אבן גבול
אבן גבול היא אבן המוצבת בגבול בין שתי מדינות או טריטוריות, שנועדה להוות סמן פיזי למיקום הגבול ביניהן. אבנים כאלו מוצבות במספר נקודות לאורך הגבול, במיוחד בנקודות בולטות ובעלות משמעות לאורכו. כיום מקובל כי הגבול עובר במתיחת קו ישר ודמיוני בין האבנים, אך בעבר הוצבו אבנים כאשר קו הגבול ביניהן עבר בדרך אחרת.
ייעוד ומאפיינים
הנחת האבנים בשטח נועדה למנוע מחלוקות ביחס לקו הגבול, והיא מתבצעת בדרך כלל לפני הקמת גדר שלמה בקו הגבול, או במקומות אשר בהם האופי הטופוגרפי של השטח אינו מאפשר הצבת גדר.
אבני הגבול מקוטלגות בדרך כלל על ידי מספרים ו/או אותיות, על מנת ליצור שפה משותפת בשטח. המרחקים בין אבני הגבול הם לעיתים קבועים ולעיתים קשורים באופיו הטופוגרפי של הגבול (תבליט) או תכסית. מרחקים אלו נעים בין עשרות מטרים ועד עשרות קילומטרים.
אבני גבול משמשות בסימון גבול בינלאומי בין מדינות, גבולות מנהליים בתוך המדינה וגם בגבולות בין קרקעות בבעלות פרטית. השימוש באבני גבול החל בעבר כאשר אלו שימשו כסמנים בין שטחים חקלאיים, על מנת לא להעביר גדר ביניהן.
אבני גבול בגבולות ישראל
.jpg)
בגבול ישראל-מצרים הוצבו 91 אבני גבול לאחר נסיגת צה"ל מסיני. האבנים היו מונחות מרפיח בצפון ועד טאבה בדרום, וסייעו להבנת תוואי הגבול במקומות בהם לא הייתה גדר, או שלא הייתה ברורה, בשל קו הגבול הישר יחסית, שאינו מתחשב בתבליט בשטח. אבני הגבול הוצבו בשנת 1978 על ידי ועדה משותפת של ישראל ומצרים, וחקוקים עליהן מספרים מ-1 ברפיח ועד 91 בטאבה. כיום קיימת גדר לאורך כל הגבול.
בגבול ישראל-לבנון ובגבול ישראל-סוריה במשותף, שהיה בעבר הגבול בין ארץ ישראל המנדטורית שנשלטה על ידי בריטניה לבין צרפת ששלטה על סוריה ולבנון, היו קיימות 71 אבני גבול, שלרובן אין זכר כיום. הנחת אבנים אלו התבצעה בשנים 1921-1925 על בסיס הסכמים משנת 1920 ו-1923[1].
בגבול ישראל-ירדן קיימות כ-130 אבני גבול. אבנים אלו הוצבו לאחר הסכם השלום בין ישראל לירדן בשנת 1994.
