אורי אלפרט
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
אורי אלפרט (10 במאי 1909 - 23 באפריל 1990) היה מפקד פלוגה בארגון "ההגנה", חבר בהנהלת מפלגת מפא"י ההיסטורית, מילא תפקידי מפתח בהסתדרות ובאיגוד המקצועי.
ביוגרפיה
אורי (אוריה, לייבל מהבית) אלפרט נולד בעיר קובל שבווהלין בשנת 1909 להוריו מאיר, מצאצאי הרב מפרוז'נה, ולאמו ציפורה בת ירוחם כהן מבריסק. קיבל חינוך מסורתי ב"חדר", למד בישיבת הרב סולובייצ'יק בבריסק והמשיך לימודיו בגימנסיה העברית "תרבות" שבקובל.
את פעילותו הציונית החל כמזכיר "החלוץ הצעיר" וכראש מועדון הספורט העברי "קדימה" בקובל. עבר הכשרה חקלאית ועלה ארצה ב-10 בינואר 1925. תחילה שהה בהכשרת גבעת השלושה שבפתח תקווה ומשם הצטרף לקבוצה ביבניאל שם עבד בסלילת כבישים ובמחצבה ואחר כך בגדוד העבודה. לאחר כשנה (1927) התחילה בגדוד ירידה מאורגנת לרוסיה של קבוצת אלקינד ואלפרט עם עוד חברים ממפלגת "אחדות העבודה" עברו לעבוד בתל אביב שם חלה בקדחת. הרופאים יעצו לו לחזור לפולין, אך הוא עלה לירושלים והצטרף לקואופרטיב שרברבים. כחבר ב"הגנה" עבר קורס מפקדי פלוגות והוצב כמפקד בעיר העתיקה. במאורעות 1929 מונה על ידי רחל ינאית למפקד ה"הגנה" בסנהדריה.
בשנת 1933 נשא לאשה את מיקה (מרים) בת ליבוש גולדשמידט, בת עירו, חניכה בקן "השומר הצעיר" בקובל וחברה בגרעין עין-הקורא (לימים קיבוץ שער הגולן). לבני הזוג שהתיישבו בת"א לא נולדו ילדים. בת"א הקים קבוצה חדשה של שרברבים שהתמחו בהתקנת צנרת מודרנית בפרדסי הארץ. עם סיום העבודה ב-1936 הוא נקרא ל"בית ברנר" לשמש מזכיר אגודת עובדי המתכת.
אלפרט (שכונה "עמיקם" כמפקד ב"הגנה") שימש כמפקד שכונת ברנר ואחר כך מפקד "הנודדת" שפעלה בנוה שאנן, רח' המלך ג'ורג' ועוד. בעימות עם הערבים שהתקדמו בשוק הכרמל עד רחוב השומר הצליחה החוליה של אלפרט להודפם. ב-1942 התגייס לצבא הבריטי, שירת במצרים, בלוב ועד טוברוק. ממצרים נשלח לאיטליה עם "פלוגת סולל בונה" שהתקדמו עם הצבא עד מילאנו. עם סיום המלחמה עבד בהצלה, בהקמת הכשרות ובהעברת השרידים לארץ במסגרת עליה ב'.
בשובו ארצה עסק בשיקום החולים, חזר למועצת פועלי תל אביב כחבר מפא"י במזכירות המועצה. כתב מאמרים מפעם לפעם בנושאים מקצועיים. השתתף בעריכת ספר ההתנדבות.
חבר מועצת התעשייה של משרד המסחר והתעשייה ומועצת שירות התעסוקה של משרד העבודה. חבר בוועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית, המחלקה לאיגוד מקצועי, הוועדה הכלכלית של מפא"י, הנהלת שיכון עובדים, הנהלת התזמורת הפילהרמונית, הנהלת האופרה הישראלית, מרכז החיילים המשוחררים, הנהלת בנק אוצר החייל. בשנת 1960 נבחר כמזכיר מועצת מחוז תל אביב-יפו, בה כיהן עד לפרישתו לגמלאות בשנת 1976. המשיך בפעילות ענפה בהתנדבות בהנהלת הסתדרות הגמלאים.
זכה בתואר "יקיר העיר תל אביב" בשנת ה'תשל"ט- 1979. אורי אלפרט נפטר בכ"ח בניסן ה'תש"ן. בני הזוג ציוו את רכושם להסתדרות. על שמו ושם אשתו קרן מלגות לתלמידי רשת "עמל". מסמכים ומכתבים של בני הזוג מתועדים בארכיון מכון לבון- המכון לחקר תנועת העבודה.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "אורי אלפרט", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4433
