אחי הצעיר יהודה

אחי הצעיר יהודה
"אָחִי הַצָּעִיר יְהוּדָה, הַאִם אַתָּה שוֹמֵע? הַאִם אַתָּה יוֹדֵע? בְּגַן הַיְּלָדִים שֶלְּךָ לוֹמְדִים כְּבָר שִיר חָדָש, וּבַתִּיכוֹן הַתַּלְמִידִים שוּב מִתְעַמְּלִים עַל הַמִּגְרָש. רוּחוֹת עַרְבִית מְיַלְּלוֹת עַל הַמִּרְפֶּסֶת אֶת כָּל שִירֵי הַסְּתָו, וְאִמָּא מְחַכָּה בַּסֵּתֶר, שֶאוּלָי עוֹד יַגִּיעַ מִכְתָּב."
(הבית השני בשיר)

אחי הצעיר יהודה הוא שיר שכתב אהוד מנור לזכר אחיו יהודה וינר. השיר הולחן על ידי יוחנן זראי, ובוצע לראשונה על ידי להקת גייסות השריון בשנת 1969. השיר, משיריו המוכרים של אהוד מנור, הפך במרוצת השנים לאחד משירי ההספד של פנתיאון היצירה הישראלית העכשווית.

יהודה וינר, שהיה תותחן בטנק, נהרג בקרב בפורט תאופיק, ליד תעלת סואץ שבסיני, ב-8 בספטמבר 1968, במהלך מלחמת ההתשה, בן 19 במותו.

אהוד מנור, שהיה משורר ופזמונאי פורה, כתב שירים רבים, אולם השיר "אחי הצעיר יהודה" נחשב עד היום לאחד החשובים והמרגשים שבהם. בנימוקי השופטים שהחליטו להעניק לאהוד מנור את פרס ישראל בשנת תשנ"ח, נכתב:

אהוד מנור מעולם לא רצה להיות "שליח ציבור". בשירתו אין בדרך כלל מקום לנוסח "אנחנו". לפי תפיסתו אין פזמונאי יכול לדבר אלא בשם עצמו. ואכן, הוא הביא לזמר העברי את קולו הפרטי, קול אינטימי, חושפני ורגיש, אך באורח פלא הפכה שירת היחיד שלו לשירת רבים. כך התברר לו, שזעקת הכאב שלו בשיר "אחי הצעיר יהודה" היא זעקתם של רבים על נפילת יקיריהם...

— מתוך נימוקי השופטים, פרס ישראל, תשנ"ח

music

33879764אחי הצעיר יהודה