אויגן קוגון
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אויגן קוגון (בגרמנית: Eugen Kogon; 2 בפברואר 1903 - 24 בדצמבר 1987) היה היסטוריון ופעיל פוליטי גרמני, מתנגד ידוע של המפלגה הנאצית, אשר שהה שש שנים כאסיר במחנה הריכוז בוכנוואלד. קוגון היה ידוע בגרמניה שלאחר המלחמה כעיתונאי, סוציולוג, מדען פוליטי, סופר ופוליטיקאי. הוא נחשב לאחד מ"האבות הרוחניים" של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה והאינטגרציה האירופית.
ביוגרפיה
השנים הראשונות
קוגון נולד במינכן, בנו של דיפלומט רוסי. הוא בילה חלק גדול מימי נעוריו במנזרים קתולים. למד כלכלה וסוציולוגיה באוניברסיטאות במינכן, פירנצה ובווינה. הדוקטורט שלו, אותו קיבל בווינה בשנת 1927, עסק בנושא "מדינת פשיזם תאגידית". באותה שנה, קוגון קיבל עבודה כעורך של המגזין הקתולי Schönere Zukunft ("עתיד ורוד") ונשאר שם עד 1937. בעבודתו הכיר את הסוציולוג אותמר ספאן, שהמליץ עליו ל"ועד המרכזי של האיגודים הנוצריים". הוא שימש שם כיועץ מספר שנים מאוחר יותר. ב-1934, לאחר הפוטש הנאצי באוסטריה שנכשל, קוגון התמנה למנהל הנכסים של בית סקסה-קובורג-גותה.
התנגדות לנאצים
כיריב מושבע של הנאציזם, קוגון נעצר על ידי הגסטפו ב-1936 ושוב במרץ 1937 והואשם בין היתר כ"עובד למען הכוחות הסוציאליסטיים האנטי לאומיים מחוץ לטריטוריה של הרייך". במרץ 1938 הוא נעצר בפעם השלישית, ובספטמבר 1939 גורש לבוכנוואלד, שם הוא שהה בשש השנים הבאות כאסיר מספר 9093.
בבוכנוואלד, קוגון עבד משנת 1943 כפקיד של רופא המחנה ארווין דינג-שולר, שעמד בראש מחלקת הניסויים בטיפוס במחנה. על פי דוחותיו של קוגון, הוא פיתח מערכת יחסים על גבול האמון עם דינג-שולר באמצעות שיחות על משפחה, המצב הפוליטי והאירועים בחזית. לדבריו, ההשפעה שלו על דינג-שולר הביאה להצלת חייהם של אסירים רבים, כולל סטפן הסל ואדוארד יאו תומאס, על ידי החלפת הזהויות שלהם עם אסירים שמתו מטיפוס. בתחילת אפריל 1945 נכלל קוגון ברשימה של 46 אסירים שהאס-אס רצה לרצוח זמן קצר לפני השחרור הצפוי של המחנה. דינג-שולר עזר להציל את חייו על ידי הסתרתו בארגז והברחתו מבוכנוואלד.
כהיסטוריון, עיתונאי ופוליטיקאי לאחר המלחמה
מייד לאחר ששוחרר ב-1945, קוגון התחיל שוב לעבוד כעיתונאי. הוא עבד כהיסטוריון מתנדב לצבא ארצות הברית והחל לכתוב את ספרו "מדינת האס אס: מערכת מחנות הריכוז הגרמנית" (Der SS-Staat: Das System der deutschen Konzentrationslager"), שפורסם לראשונה בשנת 1946, ונחשב עד היום בגרמניה כבסיס להבנת פשעי הנאצים. הספר תורגם למספר שפות ורק בגרמנית נמכר בחצי מיליון עותקים.
למרות התייחסות אינטנסיבית לעבר, קוגון בחר בעיקר להסתכל קדימה, לקראת בניית חברה חדשה בגרמניה הממזגת נצרות עם סוציאליזם, ואף דיבר על כך עוד בבוכנוואלד עם קורט שומאכר. בכל מקרה, הצמיחה המהירה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בגרמניה הפריעה לאיחוד המוצע של הימין הסוציאל-דמוקרטי עם מפלגת המרכז הגרמנית למפלגת עבודה כדוגמת המודל הבריטי.
קוגון ועיתונאים אחרים פרסמו ב-1945 את "Frankfurter Leitsätze" ("עקרונות מנחים של פרנקפורט"). בתוכנית זו הם קראו ל"סוציאליזם כלכלי על בסיס דמוקרטי", הניחו את הבסיס החשוב לתוכנית הנוצרית סוציאליסטית של המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (CDU), ועבור החוקה של המדינה הגרמנית הסן שנחתמה בדצמבר 1946, והביאה להלאמה של תעשיות מפתח.
ב-1946, קוגון וחברו וולטר דירקס ייסדו בפרנקפורט את "מחברת פרנקפורט", מגזין תרבותי ופוליטי בעל השקפה שמאלנית קתולית, שהגיע במהירות לתפוצה של 75,000 עותקים (גבוהה מאוד לאותה תקופה), ועד 1984 נשאר אחד המגזינים הפוליטיים-חברתיים ותרבותיים המשפיעים ביותר בעידן שלאחר המלחמה. קוגון היה מעורב בחיפוש אחר "דרך שלישית" בחידושה של גרמניה. הוא ביקר את קונראד אדנאואר, שלא היה מעוניין בבעלות והלאמת תעשיות מפתח קהילתיות.
כלקח מלקחי הנאציזם, קוגון היה בין הראשונים שקרא ליציאה ממדינת לאום מסורתית ולחם להקמת רפובליקה אירופאית. בין היתר, הוא היה מעורב באיחוד הפדרליסטים האירופאים (UEF) וכיהן כנשיאה הראשון בשנים 1949–1954. בשנים 1951–1953, כיהן במקביל גם כנשיא המועצה הגרמנית של התנועה האירופית.
קוגון שימש כפרופסור בחוג למדע המדינה באוניברסיטה הטכנולוגית של דרמשטאדט משנת 1951 עד לפרישתו בשנת 1968. בשנים 1964–1965 עמד בראש התוכנית הפוליטית "פנורמה", ששודרה בתחנה הגרמנית ARD. מאוחר יותר, תמך במדיניות המזרחית של הקואליציה הסוציאליסטית ליברלית וקידם באופן פעיל את הפיוס של פולין עם ברית המועצות. את שנותיו האחרונות בילה בפרישה שקטה בטאונוס במדינת הסן.
מספריו
- Der SS-Staat. Das System der deutschen Konzentrationslager, Karl Alber, Munich (1946). 44. Auflage: Heyne, Munich (2006) מסת"ב 978-3-453-02978-1
- Gesammelte Schriften in 8 Bänden. Beltz, Weinheim 1995–1999.
קישורים חיצוניים
- אויגן קוגון באתר יד ושם.
