף על פי שחברי המשלחת כללו נציגים ממפלגת האיכרים וממפלגת החקלאים הקטנים (בראשות ראש הממשלה פרנץ נאג'), ההנהגה המעשית הייתה כבר באותה תקופה קומוניסטים ואנשי אמונם.

במהלך הגירושים (יישוב מחדש), ב-1951, הורשה בולדיז'אר לעבור לווילה בבודה של הפילוסוף (כומר קתולי וחבר בכיר במפלגת השלטון האנטישמית בהונגריה לפני ובתקופת המלחמה, מפלגת האיחוד) העקור דיולה קורניש, מה שמעיד על שיתוף הפעולה והאמון בבולדיז'אר על ידי הממשלה הקומוניסטית. מ-1947 שימש כמזכיר מדיני (כמו סגן שר) לענייני חוץ, ומאז היה חבר באליטה שהובילה את הדיקטטורה של מתיאש ראקושי של שנות ה-50. בשנות ה-50 הוא השתתף בתעמולה של פולחן האישיות כעורך של Magyar Nemzet וכעיתונאי, כתב מאמרים התומכים בראקושי ובפולחן האישיות.

לאחר מותו של סטלין, הגל הרפורמיסטי שהתעצם מ-1953 שיבש גם את מאזן הכוחות בהנהגה ההונגרית, עם התחזקותו הזמנית של אימרה נאג' והחלשת מעמדו של ראקושי. אחד הפוליטיקאים ההונגרים כתב ביומנו על הקרבות האישיים הרגישים של 1953: "חבר הפרלמנט איוואן בולדיז'אר, מזכיר מדיני, עורך ראשי של עיתונים רבים מנסה לחזור לחיקו של ראקושי כי הוא חושש שחשף את עצמו יתר על המידה לקו של אימרה נאג'."

עבודתו כעיתונאי וסופר לאחר 1945

בין השנים 1951–1955 ערך את מדיאר נמזט. הוא ערך בנוסף עיתונים רבים אחרים, תרגם מאנגלית, גרמנית וצרפתית, וכן עבד על תרגום טכני ועריכת ספרים. הוא פרסם רומנים, ספרי טיולים ואוספים נושאיים של מאמריו. הוא ניסה את כוחו בכמה ז'אנרים וגם כתב תסריטים לקולנוע.

בתקופת פולחן האישיות עבד גם כעיתונאי. הוא פרסם מבחר ממאמריו שנכתבו ב-1951 וב-1952, המשקפים את הגישה, חוסר הסבלנות וצרות האופקים של התקופה. נימת כתביו מחלחלת בקלישאות התקופה ובראייתו הסכמטית את המציאות, אף שלעיתים הרגיש בין השורות שאינו מסכים עם השיפוטים האמנותיים המופרכים של מדיניות התרבות חסרת הסבלנות מכל הבחינות. אסופה זו הייתה נקודת השפל בקריירה של איוואן בולדיז'אר.

לדברי המבקרים החיוביים על עבודתו, "הוא העז להיות שמאלני בין שתי מלחמות העולם, ובעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה הוא העז להיות אזרח, ובכך ניתן לסכם את גישתו המיוחדת. היה צורך באומץ כדי לערוך למשל את כרך התמונות החברתיות של קאטה קלמן."

מבחר מספריו

• Móricz Zsigmond–Boldizsár Iván: Tiborc. Kálmán Kata fényképei, Cserépfalvi, Budapest, 1938, (Szolgálat és Írás Munkatársaságának könyvei)
• A gazdag parasztok országa (Dániáról szól), Franklin, Budapest, 1940
• Nagy idők kis lexikonja, Franklin, Budapest, 1941, (Magyar könyvek)
• Megbűnhődte már e nép… Röpirat a magyar békéről és közös hazánkról, a Dunavölgyéről, Új Magyarország, Budapest, 1946, (Az Új Magyarország röpiratai)
• A másik Magyarország. A magyar ellenállási mozgalom története, Antiqua Ny., Budapest, 1946, (Az Új Magyarország röpiratai, angolul, franciául is)
• Fortocska (naplójegyzetek), Cserépfalvi, Budapest,1948
• Téli párbaj (kisregény), Athenaeum, Budapest,1949
• Magyarországi napló, Szépirodalmi Könyvkiadó, Budapest, 1951
• Összeesküvés a magyar nép ellen (Szervezkedés a kommunista rendszer ellen Magyarországon, politikai perek, 1945-1951), Szikra, Budapest, 1952, (angolul, franciául, németül, oroszul is)
• A toll fegyverével (cikkek), Művelt Nép, Budapest, 1952
• A béke hangja. A nemzetközi békeharc válogatott írásai, (összeáll., bev. Boldizsár Iván), Művelt Nép, Budapest, 1952
• Oradour vádol (politikai publicisztika), Országos Béketanács, Budapest, 1953
• Békeharcos írások a sajtóban, Magyar Újságírók Országos Szövetsége, Budapest, 1954, (Újságírók szakmai előadásai és vitái)
• A reménység üzenete, Művelt Nép, Budapest, 1954
• Reggeltől reggelig (regény, ill. Bozóky Mária), Szépirodalmi, Budapest, 1955
• Tiborc új arca. Kálmán Kata fényképei, (bev. Móricz Zsigmond, Móricz Virág, magyarázatok Boldizsár Iván), Művelt Nép, Budapest, 1955
• Magyarország. Útikönyv, (szerk. Boldizsár Iván) Közlöny–Közdok, Budapest, 1955 (angolul, franciául, németül, oroszul, szlovákul is)
• Balatoni kaland (elbeszélések), Szépirodalmi, Budapest, 1956
• Éjfélkor (filmforgatókönyv), (társszerzők: Révész György, Bánk László), Hunnia Filmstúdió, Budapest, 1957
• Halálos felhők, Egyetemi Ny., Budapest, 1957 (Mi van a nagyvilágban? Az Országos Béketanács külpolitikai füzetei)
• Születésnap (regény), Szépirodalmi, Budapest, 1959
• Az éjszaka végén (regény), Szépirodalmi, Budapest, 1962
• Rokonok és idegenek. Franciaországi napló, Gondolat, Budapest, 1963
• Hongrie, Corvina, Budapest, 1964
• Zsiráffal Angliában (útinapló), Magvető, Budapest, 1965
• Királyalma, Szépirodalmi, Budapest, 1967
• Az angyal lába, Szépirodalmi, Budapest, 1969
• A filozófus oroszlán (esszék), Szépirodalmi, Budapest, 1971
• New York percről percre (útinapló), Magvető, Budapest, 1971
• Halálaim, Szépirodalmi, Budapest, 1974
• A szárnyas ló, Szépirodalmi, Budapest, 1975
• A félelem iskolája (elbeszélések), Szépirodalmi, Budapest, 1977
• Szépecske haza, Kozmosz Könyvek, Budapest, 1978
• A sétáló szobor, Szépirodalmi, Budapest, 1978
• Örökké élni (elbeszélések) Magvető–Szépirodalmi, Budapest, 1979
• Tündér Viola és a bábuk, (ill. Würtz Ádám), Móra, Budapest, 1981
• Don-Buda-Párizs. Visszaemlékezések, Magvető, Budapest, 1982, (Tények és tanúk, ISSN 0324-797X)
• A korona napja (cikkek, vázlatok), Szépirodalmi, Budapest, 1983
• Szülőföldünk, Európa, Szépirodalmi, Budapest, 1985
• Keser-édes (elbeszélések, visszaemlékezések), Magvető, Budapest, 1987
• Miféle önéletrajz?, Helikon, Budapest, 1987
• Az ellentétek párbeszéde. Bécsi vita az európai kulturális örökségről, (vitavezető Boldizsár Iván, François Bondy, magyar kiad. szerk. Boldizsár Iván), MTI, Budapest, 1987
• A lebegők, Magvető, Budapest, 1989

תסריטיו

• בחצות (1957)
• איזה לילה (1958)
• ראש הזהב (1963)
• כן (1964)

חברות ארגונית

• נשיא מועדון PEN ההונגרי (1970)
• סגן נשיא המועצה הלאומית לשלום (1972)
• נשיא מועדון PEN הבינלאומי (1984)

פרסים והוקרה

• מסדר החירות ההונגרי דרג כסף (1947)
• עיטור מסדר הכשרון של קושוט (1948)
• עיטור מסדר העמל (1955)
• פרס פרנץ רוז'ה (1967)
• עיטור מסדר העמל דרג זהב (1969, 1972, 1979)
• פרס אטילה יוז'ף (1970)
• פרס המדינה (1975) – על פעילותו הספרותית והעיתונאית, להפצת התרבות ההונגרית מבית ומחוץ.
• פרס הרמה של הוצאת הספרים מורה (1981)
• מסדר דגל הרפובליקה העממית ההונגרית (1982)
• פרס ספר השנה (1992)

הנצחה

• דמותו מופיעה ברומן הפשע של וילמש קונדור: בודפשט בהריסות, כעורך הראשי של הגיבור העובד כעיתונאי חוקר

לקריאה נוספת

• N. Pataki Mária: A Kossuth Nyomda története. Lektorálta Timkó György. Budapest, Kossuth, 1984. Boldizsár Iván lásd 178-180. p.
• Új magyar irodalmi lexikon I. (A–Gy). Főszerk. Péter László. Budapest: Akadémiai. 1994. 255. o. ISBN 963-05-6805-5
• A magyar irodalom története 1945-1975 III./1-2 Szerk: Béládi Miklós, Bodnár György, Sőtér István, Szabolcsi Miklós, Akadémiai kiadó, Budapest, 1990

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איוואן בולדיז'אר בוויקישיתוף

• לקסיקון ביוגרפי הונגרי
• 56 מי זה מי
• סופרים הונגרים בני זמננו

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36909183איוואן בולדיז'אר