אגנס באדן פאוול
אגנס סמית באדן-פאוול (16 בדצמבר 1858 – 2 ביוני 1945) הייתה אחותו הצעירה של רוברט באדן-פאוול, הברון ה-1 באדן-פאוול, וזכורה בעיקר בזכות עבודתה על הקמת תנועת הצופות הבנות בתור תנועת אחות נשית לתנועת הצופים. אגנס נולדה בפדינגטון בלונדון.[1]
נעוריה ותחילת דרכה
אגנס הייתה התשיעית מתוך ארבעה-עשר ילדים, והבת השלישית של אביה, רברנד באדן פאוול, שהיה פרופסור לגאומטריה באוניברסיטת אוקספורד. בין אחיה היו וורינגטון באדן-פאוול, סר ג'ורג' באדן-פאוול, פרנק באדן-פאוול ובאדן באדן-פאוול. אמא שלה, הנרייטה גרייס סמית, הייתה אשתו השלישית של רברנד באדן פאוול. הנרייטה גרייס הייתה מוכשרת בתור מוזיקאית ואמנית והייתה בתו של אדמירל ויליאם הנרי סמית ושל אנרלה וורינגטון.
כאשר אגנס הייתה רק בת שנתיים, אביה רברנד באדן פאוול נפטר.[2] על מנת לכבד אותו לאחר מותו, אמה של אגנס הוסיפה את השם "באדן" לשם המשפחה ומאז, ענף זה של המשפחה ידוע בתור באדן-פאוול.
מותו של באדן השאיר את המשפחה תחת חינוכה של הנרייטה, אשר הייתה נחושה להנחיל לילדיה את הרצון להצליח. אחיה של אגנס, רוברט, צוטט באומרו, "כל סוד ההצלחה שלי מתבסס על אמא שלי."[3]
אגנס היתהת מוזיקאית מוכשרת, ניגנה על אורגן, פסנתר, וכינור. תחומי העניין המגוונים שלה כללו היסטוריה ואסטרונומיה, והיא אספה בביתה דבורים, ציפורים ופרפרים.[4]
באפריל 1901 אגנס התארסה לסר ויליאם ביסט ברי, דובר הפרלמנט של דרום אפריקה,[5] אבל הם לא התחתנו. כמה שנים מאוחר יותר היא התיידדה מאוד עם גוליילמו מרקוני.
עם אחיה באדן פלטשר סמית באדן-פאוול אגנס עבדה ויצרה בלונים אווירונאוטיים, והם בילו יחד בטיסות רבות. מאוחר יותר היא עזרה לו בבניית מטוסים. אגנס הייתה חברת כבוד של החברה האווירונאוטית המלכותית משנת 1938.[6][7]
היא הייתה במשך כמה שנים נשיאת מחלקת ווסטמינסטר של הצלב האדום, ועבדה בליגת הרחמים ועבור גילדת הרקמה של המלכה מרי.
תנועת המדריכות
בעקבות הקמת תנועת הצופים, רוברט באדן-פאוול ארגן אספה של הצופים בקריסטל פאלאס בלונדון ב-1909. הוא היה נסער לראות בקרב רבים מהצופים, קבוצה קטנה של צופות בנות שהגיעו לאירוע בלי כרטיסים.
הדעה הרווחת בשלב זה הייתה נגד פעילויות מעורבות של בנים ובנות, אך לחץ גובר והולך שכנע את רוברט באדן-פאוול לשקול הקמה של ארגון נפרד עבור הצופות. מכיוון שנתקל בסירוב על ידי ארגוני עזרה ראשונה, הוא ניגש אל אחותו, אגנס, שהסכימה בחוסר רצון לקחת על עצמה את הארגון החדש של תנועת הבנות המדריכות. אופייה של אגנס באדן-פאוול היה שימושי לנטרול הדעות השליליות על תנועת הבנות המדריכות. חבר כתב לה:
כל מי שהיה נתקל בהשפעתה העדינה, עניינה בכל האמנויות הנשיות, אהבתה לציפורים, חרקים ופרחים, היה מלגלג על הרעיון שהיא נשיאה של סוג כזה של גדודי אמזונות.[8]
בשנת 1909, רוברט באדן-פאוול הוציא לאור שני פרסומים אודות תנועת המדריכות הבנות.[9] כתבים אלו היו סימנים מקדימים לחוברת ההדרכה הראשונה.
עד אפריל 1910 היו 6,000 נערות צעירות רשומות בתור בנות מדריכות. ב-1912, אגנס הקימה את חברת הבודדות הראשונה (1st Lone Company) והייתה למעשה לנשיאה של אגודת הבנות המדריכות.
במהלך הזמן הזה, אגנס הגדירה ויצרה את חוברת ההדרכה הראשונה של הבנות המדריכות. The Handbook for the Girl Guides or How Girls Can Help to Build Up the Empire, שפורסם ב-1912, והיה עיבוד מחדש של צופיות לבני הנעורים שנכתב על ידי רוברט כמה שנים קודם לכן.[8] תנועת הבנות המדריכות קיבלה הכרה רשמית בשנת 1915. ב-1916 נציבי המחוז החדשים בחרו באוליב באדן פאוול לראשות הבנות המדריכות, ולאגנס הוצע תפקיד של כבוד בתור נשיאה, שהיא קיבלה בחוסר רצון.
בשנת 1917, בעקבות לחץ, אגנס פרשה מן הנשיאות לטובת הנסיכה מרי, שהייתה תומכת נלהבת של הצופות.
אגנס המשיכה בתפקיד סגנית-הנשיאה עד מותה ב-1945.
קישורים חיצוניים
- עבודות של אגנס באדן-פאוול בפרויקט גוטנברג
- עבודות של אגנס באדן-פאוול ב- Internet Archive
- כתבי אגנס באדן פאוול בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ http://www.freebmd.org.uk/ Search for Agnes Powell 1858
- ^ "The First Girl Guide" by Helen D. Gardner, Amberley Books, 2010
- ^ Jeal, Tim (1989).
- ^ "Agnes Baden-Powell".
- ^ Illustrated London News, 27 April 1901
- ^ "Agnes Baden-Powell". olavebadenpowell.org.
- ^ http://www.spanglefish.com/olavebadenpowell/index.asp?pageid=531848
- ^ 8.0 8.1 Kerr, Rose (1976).
- ^ "Fact Sheet – The Three Baden-Powells: Robert, Agnes and Olave" (PDF).
