אודת הזיכרון
אודת הזיכרון (באנגלית: Ode of Remembrance) היא שיר קצר, המהווה מרכיב קבוע בטקסי הזיכרון לחללי המלחמות בבריטניה ובחלק ממדינות חבר העמים הבריטי.
האודה היא חלק מן הפואמה הפטריוטית לנופלים (For the Fallen) שחיבר המשורר האנגלי לורנס ביניון (Laurence Binyon) בחודש ספטמבר 1914, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
הפואמה
לורנס ביניון כתב את הפואמה, ובה שבעה בתים, לכבוד חללי חיל המשלוח הבריטי לצרפת. היה זה לאחר שנודע על אבדותיו הקשות בקרב מון ובקרב על המארן, מהקרבות הראשונים בחזית המערבית. הפואמה פורסמה לראשונה בעיתון טיימס ב-21 בספטמבר 1914.
עם הזמן הפך הבית הרביעי של הפואמה, שהוא האודה, לטקסט זיכרון מקובל לחללי כל המלחמות בבריטניה, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד, ומושמע בטקסי יום הזיכרון, יום שביתת הנשק ויום אנזא"ק. במהלך הטקסים מדקלם אחד הדוברים את ארבע שורות האודה, ואחריו חוזרים הנוכחים בקול על השורה האחרונה - אנו נזכור אותם.[1] מיד לאחר מכן נשמעת תרועת החצוצרה Last Post, שלאחריה נשמרות שתי דקות דומייה.
האודה נחרתה על אנדרטאות רבות לנופלים. כמו כן חוברו לה עם השנים מספר לחנים, לרבות על ידי המלחין אדוארד אלגר.
ביניון חיבר את הפואמה בשבתו על הצוקים בחופו הצפוני של מחוז קורנוול. באתר שבו סבורים כי ישב הונח בשנת 2001 שלט זיכרון למאורע.
מילות האודה
| תרגום לעברית
הם לא יזקינו, כפי שנזקין אנו שנותרנו גיל לא ילאה אותם, ולחומרה לא ידונו השנים עם רדת החמה ולעת בוקר אנו נזכור אותם |
המקור באנגלית
They shall grow not old, as we that are left grow old Age shall not weary them, nor the years condemn At the going down of the sun and in the morning We will remember them. |
ראו גם
קישורים חיצוניים
- על האודה, באתר ה-BBC
- על האודה, באתר אנדרטת המלחמה של אוסטרליה
- הפואמה "לנופלים", באתר ויקיטקסט
- Anna Tetlow, "For the Fallen": The Story Of The War Poem That Helps Us Remember, באתר Forces Network
הערות שוליים
24916145אודת הזיכרון