האולם ההרודיאני
האולם ההרודיאני הוא שריד של מבנה מרשים מתקופת בית המקדש השני שהתגלה בירושלים, בקרבת קשת וילסון והכותל המערבי. מבנה זה מצוי בגובה מפלס הרחוב של תקופת בית שני - ומתחת לפני מפלס רחבת הכותל של ימינו.
האולם התגלה על ידי צ'ארלס וורן שחפר חפירות ארכאולוגיות באזור הר הבית בין השנים 1867–1869. וורן כינה את האולם "אולם הבונים החופשיים" בשל פארו הרב, שכן ארגון הבונים החופשיים נהג להתכנס באולמות מפוארים. סגנון הבנייה של המבנה אופייני לתקופת החשמונאים או לימי הורדוס. במבנה נעשה שימוש עד ימי הביניים, וייתכן ששופץ בידי הצלבנים. במרכזו של האולם מיצב עמוד, אך הוא אינו קשור לאולם, אלא הובא לשם מאוחר יותר כעיטור.
על סמך פארו של המבנה סבורים הארכאולוגים כי אפשר ששימש כ"בניין מועצת העיר" בתקופה החשמונאית בתקופה שקדמה לבניית הסטיו המלכותי על ידי הורדוס, או כבית "לשכת הגזית" מימי הורדוס. אלו הן השערות בלבד, שכן אין בידינו כל עדות ספציפית על המבנה בכתובים, או ממצא המעיד על שימושו.
יש לציין כי על פי המשנה שולבה לשכת הגזית בבית המקדש שעל הר הבית, ולא שכנה למרגלותיו. לכן יש החושבים כי מדובר ב"חנויות", מקום שבו גלתה הסנהדרין בפעם הראשונה. ייתכן שהבלבול נוצר בעקבות יהודי ירושלים בימי הביניים שזיהו את האולם ואת בניין המחכמה - בניין ממלוכי המצוי כיום בקרבת שער השלשלת - כלשכת הגזית.
לקריאה נוספת
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אולם הבונים החופשיים |
- דן בהט, אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים, הוצאת כרטא, 1989.
