אוניברסיטה וירטואלית
אוניברסיטה וירטואלית (נקרא גם אוניברסיטת אונליין או אוניברסיטה מקוונת) היא מוסד להשכלה גבוהה המספק תוכניות חינוך באמצעות מדיה אלקטרונית, בדרך כלל דרך האינטרנט. חלק מהאוניברסיטאות הווירטואליות הן מוסדות מסורתיים עם מבני לבנים וטיט שמציעות גם לימודים מקוונים כחלק מהרחבת תוכניות הלימוד שלהן, בעוד שאחרות מציעות אך ורק קורסים מקוונים. בחלק מהאוניברסיטאות ניתן ללמוד את כל התואר באופן מקוון.
אוניברסיטאות וירטואליות נחשבות לצורת למידה מרחוק. מטרתן היא לספק גישה להשכלה גבוהה לאוכלוסיות שלא יכולות להשתתף בלימודים בקמפוס פיזי, מסיבות כמו מרחק – כאשר הסטודנטים מתגוררים רחוק מדי מקמפוס פיזי ולא יכולים להשתתף בשיעורים רגילים; או הצורך בגמישות – כאשר סטודנטים צריכים ללמוד מהבית בזמנים שנוחים להם.
העברת התוכניות באוניברסיטה וירטואלית מתבצעת באמצעות טכנולוגיות מידע ותקשורת כגון דפי אינטרנט, דואר אלקטרוני ומקורות מקוונים אחרים.
מכיוון שאוניברסיטאות וירטואליות הן יחסית חדשות ומגוונות מאוד, עדיין קיימות שאלות לגבי הסמכה ואיכות ההערכה.
היסטוריה
המאפיין המגדיר של כל צורות וחילוקי הדורות של למידה מרחוק הוא ההפרדה בין הסטודנט למורה בזמן ובמקום. למידה מרחוק נחשב כמבשר של למידה מקוונת. לפני הופעת האוניברסיטאות הווירטואליות, מוסדות השכלה גבוהה רבים הציעו למידה מרחוק באמצעות קורסים בהתכתבות מבוססי דפוס. קורסים אלו כונו לעיתים "קורס בקופסה".[1] אלו פותחו כך שהסטודנטים יוכלו לקבל משוב כמעט מיידי מהמרצים ומדריכים מקוונים דרך דואר אלקטרוני או דיונים מקוונים.
המונח "וירטואלי" בהקשר חישובי, התייחס בתחילה לדברים שהוסמכו על ידי מחשב, כמו זיכרון וירטואלי. עם הזמן, התואר הוחל על דברים המתקיימים פיזית ונוצרים או מתקיימים באמצעות מחשבים. [2]
האוניברסיטה הפתוחה בבריטניה הייתה האוניברסיטה המצליחה הראשונה בעולם להוראה מרחוק. [3] היא נוסדה בשנות ה-60 מתוך האמונה שטכנולוגיית תקשורת יכולה להביא למידה ברמה גבוהה של תואר לאנשים שלא הייתה להם הזדמנות ללמוד באוניברסיטאות בקמפוס.[4] הרעיון ל"אוניברסיטה אלחוטית" נדון לראשונה ב־BBC (British Broadcasting Corporation) על ידי איש החינוך וההיסטוריון JC Stobbart. מההתחלה המוקדמת הללו עלו רעיונות נוספים עד שלבסוף מפלגת הלייבור בהנהגתו של הרולד וילסון הקימה ועדה מייעצת להקמת אוניברסיטה פתוחה.
האוניברסיטה הפתוחה בבריטניה הייתה האוניברסיטה הראשונה בעולם שהצליחה בהוראה מרחוק. היא נוסדה בשנות ה-60 מתוך אמונה שטכנולוגיית התקשורת יכולה להביא לימודי תואר ברמה גבוהה לאנשים שלא הייתה להם הזדמנות ללמוד באוניברסיטאות קמפוס. הרעיון לאוניברסיטה "אלחוטית" נדון לראשונה ב-BBC על ידי המחנך וההיסטוריון ג'יי סי סטובארט. מהרעיונות הראשוניים הללו עלו רעיונות נוספים עד שבסופו של דבר מפלגת הלייבור, תחת הנהגתו של הרולד וילסון, הקימה ועדה מייעצת להקמת האוניברסיטה הפתוחה.
המטרה הייתה להביא השכלה גבוהה לכל מי שרצה לגשת אליה, והוועדה העלתה תרחישים שונים לפני שהתיישבו על השם "האוניברסיטה הפתוחה". הרעיון הראשון שהועלה בבריטניה היה להקים "אוניברסיטת טלוויזיה" שתשלב הרצאות משודרות עם טקסטים בהתכתבות וביקורים באוניברסיטאות מסורתיות. הרעיון של "אוניברסיטת טלוויזיה" הפך ל"אוניברסיטה של האוויר" ששמרה על אותה מטרה של הגעה לאוכלוסיות עם הכנסה נמוכה שלא הייתה להם גישה להשכלה גבוהה. השם "אוניברסיטה של האוויר" לא התקבל ובזמן שהסטודנטים הראשונים התקבלו בינואר 1971 השם הפך למה שהוא היום "האוניברסיטה הפתוחה". האוניברסיטה הפתוחה הוכיחה שאפשר ללמד קורסים ברמה אוניברסיטאית לסטודנטים מרחוק.
בשנת 1980, מספר הסטודנטים באוניברסיטה הפתוחה הגיע ל-70,000 וכ-6,000 אנשים סיימו מדי שנה. שנות ה-80 ראו את המשך ההתרחבות כאשר הוצגו קורסים ותחומי לימוד נוספים; ככל שגדלה החשיבות של פיתוח קריירה, כך החלה האוניברסיטה להציע קורסי הכשרה מקצועית לצד תוכניותיה האקדמיות. באמצע שנות ה-90, האוניברסיטה הפתוחה החלה להשתמש באינטרנט. נכון לשנת 2008, יותר מ-180,000 סטודנטים התקשרו עם האוניברסיטה הפתוחה באינטרנט מבתיהם.
הרעיון של אוניברסיטה וירטואלית כמוסד שמשתמש במחשבים ותקשורת במקום מבנים ותחבורה כדי להביא סטודנטים ומורים יחד לקורסים אוניברסיטאיים פורסם לראשונה ביצירות כמו "De-Schooling Society" מאת איוואן איליץ' שהציג את הרעיון של שימוש ברשתות מחשבים כמרכזי לימוד, בשנת 1970. בשנת 1971 ג'ורג' קייסי, אתיקאי מדיה, מסר סדרת הרצאות על "פילוסופיית התקשורת" תחת חסות פיל ג'קלין PhD, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה בסן חוזה, חבר ב-"The (San Francisco)Bay Area Committee for Open Media and Public Access". ההרצאות כללו את הקווים התאורטיים לשימוש בטכנולוגיות תקשורת להנחיית למידה מרחוק.
מהלך הקורסים
מתן גישה להשכלה גבוהה לכלל הסטודנטים, במיוחד ללומדים מבוגרים, מתאפשר הודות לכך שלרוב האוניברסיטאות הווירטואליות אין דרישות קבלה לקורסים לתואר ראשון.[5] עם זאת, דרישות קבלה קיימות לקורסים המיועדים לתארים מתקדמים או לאנשים העובדים במקצועות ספציפיים.
הלמידה באוניברסיטה וירטואלית שונה מהותית מהלמידה באוניברסיטה מסורתית. אין בניינים ואין קמפוס ללכת אליו, מכיוון שהסטודנטים מקבלים את חומרי הלימוד שלהם דרך האינטרנט. ברוב המקרים, רק מחשב אישי וחיבור לאינטרנט נדרשים, מה שמספק גישה לחומרי הלימוד. החומרים יכולים לכלול חומר מודפס, ספרים, קלטות שמע ווידאו, תוכניות טלוויזיה, תוכנות CD-ROM ואתרי אינטרנט. תמיכה ניתנת ללומדים מהמרצה או ממורה מקוון דרך דואר אלקטרוני אם יש להם בעיות בקורס.
לימודים מקוונים עשויים להיות חוויה מבודדת, שכן הסטודנט מבלה את רוב זמנו בלימוד עצמי. ישנם לומדים שאינם מוטרדים מלימוד עצמאי כזה, אך אחרים מוצאים בו מכשול להשלמת הקורסים בהצלחה. בשל הקושי הפוטנציאלי לשמור על לוח זמנים הדרוש להצלחה בלמידה מקוונת, חלק מהאוניברסיטאות הווירטואליות מיישמות את אותה סוג של ניהול זמן כמו בתי ספר מסורתיים. קורסים רבים פועלים על פי לוח זמנים, שהסטודנט מקבל עם חומרי הקורס. אלה עשויים לכלול את הפעילויות המתוכננות לכל שבוע של הקורס ותאריכי הגשת המשימות. אם יש לקורס מבחן, הסטודנטים יקבלו מידע על המקום בו הם יכתבו אותו.
דוגמה לאוניברסיטה שמקיימת לוח זמנים קפדני היא האוניברסיטה הגלובלית הווירטואלית (VGU) בגרמניה. ה-VGU מציעה תוכנית לתואר שני "International Master of Business Informatics" (MBI)—תוכנית לתואר שני במידע וטכנולוגיה בניהול שנמשכת בממוצע ארבעה סמסטרים להשלמה (לסטודנטים במשרה מלאה). כל קורס כולל הרצאה או שיעור וירטואלי בכל שבוע. לאחר מכן, הסטודנטים מקבלים מטלת בית; לדוגמה, הם צריכים לפתור תרגיל, להעמיק בבעיה מסוימת, לדון במקרה בוחן או לעבור מבחן. המרצים מספקים להם משוב מיידי, ולאחר שבוע זה קורה שוב.
שיטות הוראה
כאשר הקורסים המקוונים הראשונים החלו, אמצעי ההוראה העיקרי היה באמצעות רשת אודיו-ויזואלית דו-כיוונית. אז, כמו היום, תוכניות הלימודים הווירטואליות הסתמכו בעיקר על מסמכי טקסט, אך טכנולוגיות מולטימדיה הפכו פופולריות יותר ויותר. שיטות הוראה מקוונות מבוססות אלה משמשות במטרה להרחיב את הגישה לתוכניות ושירותים שניתן להציע בכל זמן ובכל מקום. הספקטרום של שיטות הוראה בחינוך וירטואלי כולל קורסים המבוססים על היפרטקסט, וידאו, אודיו, דואר אלקטרוני ושיחות ועידה בווידאו.[6]
איכות
סטודנטים הלומדים בקורסים "וירטואליים" עושים עבודה אמיתית כדי לקבל את התארים שלהם, והמרצים המכינים ומלמדים את הקורסים האלה משקיעים זמן אמיתי בכך. כלומר, הסטודנטים משיגים רמה אקדמית דומה לזו של למידה באוניברסיטה מסורתית ומוערכים באמצעות תוכניות שבנויות לפי קריטריונים אקדמיים אוניברסיטאיים סטנדרטיים. למרות זאת, לא כל אוניברסיטאות וירטואליות מוסמכות באותו אופן כמו אוניברסיטאות מסורתיות ופועלות לפי מערכת סטנדרטים אקדמיים דומה.
עם זאת, עדיין קיימות שאלות לגבי הסמכה ואיכות ההערכה. הסמכה נדרשת כדי להבטיח לסטודנטים שהמוסד המקוון כולל מרצים מקוונים מוסמכים בעלי הכישורים וההכשרה לעצב ולבצע את תוכנית הלימודים. תקני ההערכה צריכים להיות מפוקחים בקפידה במיוחד באוניברסיטאות וירטואליות. לדוגמה, במחקרים על דעות לגבי תארים מקוונים, ידרגו משיבים תואר מקוון מסטנפורד באותה רמה כמו תואר מהקמפוס, בגלל הכרה בשם המוסד המעניק את התואר.
האוניברסיטאות הווירטואליות מציבות סטנדרטים גבוהים עבור סטודנטים ומורים כאחד, והן מאפשרות לסטודנטים מרחבי העולם לגשת להשכלה גבוהה בדרכים שלא היו זמינות בעבר. עם זאת, כמו בכל מערכת חינוך חדשה, יש צורך להמשיך ולבחון את האיכות, ההסמכה וההשפעה של אוניברסיטאות וירטואליות על מערכות החינוך העולמיות והאזוריות.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ "USF College of Education Home Page". Coedu.usf.edu. נבדק ב-2010-06-24.
- ^ "Can We Talk About "Virtual" English? « f/k/a archives . . . real opinions & real haiku". archive.blogs.harvard.edu. נבדק ב-2024-04-20.
- ^ "Open to Change: An Interview with Leaders of the Open University". Educause. 14 במרץ 2008. נבדק ב-12 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Distance Learning Courses and Adult Education - The Open University". Open.ac.uk. נבדק ב-2010-06-24.
- ^ "Distance Learning Courses and Adult Education - The Open University". Open.ac.uk. נבדק ב-2010-06-24.
- ^ Sanford, Michael Ellis; Peters, Sophia. "On Teaching Modalities Of Virtual Universities & Online Course Providers". Class Consultants. נבדק ב-25 בנובמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה)
39456011אוניברסיטה וירטואלית