אדואר ניניון
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים. |
אדואר ניניון (בצרפתית: Édouard Nignon, 9 בנובמבר 1865 נאנט - 30 באוקטובר 1934 בריאל סו מונפור) היה שף ומחבר ספרי בישול צרפתי.
רקע משפחתי ושנותיו המוקדמות
נולד בנאנט בחבל ברטניה כבנם של פייר ניניון, פועל יומי, ושל אן לבית לה רן, מכבסת. למשפחה היו שמונה ילדים. בגיל תשע בלבד התקבל כשוליה במסעדת "קמברון" בנאנט. כעבור שנה עבר לעבוד במסעדת "מונייה" שנחשבה הטובה בעיר. מספר נשים בסביבה דאגו ללמדו לקרוא ולכתוב בסגנון המקום. בהמשך התחנך במסעדות נוספות באנז'ה, בשולה ולאחר מכן הגשים את חלומו והגיע לפריז.
הקריירה הפריז
עבד לצידם של השפים החשובים של הבירה, כעוזר לאחראי על הרטבים במסעדת "ביניון", אחר כך כאמן הרטבים במסעדת "וואזן", אצל "פוטל ושאבו", ב"מזון דורה", ב"קפה אנגלה" של דיגלרה, אחראי על "מנות הביניים" (אנטרמה) בתערוכה העולמית ב-1889, אחראי על ה"רוטיסרי" (צלייה) ב"לאפרוז" וטבח שף ב "מריבו", במסעדת "מאני" (Magny) (שבו היו מתכנסים האחים גונקור וחבריהם) מסעדת "פאיאר" וכו'.
עבודתו בחו"ל
במשך שנים רבות עבד מחוץ לגבולות צרפת, באוסטריה וברוסיה, בהן סיפק שרות לבתי מלוכה וללקחות מן המעמד הגבוה. בסנט פטרבורג ניהל את המטבח בארמון ארמיטאז' כאחראי על צוות של מאה ועשרים טבחים. ב-1905 ארגן גם בקרמלין סעודות לאלפי מוזמנים של הצאר ניקולאי השני. לאחר מכן היה מנהל המטבח האישי של נשיא ארצות הברית, וודרו וילסון.
השיבה לצרפת
בשובו לצרפת כאדם אמיד, עבר לנהל את המסעדה "לארו" (Maison Larue) בככר מדלן בפריז, בו בישל ללקוחות מן האצולה ומן האליטה הפוליטית והתרבותית. בסופו של דבר רכש את המסעדה מידי הדוכס איזס. בימי מלחמת העולם הראשונה המסיבות התמעטו, הכסף הצטמצם, מפורסמים רבים התרגלו לשלם לו מעט בזכות מעמדם הציבורי. נוכח הירידה בפרנסה התחיל לפרסם ספרי בישול שכללו מתכוניו האישיים. ספריו, הכתובים בסגנון מיוחד, מתובלים באסוציאציות וציטוטים מתולדות הספרות הצרפתית ובקטעים מאת אנשי רוח, ומפורסמים בעותקים מועטים ומהודרים מאוד, לא זיכו אותו בכסף רב. יותר משמכר, הגיש אותם כמתנות.
בשנת 1918 קנה את הטירה "שאטו דה לה אוט פורה" (Château de la Haute Forêt) ביישוב בריאל סו מונפור (Bréal sous Monfort), מערבה מן העיר רן. בהתחלה בילה בו את חופשותיו ומאוחר יותר, ב-1928 התיישב בו בדרך קבע וניסה ללא הצלחה להתפרנס מאוצר המתכונים העצום שיצר. בשנת 1921 העביר לאחיינו את מסעדת "לארו". נפטר בשנת 1934, נשכח על ידי רבים מלקוחותיו לשעבר.
במתכוניו שילב את מסורת המטבח האותנטי הצרפתי על גרסאותיו האזוריות השונות, עם מסורות בישול שפגש במסעותיו הרבים בעולם.
אדואר ניניון היה נשוי פעמיים. בנו מנישואיו הראשונים נהרג ב-1914 במלחמת העולם הראשונה. בתו מנישואיו השניים מתה ברוסיה בגיל 6. הטירה בבריאל סו מונפור עבר בירושה לאחיינו הצעיר כריסטיאן לואי.
ספרים
- 1919 - L'Heptaméron des gourmets ou les Délices de la table - Les Sept Jours de Cocagne (ההפטמרון של אניני הטעם או מעדני השולחן - שבעת הימים של ארץ קוקניה) המוקדש לזכר בנו שנהרג במלחמה
- 1922 Les Éloges de la cuisine française (דברי הלל למטבח הצרפתי) עם מבוא מאת סשה גיטרי - נחשבת ל"צוואתו הקולינרית"
הנצחה
- 2004 קם מיוזמתו של השף איבון גרנייה "המכון ע"ש אדואר ניניון" שנועד להפצת מסורת המטבח מאזור נאנט, כולל מורשתו של אדואר ניניון.
- 2012 ספרו של אדואר ניניון Éloges de la cuisine française מוזכר בסרטו של כריסטיאן ונסאן, "הטבחית של הנשיא" (Les Saveurs du Palais), כאחד מספרי הבישול הנערצים על הנשיא פרנסואה מיטראן.
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה באתר המכון אדואר ניניון
- ביוגרפיה של אדואר ניניון והמבוא לספרו, מאת סשה גיטרי מתוך ספר הבישול של ניניון
