אהרון ליבסקינד
אהרון "דולק" ליבסקינד (1912 זביז'וב, פולין - 24 בדצמבר 1942 קרקוב, פולין) ראש תנועת הנוער עקיבא בקרקוב ובפולין. מנהיג תנועת המרי של מחתרת החלוץ הלוחם בקרקוב. הוביל פעילות התקפתית נגד הנאצים ונהרג בהתקלות עם כוחותיהם שרדפו אחריו. היה נשוי לפעילת המחתרת רבקה קופר.
ביוגרפיה
אהרון "דולק" ליבסקינד נולד ב-1912 בכפר זביז'וב (Zabierzow) שלייד קרקוב שבפולין להוריו יצחק ואסתר ליבסקינד. בבגרותו למד משפטים באוניברסיטת קרקוב ובהמשך אף השלים את עבודת הדוקטורט שלו.
בנעוריו הצטרף לתנועת הנוער עקיבא וב-1938 מונה למזכיר קן קרקוב של התנועה. בראשית 1939 מונה למזכיר ארצי של התנועה ועבר להתגורר בוורשה. בדצמבר אותה שנה נישא בורשה לווּשְקה שְפִּינֶר (לימים רבקה קופר) שהייתה מזכירת קן "עקיבא" בקרקוב והגיעה לפי בקשתו להיות מזכירת התנועה בורשה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חזר לקרקוב[1] וניהל את פעילות התנועה בעיר כשלימינו בני הזוג גוסטה דוידזון-דרנגר ושמשון (שימק) דרנגר. הנהגת התנועה פעלה למען יהודי העיר במסגרת ארגון הסעד "העזרה העצמית היהודית" בעיר ואף הצליחה להשיג אישור להפעלת חווה חקלאית בקופליני (Kopaliny) שאותה ניהל דרנגר.
ב-1941 החלו הגרמנים בתהליך חיסול הקהילה היהודית בקרקוב. במקביל פעלו הגרמנים לדכא ואף לחסל את הנהגת הקהילה הרשמית ועקב כך הוקמו בקרקוב ב-1942 2 ארגוני מחתרת:
- "החלוץ הלוחם" בו היו שותפים חברי התנועות עקיבא, דרור, השומר הצעיר והשומר הדתי (בני עקיבא). ליבסקינד פעל כפקד המחתרת כשלצידו פעלו אברהם לייבוביץ (לאבאן, רומק) מתנועת "דרור", שמשון דרנגר, מתנועת "עקיבא" ומלאכי (מאנייק) אייזנשטיין מתנועת "הסתדרות הנוער החלוצי".
- "הקבוצה היהודית הלוחמת מהגטו" שכינויה "איסקרא" (ניצוץ), בהנהגת צבי (השיק) באומינגר מ"השומר הצעיר".
בשלהי 1942 נערכו שיחות בין שני הארגונים על מנת לשתף פעולה מול הנאצים. התפיסה של התנועה המאוחדת הייתה לפעול נגד הגרמנים מחוץ לגטו ואכן בוצעו שרשרת של פעולות נגד חיילים ומחנות. הגדולה והמשמעותית שבהן יצאה לפועל ב-22 בדצמבר 1942 ובה פעלה המחתרת ברחבי העיר כששיאה של הפעולה, בהובלת ליבסקינד, הייתה פגיעה בכ-20 חיילים וקצינים נאצים ששהו בבית הקפה "ציגנריה" שבקרקוב[2][3]. כתוצאה מפעולה זו פעלו הגרמנים נגד המחתרת ובעזרת מלשינים תפסו וחיסלו את רוב אנשיה. ב-24 בדצמבר 1942 הגיעו הגרמנים לדירה בה הסתתר ליבסקינד (ברחוב ז'ולאבסקי 5) ולאחר קרב יריות העדיף לא ליפול בשבי ושלח יד בנפשו.
בחודשים שלאחר מכן הואץ תהליך חיסול הגטו עד שבמרץ 1943 נשלחו שארית יהודי קרקוב להשמדה.
אשתו, רבקה קופר ליבסקינד, נשלחה ב-19 בינואר 1943 לאושוויץ, שרדה את המלחמה, נישאה בשנית, הגיעה לישראל והקימה בה משפחה חדשה.
מורשתו
הידיעות על הפעילות המוצלחת של המחתרת בקרקוב נפוצה ברחבי פולין ועוררו את פעילותן של מחתרות בגטאות נוספים.
אמירתו של ליבסקינד שנאמרה בדירת המסתור של הנהגת המחתרת ברחוב יוזפינסקא 13 נחרתה בהיסטוריה:
אין נסיגה מדרכנו. לא לקראת החיים אלא לקראת המוות אנו צועדים. אבל בזכותנו תופענה, אולי, בספר תולדות עמנו שורות אחדות שתספרנה על נוער יהודי, אשר לא הלך כצאן לטבח, אלא קם ונלחם על כבודו וכבוד עמו המושפל. למען שורות אלו כדאי למות
— אהרון דולק ליבסקינד, נובמבר 1942
.
יצחק צוקרמן, מפקד אי"ל, שהתנגד תחילה לפעולה בקפה "ציגנריה" הודה, בדיעבד, בחשיבותה והביע הערכה כנה ללוחמים:
קרקוב הייתה הראשונה במלחמה, וזו זכותה. מפקדיה – ליבסקינד, לאבאן ודרנגר – הראו לנו את הדרך להצלת כבודנו. ואם אנו חיים היום לא רק במועקת לב, אלא גם בראש מורם – הרי להם אנו חייבים את ההרגשה הזאת
— יצחק צוקרמן 1950
.
הנצחתו
- ב-18 במאי 1945 העניק צבא פולין לליבסקינד את "העיטור הגבוה לגבורה, עוז רוח והעזה" (צלב גרונבלד). העיטור נמסר לאלמנתו רבקה קופר רק ב-1967[4][5]
- קריאת רחוב על שמו בבת ים[6]
- קריאת רחוב על שמו בנתניה
ראו גם
לקריאה נוספת
- רבקה קופר (וושקה שפינר ליבסקינד), רסיסי זכרונות, דגניה: משואה, תשס"ד 2004. (תמצית קטעים מתוך ראיון שנערך עם רבקה קופר עבור משואה בקיץ 1992)[7]
- גוסטה דוידזון-דרנגר, יומנה של יוסטינה, הוצאת בית לוחמי הגיטאות והקבוץ המאוחד, 1978
קישורים חיצוניים
- רבקה קופר, מורדי גיטו קרקוב, דבר, 16 במרץ 1951
- דולק ליבסקינד באתר יד ושם
- בת 21, אלמנה - גיבורת השואה רבקה קופר בבלוג של ד"ר שרון גבע
- אהרון ליבסקינד דולק באתר "ארגון הפרטיזנים לוחמי המחתרות והגטאות"
- רבקה קופר, ט"ו שנים למחתרת גיטו קראקא, דבר, 27 בדצמבר 1957
- מיכאל גולדמן-גלעד, המרי היהודי בתקופת השואה - המחתרת הלוחמת בקראקוב, מעריב, 19 באפריל 1963, המשך
רות בקי קולודני, סיפור הגבורה של "החלוץ הלוחם" בגטו קראקוב, באתר הארץ, 14 באפריל 2015- פעילות תנועת עקיבא בגטאות בזמן השואה באתר ישוב בית יהושע
- הנשים בגטו קרקוב באתר "מורשת מרדכי אנילביץ"
- בלהה שילה, "להציל אותנו משכחה" – על קורות המחתרת היהודית בקרקוב באתר "יד ושם"
- במלאת 60 שנה לפעולות ההתנגדות והמרי של לוחמי קרקוב בהוצאת ארגון יוצאי קרקוב
הערות שוליים
- ^ דולק ורבקה גרו ברחוב לימנובסקי 9
- ^ לפעולה זו היתלוו, באותו יום, פעולות נוספות של המחתרת כמו תליית דגלי פולין החופשית, תליית כרזות מחאה ועוד
- ^ יום לפני הפעולה הגיעו לקרקוב מנהיגי ארגון אי"ל יצחק צוקרמן וחווה פולמן כדי לתאם את פעילות הארגון. הם ניסו לשכנע את אנשי המחתרת להימנע מהפעולה ובסופו של דבר לא הצליחו והיו שותפים לה
- ^ עיטור הגבורה הגבוה של פולין לאלמנת מפקד גיטו קראקוב, דבר, 17 בפברואר 1967
- ^ האות הוענק גם לצבי (השיק) באומינגר ולגולה מירה
- ^ נחנך רחוב ע"ש מפקד מחתרת קרקוב, חרות, 18 בינואר 1965
- ^ רסיסי זכרונות, באתר משואה.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] אהרון ליבסקינד25418758