אברהם תורי

אברהם תורי (נולד בשם אברהם גולוב ב-10 בדצמבר 1909 בלזדיי (Lazdijai) שבליטא; נפטר בתל אביב ב-24 בפברואר 2002) היה עורך דין וחבר מחתרת יהודית בתקופת מלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה

נעורים

מעיר הולדתו עברה משפחת גולוב למריאמפולה ומשם לקובנה. תורי חבר תנועת הנוער הציוני, וספורטאי מצטיין. בשנת 1932 ביקר במכביה הראשונה בארץ ישראל כמדריך מתעמלים מליטא. הוא למד משפטים בארצות הברית ואת לימודיו סיים בליטא. את עבודת הגמר עשה אצל פרופסור שמעון ביאלצקין, משפטן יהודי ידוע. עם הסמכתו לליטא עבד כעורך דין והיה פעיל ציוני. ב-1939 השתתף בקונגרס הציוני בז'נבה מטעם הציונים הכלליים מליטא. כשכבשה ברית המועצות את ליטא, בקיץ 1940, עם כיבוש ליטא על ידי ברית המועצות, נאלץ תורי לחדול מפעילותו הציונית ועבר לקובנה. בהיותו שם ייצג את הציונים הכלליים בוועד הארצי לעזרת פליטים מפולין.

בתקופת השואה

בקיץ 1941, עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות, החל תורי לכתוב יומן. עם הקמת גטו קובנה התנדב תורי להיות אחד ממזכירי היודנרט. ביומנו תיעד את החיים בגטו, גרושים לעבודות כפייה, אקציות בגטו ומצוקת הקור, המחלות והרעב. עוד תיאר תורי ביומנו את המידע שהגיע לגטו באשר לגורלם של יהודי היישובים באזור וכן מידע נוסף באשר לגורל יהודי מזרח אירופה בכלל ומצב החזית, ככל שנודע בגטו.

במרס 1944 החביא תורי את היומן וברח מהגטו. תורי הסתתר עם אשתו ובתו בכפר וירוואגאליאיי (Virvagaliai) בעזרתו של כומר ליד העיר שאקי והשלושה שרדו עד השחרור בידי הצבא האדום בקיץ 1944. תורי שב לקובנה ומצא חלקים מהיומן. לימים ראה היומן אור בספר בשם "גיטו יום יום" (מוסד ביאליק, 1988).

שתיים משלוש אחיותיו של תורי נספו בשואה עם משפחותיהן.

לאחר השואה

תורי ברח עם משפחתו לצ'כוסלובקיה בסיוע הבריחה ולאחר מעבר במספר מדינות במזרח אירופה הגיעה המשפחה לאוסטריה. בסיוע הבריגדה ברחו השלושה לאזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה ולאחר מכן - לאיטליה. תורי התבקש לנהל את משרד המוסד לעלייה ב' ולצורך כך שהה ברומא שנתיים וחצי. ב-1947 הגיע תורי לארץ ישראל. הוא היה חבר בהנהלת ארגון מכבי העולמי ובארגון המשפטנים היהודיים. תורי העיד במשפטיהם של פושעי המלחמה היינריך שמיץ (Heinrich Schmitz), סגן מפקד הגסטפו בליטא, קאזיס פאלצ'אוסקאס (Kazys Palčiauskas), ראש עיריית קובנה, והלמוט ראוקה (Helmut Rauke), מרוצחי היהודים בגטו קובנה.

לקריאה נוספת

• דינה פורת (עורכת), גיטו יום יום (מוסד ביאליק, 1988).

קישורים חיצוניים

• כתבתו של אורי דרומי על גולוב לאחר מותו של גולוב ב-2002, בעיתון "הארץ"

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29547988אברהם תורי