אבו שאמה אל-מקדיסי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.
אַבּוּ שַׁאמַה שִׁהַאבּ א-דִּין אַבּוּ אלְ-קַאסִם עַבְּד א-רַּחְמַאן בְּן אִסְמַאעִיל אַלְ-מַקְדִסִי (בערבית: أبو شامة شهاب الدين أبو القاسم عبد الرحمن بن إسماعيل المقدسي; 10 בינואר 1203–13 ביוני 1267) היה היסטוריון ערבי אשר כתב על תולדות נור א-דין וצלאח א-דין, כמו גם על העיר דמשק, והוא מקור חשוב להיסטוריה של מסעי הצלב.
אבו שאמה נולד בדמשק, אולם הייחוס אל-מקדסי (הירושלמי) מגיע מסבו הגדול אבו בכר שמגיע מירושלים. כינויו, אבו שאמה (בעל השומה), בא בעקבות שומה שהייתה לו מעל גבתו השמאלית. הוא התחנך בחינוך סוני ולמד חדית' באלכסנדריה. לימים היה מרצה במדרסות א-רוכנייה ואל-אשרפייה בדמשק.
חמישה מכתביו שרדו, ואילו השאר אבדו, חלקם בשרפה שהחריבה את ספרייתו. ספרו המוכר ביותר, "כיתאב א-רוודתיין פי אח'באר א-דוולתיין א-נורייה וא-צלאחייה" (ספר שני הגנים על קורות שתי המדינות הנורית והצלאחית), הוא תיאור כרונולוגי של שלטונם של נור א-דין וצלאח א-דין. הוא מסתמך בספרו על ספריהם של עימאד א-דין אל-אספהאני ואבן אבי טייא' ועל איגרותיו של אל-קאדי אל-פאדל, ועל פי רוב מצטט אותם כלשונם. ספר זה הוא מקור חשוב על ההיסטוריה של מסעי הצלב. כתב גם על המצור על דמשק מעדות ראשונה, ובכך סיפק את המידע המדויק ביותר על המצור, שהתרחש בשנת 1229. כתב גם פרשנות לשירה.
