אוולין בארינג, הרוזן הראשון מקרומר

אוולין בארינג, הרוזן הראשון מקרומר
Evelyn Baring, 1st Earl of Cromer

בארינג בשנת 1895
לידה	26 בפברואר 1841 נורפוק, אנגליה
פטירה	29 בינואר 1917 (בגיל 75) לונדון
מדינה
בת זוג	את'ל ארינגטון
מפקח-כללי במצרים ה־1 1878–1879 אדוארד מאלט ←
קונסול-כללי במצרים ה־1 11 בספטמבר 1883 – 6 במאי 1907 (23 שנים) → אדוארד מאלט (בתור מפקח-כללי) אלדון גורסט ←

אוולין בארינג, הרוזן הראשון מקרומר (באנגלית: Evelyn Baring;‏ 26 בפברואר 1841 - 29 בינואר 1917) היה קצין ולאחר מכן דיפלומט בריטי אשר בין היתר שימש קונסול כללי במצרים ולמעשה ניהל אותה מטעם האימפריה הבריטית.

קריירה צבאית

בארינג נולד ב-26 בפברואר 1841 בקרומר, נורפוק שבאנגליה. בגיל 14 החל בארינג את לימודיו באקדמיה הצבאית המלכותית בוולויץ' ובגיל 17 התגייס לרגימנט הארטילריה המלכותי בדרגת לוטננט. בתחילת שירותו הוצב בארינג באי קורפו ביוון, בתקופה זו הוא לימד את עצמו יוונית עתיקה ואיטלקית, לאחר כשנתיים קיבל את המשרה של קצין במטהו של הנרי סטורקס מושל האיים היוניים. בשנת 1864 המשיך לשרת בארינג במטה של סטרורקס כאשר זה עבר למשרת מושל מלטה. בשנת 1868 נבחר בארינג ללמוד במכללת המטה של הצבא הבריטי, כשהוא מסיים את לימודיו שנה לאחר מכן ועובר לשרת במשרד המלחמה למשך בשנתיים. בתקופה זו הוא עזר ליישם את מסקנות מלחמת קרים.

בשנת 1872 עבר בארינג לשרת כמזכירו של בן דודו המשנה למלך בהודו, תומאס בארינג. בזמן שירותו בהודו הבין בארינג שהקריירה הצבאית כנראה לא מתאימה לו ושהוא נמשך לעבודה האדמיניסטרטיבית. עם סיום תפקידו של תומאס, בארינג חזר בשנת 1876 לאנגליה, שם הועלה לדרגת מייג'ור ונישא לאת'ל ארינגטון, שנה לאחר מכן הוא פרש מהצבא והחל בקריירה דיפלומטית.

מפקח וקונסול במצרים

בשנת 1877 נשלח בארינג למצרים בתור קונסול דיפלומטי בשם האימפריה הבריטית. באותה תקופה השלטון המצרי היה שקוע עמוק בחובות בעיקר לבריטניה וצרפת לאור כריית תעלת סואץ ופרויקטים לאומיים יקרים אחרים. משום החובות המצריים באירופה, לקונסולים האירופאים במצרים היה כוח רב והם למעשה שלטו בהתנהלות הכלכלית במצרים ובמידה מסוימת החזיקו גם שליטה רבה בשאר חלקי השלטון. בארינג היה המפקח-הכללי הראשון, מטעם בריטניה, במצרים בין השנים 1878–1879. בתקופה זו היה כוחו והשפעתו הפוליטית של בארינג רבה, הן במצרים והן ביחסי מצרים-בריטניה. בשנת 1879 התעורר מרד עוראבי שפילג את מצרים לתומכי המערב והשליטה החיצונית אל מול המורדים שביקשו לסלק את ההשפעות החיצוניות ממצרים. שליט מצרים אסמאעיל פאשא תמך באופן חלקי במרד ותחת לחץ פנימי, גירש את הקוסולים והדיפלומטים האירופאים בהם גם בארינג. כתגובה, עמד בארינג בראש מאמצים דיפלומטים על האימפריה העות'מאנית (ששלטה במצרים באופן רשמי) להחליף את אסמאעיל, מה שאכן קרה באותה השנה עם עלייתו של בנו תאופיק לשלטון.

בתקופה זו של המרד במצרים, שהה בארינג בהודו. בשנת 1882 לאחר החרפה במצב במצרים והתקפות כנגד אירופאים ששהו בה, הכריזו צרפת ובריטניה את תמיכתם בשליט המצרי תאופיק ובריטניה פתחה במערכה קצרה כנגד כוחותיו המורדים של עוראבי במלחמה האנגלו-מצרית. לאחר דיכוי המרד בידי הבריטים, שליטתם בפועל בשלטון המצרי גדלה עד מאוד ובארינג הוחזר למצרים בתור קונסול-כללי במצרים. עם כניסתו לתפקיד החל במלאכת ייצוב השלטון ופיתוח הכלכלה והתשתיות במצרים. עוד מתקופת שירותו בהודו, החזיק בארינג בדעה ששליטים מקומיים נוטים להיות מושחתים ואינם מטיבים לנהל את ענייני המדינה באופן אופטימלי, לכן חייב לעמוד בראש מדינות מתפתחות שכאלה נציג אירופאי. לפי גישה זו ראה גם את תקופתו במצרים, כמי שחייב לנהל בפועל את ענייני המדינה וכך לפעול ולהשפיע מעל לראשי המדינה המקומיים (בהם תאופיק הח'דיו המצרי). עמדה זו של קרומר נטועה בגישתו כלפי ה"אוריינטלים" אותם תפש כבעלי יכולת שכלית נחותה, אמינות נמוכה וצורת חשיבה הפוכה ללוגיקה האירופאית

אי דיוק המתדרדר בקלות לאי אמירת אמת, היא התכונה העיקרית של הנפש האוריינטלית. האירופי הוא איש הגיון קפדן..הוא לוגיקן טבעי, מעצם טבעו הוא ספקן ודורש הוכחה קודם שיקבל את אמיתות של טענה. תבונתו המיומנת פועלת כמנגנון מכני. מחשבתו של האוריינטלי, לעומת זה, כמוה כרחובותיו הציוריים: סימטריה בל תימצא בה. תהליך החשיבה שלו מרושל ביותר...פעמים רבות אין הם מסוגלים להסיק את המסקנות הברורות ביותר מהנחות פשוטות..המצרי בהחלט אינו ספקן..בעניינים פוליטיים הוא יקבל ללא בדיקה כאמת מוחלטת את השמועה האבסורדית ביותר. יתרה מכך, הוא יעריך את אמיתותן של שמועות ביחס הפוך למידת סבירותן

— "מצרים המודרנית", 1916

בתקופתו הארוכה של בארינג כקונסול-כללי, הוא התמודד וניהל בין היתר את התגובה האנגלו-מצרית כנגד מרד המהדי בסודאן (שהייתה בשליטה מצרית) בין השנים 1881 - 1899. בתקופה זו הצבא המצרי היה זקוק גם הוא לתהליך התחדשות ומודרניזציה וכלל מספר קצינים אירופאים בשורותיו, רוב הכוחות המצרים שהתמודדו עם כוחות האנצאר בסודאן פעלו בפיקוד בריטי וכללו מספר יחידות בריטיות. בארינג היה מי שבפועל עמד בראש מאמצים אלו.

פורטרט של בארינג על ידי ג'ון סינגר סרג'נט.

בשנת 1892 נפטר הח'דיו תאופיק ועבאס השני ירש את מקומו. עבאס שיתף פעולה עם הבריטים הרבה פחות מקודמו ובראשית שלטונו ניסה להגביל את ההשפעה הבריטית במצרים, אך בארינג הצליח להביא אותו לשיתוף פעולה רב יותר. דעתו של בארינג לגבי הח'דיו החדש הייתה לרוב שלילית ומזלזלת ולאחר סיום שלטונו של עבאס ב-1915 פרסם בארינג ספר עליו. בשנת 1901 הוענק לבארינג תואר האצולה של ויקונט ארינגטון (בנורת'מברלנד) ותואר רוזן קרומר (בנורפוק). בשנת 1907 התפטר בארינג מתפקידו במצרים עקב מחלוקות בניהול המדינה והביקורת שהופנתה כלפיו על כך שנהג באגרסיביות באוכלוסייה המקומית, עם זאת סיבת העזיבה המוצהרת הייתה בריאות ירודה.

שנים אחרונות

בארינג חזר לאנגליה בשנת 1907, בגיל 66. עבור שירותו במצרים העניק לו הפרלמנט של בריטניה מענק בסך 50,000 לירה שטרלינג והוא זכה להערכה רבה על הצלחתו בייצוב וניהול מצרים. מרגע חזרתו החל בארינג לכתוב שורה של ספרים בנושאים שונים על ענייני מצרים וכאמור הח'דיו עבאס השני, כמו גם ספר המשווה בין האימפריה הבריטית לזו הרומית.

במהלך תקופה זו היה בארינג פעיל כנגד התנועה הסופרג'יסטית שקראה להעניק שוויון זכויות והזדמנויות לנשים. לאורך חיו נחשב בארינג לתדמית האדמיניסטרטור הקולוניאליסטי הבריטי, בעל מוסר עבודה, נאמן, פטריוטי אך גם חסר חוש הומר, מחוספס ומעט מתנשא. הוא האמין, כמו בכירים רבים באימפריה, בעליונותם, מוסריותם וערכיהם של האנגלו-סקסים המערביים.

אוולין בארינג נפטר ב-29 בינואר 1917 בוסטמינסטר, לונדון, בן 75 במותו.

ספריו העיקריים

• Modern Egypt (מצרים המודרנית), הוצאת מקמילן, ניו-יורק, 1908. ספר העוסק בסקירת האירועים במצרים ובסודאן מנקודת מבטו משנת 1876 עד תחילת המאה ה-20.
• Ancient and Modern Imperialism (אמפריאליזם עתיק ומודרני), הוצאת ג'י מארי, לונדון, 1910. ספר העוסק בהשוואה בין האימפריה הרומית העתיקה לבין האימפריה הבריטית המודרנית.
• Political & literary essays (חיבורים פוליטיים וספרותיים), הוצאת מקמילן ושות', לונדון, 1914.
• Abbas II (עבאס השני), הוצאת מקמילן ושות', לונדון, 1915. ספר אשר יצא רק אחרי סוף כהונתו של עבאס השני הח'דיו ועסק בעמדותיו של בארינג כלפיו.

קישורים חיצוניים

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
• כתבי אוולין בארינג, הרוזן הראשון מקרומר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32206573אוולין בארינג, הרוזן הראשון מקרומר