אוגוסט ניאנדר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. יוהאן אוגוסט וילהלם ניאנדר (בגרמנית: Johann August Wilhelm Neander; 17 בינואר 1789 – 14 ביולי 1850) היה תאולוג גרמני והיסטוריון כנסייה[1].
ביוגרפיה
ניאנדר נולד בגטינגן כדייוויד מנדל. אומרים כי אביו, עמנואל מנדל, היה רוכל יהודי, אך אוגוסט אימץ את השם "ניאנדר" עם טבילתו כפרוטסטנטי. כשהיה עדיין צעיר מאוד, עבר עם אמו להמבורג. הוא הוטבל ב-25 בפברואר 1806 והחל ללמוד תאולוגיה באוניברסיטת האלה-ויטנברג בגיל 17. פרידריך שליירמאכר היה אחד ממוריו. ניאנדר מצא בו את ההשראה הדרושה לו, בעוד שליירמאכר מצא תלמיד כרוחו; אחד שיפיץ את השקפותיו בצורה נוצרית יעילה יותר. עד סוף אותה שנה, אירועי הקואליציה האנטי-צרפתית הרביעית אילצו את ניאנדר לעבור לגטינגן. שם המשיך את לימודיו, התמחה באפלטון ובפלוטרכוס, והתקדם במיוחד בתאולוגיה תחת גוטליב פלאנק (אנ') הנערץ. יכולותיו שהתגלו על ידי שליירמכר אושרו גם על ידי פלאנק, וניאנדר הבין כי תחום מחקרו הראשי תהיה ההיסטוריה הנוצרית.
לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה, חזר ניאנדר להמבורג ועבר את בחינתו בכמורה (אנ'). אולם לאחר כשנה וחצי הוא החליט על קריירה אקדמית, שהחלה בהיידלברג, שם התפנו שתי משרות בפקולטה התאולוגית של האוניברסיטה. הוא נסע לשם כמורה לתאולוגיה בשנת 1811 ובשנת 1812 קיבל פרופסורה. באותה שנה (1812) הוא פרסם את המונוגרפיה שלו Über den Kaiser Julianus und sein Zeitalter (על יוליאנוס הכופר ותקופתו). חיבור זה על תובנותיו הרעננות על תולדות הכנסייה, משך תשומת לב למחברה, ועוד לפני תום שנתו הראשונה בהיידלברג, הוא נקרא לברלין, שם מונה לפרופסור לתאולוגיה.
בשנה שלאחר מינויו פרסם מונוגרפיה שנייה Der Heilige Bernhard und sein Zeitalter (סנט ברנהרד ותקופתו) (ברלין, 1813) ואז בשנת 1818 את עבודתו על גנוסטיקה (Genetische Entwickelung der vornehmsten gnostischen Systeme). מונולוגיה מורחבת יותר מהקודמות לה. לאחר שתי מווגרפיות נוספות החל את עבודתו הגדולה על ההיסטוריה של הנצרות. הכרך הראשון של Allgemeine Geschichte der christlichen Religion und Kirche כלל את ההיסטוריה של שלוש המאות הראשונות והופיע בשנת 1825. הכרכים הבאים הוצאו במרווחי זמן קבועים עד הכרך החמישי שהגיע עד תקופת האפיפיור בוניפקיוס השמיני. כרך נוסף הוצא לאחר מותו של ניאנדר על ידי שניידר בשנת 1852 והגיע עד לתקופת מועצת בזל (אנ').
מלבד יצירה זו, הוא פרסם בשנת 1832 את Geschichte der Pflanzung und Leitung der christlichen Kirche durch die Apostel, ובשנת 1837 את Das Leben Jesu Christi, in seinem geschichilichen Zusammenhang und seiner geschichtlichen Entwickelung (חיי ישוע המשיח, בהקשרו ההיסטורי והתפתחותו ההיסטורית). בנוסף לכל אלה הוא פרסם Denkwürdigkeiten aus der Geschichte des Christentums (מזכרות מתולדות הנצרות) ;מאמרים על פלוטינוס, תומאס אקווינס, בלז פסקל, תומאס ארנולד וקטעים מזדמנים אחרים, בעיקר בעלי אופי מעשי, אקסגטי והיסטורי. כמה מספריו פורסמו במספר מהדורות ותורגמו לאנגלית.
הוא נפטר בברלין ב-14 ביולי 1850, תשוש וכמעט עיוור ממחקר בלתי פוסק. קברו נשמר בבית העלמין הפרוטסטנטי Friedhof I der Jerusalems-und Neue Kirchengemeinde (בית הקברות מספר I של קהילות הכנסייה והכנסייה החדשה) בקרויצברג. לאחר מותו הופיעו מספר כרכים, הכוללים את הרצאותיו השונות.
היסטוריה של הכנסייה
ההיסטוריה הכללית שלו של הדת והכנסייה הנוצרית (Allgemeine Geschichte der christlichen Religion und Kirche) נותרה האנדרטה לגאוניותו. המטרה העיקרית של ניאנדר הייתה להבין מה היה מקומו של האינדיבידואל בהיסטוריה. בדמויות העיקריות של ההיסטוריה הכנסייתית הוא ניסה למצוא את התכונות הייצוגיות של כל גיל, וגם את סוגי התכונות המהותיות של הטבע האנושי בכללותו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Joshua Bennett, AUGUST NEANDER AND THE RELIGION OF HISTORY IN THE NINETEENTH-CENTURY ‘PRIESTHOOD OF LETTERS’, The Historical Journal 63, 2020/06, עמ' 633–659 doi: 10.1017/S0018246X19000645
ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהערך Neander, Johann August Wilhelm מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל
