אוטוביוגרפיה בדיונית
אוטוביוגרפיה בדיונית (גם אוטופיקשן, מאנגלית: Autofiction, הלחם של auto ו-fiction) היא ז'אנר של סיפורת המבוסס על מידע אוטוביוגרפי. אוטוביוגרפיה בדיונית משלבת שני ז'נארים שלכאורה אינם משתלבים: אוטוביוגרפיה, המבוססת על עובדות, וסיפורת, המבוססות על בידיון.
את המונח אוטופיקשן טבע בשנת 1977 סרז' דוברובסקי (Serge Doubrovsky), סופר ומבקר ספרות צרפתי, בהתייחסותו לרומן שכתב, "בן" (Fils). פיליפ וילאין (Philippe Vilain) מבחין בין אוטופיקשן לרומן אוטוביוגרפי בכך שבאוטופיקשן נדרש סיפור בגוף ראשון בידי פרוטגוניסט ששמו כשם המחבר.[1]
יש קווי דמיון בין אוטוביוגרפיה בדיונית ובין רומן לא בדיוני, מונח שטבע טרומן קפוטה לתיאור ספרו "בדם קר".
עם כותבי האוטוביוגרפיה הבדיונית נמנים הסופרת הצרפתייה מרגריט דיראס, הסופרת הבלגית אמלי נותומב והסופר הנורווגי קרל אובה קנאוסגורד בסדרת ספריו "המאבק שלי".[2] קתרין מילט (Catherine Millet) השתמשה בטכניקה ספרותית זו בספרה "חיי המין של קתרין מ.".
בישראל נמנים עם כותבי האוטוביוגרפיה הבדיונית אשכול נבו בספרו "הראיון האחרון",[3] ניר ברעם בספרו "יקיצה",[4] אריק גלסנר בספרו "מדוע אינני כותב" ואחרים.
קישורים חיצוניים
גילי איזיקוביץ, האם ז'אנר האוטופיקשן הפורח הוא בסך הכל ספרות של נרקיסיסטים?, באתר הארץ, 2 בינואר 2019- ננסי עזר, "חתירה אל מחוץ למרכז ופריצה אל תוך-תוכו בשתי אוטוביוגרפיות ספרותיות: 'פוסט מורטם' ליורם קניוק ו'ורד הלבנון' ללאה איני", מחקרי ירושלים בספרות עבריתכ"ח, 2016, עמ' 229–246. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
הערות שוליים
- ^ Vilain, Philippe; Herman, Jeanine (2011). "AUTOFICTION". In Villa Gillet; Le Monde (eds.). The Novelist's Lexicon: Writers on the Words That Define Their Work. Columbia University Press. pp. 5–7. doi:10.7312/vill15080.9. ISBN 0231150806. JSTOR 10.7312/vill15080.9.
- ^ ג'ושוע רוטמן, ניו יורקר, הסופר הטוב בעולם מסביר למה לעזאזל בחר לקרוא לספרו "מין קאמפ", באתר הארץ, 6 בדצמבר 2018
- ^ גפי אמיר, "הראיון האחרון": קצת יותר הומור עצמי לא היה מזיק לאשכול נבו, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2018
- ^ גפי אמיר, "יקיצה": המסע של ניר ברעם מבית הכרם למקסיקו ובחזרה, באתר הארץ, 6 ביולי 2018
24618025אוטוביוגרפיה בדיונית