אוגוסט ריטר
גאורג דיטריך אוגוסט ריטר (11 בדצמבר 1826 - 26 בפברואר 1908) היה אסטרופיזיקאי גרמני ופרופסור למכניקה. הוא פיתח שיטה הנושאת את שמו (Ritter intersection method) לחישוב מאמצים במסבכים, ותרם תרומות יסודיות רבות להבנת הפיזיקה של כוכבים.
חייו
אוגוסט ריטר למד בשנים 1843–1846 בהנובר, ולאחר מכן המשיך את לימודיו בשנים 1850–1853 באוניברסיטת גטינגן, שם הגיש את עבודת הדוקטורט שלו שכותרתה "על עקרון האילוץ המינימלי", בהנחייתו של קרל פרידריך גאוס. ב-1856 הוא הפך למורה במכון הפוליטכני של הנובר. באוקטובר 1870, ריטר היה לראשון להחזיק בקתדרה למכניקה והנדסת מכונות ב-RWTH אוניברסיטת אאכן. הוא נשאר באאכן עד לפרישתו ב-1899. ב-1903 הוא חזר לעיר מולדתו לונבורג, שם הוא נפטר ב-1908. הוא הוריש את כתביו לספרייה של RWTH אאכן.
מחליפו של ריטר באוניברסיטת אאכן היה ארנולד זומרפלד.
תרומות לתאוריה של מבנה כוכבים
בין השנים 1878 ל-1889 פרסם ריטר סדרה של 18 חיבורים בכתב העת המדעי שנתון הפיזיקה, תחת הכותרת "חקירות על המבנה של כוכבים גזיים", וב-1879 את המונוגרפיה "יישומים של התאוריה המכנית של החום לבעיות קוסמולוגיות" אשר במהותה מורכבת מהתכנים של חמשת החיבורים הראשונים בין אלו שפרסם. בעבודות אלו, ריטר יוצא מנקודת הנחה שהכוכבים הם כדורים גזיים פוליטרופיים, כלומר שחוקי הגז האידיאלי תקפים לגביהם. מהנחות אלו, הוא גזר את התוצאות הבאות, בין היתר:
- המשוואה הדיפרנציאלית המתארת את הצפיפות של כדור הגז כפונקציה של המרחק ממרכזו[1]. תוצאה זו נקראת כיום משוואת ליין-אמדן, אף על פי שהיא לא נכללה במפורש בעבודתו של ליין על טמפרטורת השמש.
- נוסחה לתדירות התנודה הרדיאלית של כדור גז[2]. ריטר ניסח את ההשערה שתנודות אלו עשויות להסביר את השינויים המחזוריים בבהירות של כוכבים משתנים[3].
- תאוריה ראשונה של אבולוציה כוכבית ושל הקשר בין מסה לעוצמת הארה (mass-luminosity relationship) של כוכבים[4].
חשיבות עבודתו של אוגוסט ריטר לחקר האסטרופיזיקה של כוכבים תוארה על ידי סוברהמניאן צ'נדראסקאר אשר כתב כי "כי כמעט כל היסודות לתאוריה המתמטית של מבנה כוכבים הונחו על ידו"[5]. התפקיד שמילא ריטר בהקשר הכולל של הפיזיקה של מבנה כוכבים מתואר גם בספר The Life of Stars, The Controversial Inception and Emergence of the Theory of Stellar Structure.
תרומות אחרות
ריטר חיבר ספרים על מכניקה אנליטית והנדסת מכונות, כשעל תרומותיו לחקר המכניקה של מבנים הנדסיים הוענקו לו כהוקרה מספר אותות. הוא חקר את חוקי הולכת החום בתווך חומרי, תוך שהוא מתבסס על התאוריה של יוליוס מאייר.
בתחום ההידראוליקה ומכניקת הזורמים, ריטר ידוע גם בשל שני מאמרים שפרסם בשנים 1892 ו-1895. בראשון שבהם הוא תיאר פתרון אנליטי לגל שנוצר כאשר סכר מים נפרץ, אשר מאוחר יותר שימש כאבן יסוד בהערכת בטיחות של סכרים, ואילו בשני מבין המאמרים הוא עסק בתופעת הזנק ההידראולי. הפתרון של ריטר ל-"גל הסכר הנפרץ" (dam break wave) מניח גוף מים המונח בערוץ המעוצב בצורה של מנסרה מלבנית, כאשר לפתע השער האנכי של הסכר נפרץ בבת אחת (באופן מיידי). על בסיס הנחות אלו תיאר ריטר את צורת הגל המתקבל.
פרסומים נבחרים
- על עקרון האילוץ המינימלי (עבודת דוקטורט, 1853).
- תאוריה בסיסית של גגות וגשרי ברזל (1863).
- על המבנה של גופים שמימיים גזיים (1898).
- ההתקדמות של גלי מים (1892).
הערות שוליים
אוגוסט ריטר31779354
- ^ August Ritter: Applications of mechanical heat theory to cosmological problems. P. 32.
- ^ August Ritter: Applications of mechanical heat theory to cosmological problems. Pp. 65-71.
- ^ August Ritter: Applications of mechanical heat theory to cosmological problems. Pp. 71-74.
- ^ Oliver Schwarz: On the historical development of the theory of the internal structure of the stars from 1861 to 1926. P. 75–78.
- ^ Subrahmanyan Chandrasekhar: An Introduction to the Study of Stellar Structure . University of Chicago Press, 1939 (Reprint Dover Publications 1967, p. 179)