שיחה:רבי מנחם מנדל מונדרר/ארכיון

פרח,

א. למה מחקת את זה: "כיהן כמה שנים כמשגיח בישיבת ויז'ניץ, ולאחר מכן בישיבת לפלגות ראובן בירושלים." מה לא נכון?

ב. לכתוב שהוא היה תלמידו של האדמו"ר מתוא"י (הצעיר ממנו בכעשר שנים) זה קצת מגוחך, למי שמכיר...

א. נמחק בטעות

ב. למי שיודע למרות הגיל הוא היה תלמידו של האדמו"ר מתלודות אברהם יצחק

'למי שיודע...'

אז הנה, רוב הציבור לא יודע,

אתה מוזמן להזעיק לכאן את כל המכלולאים שמכירים,

ולשאול אותם מי היה תלמיד של מי, אם בכלל...

אולי תשאל את מונדרר (או שהוא ג"כ חסיד תוא"י, אבל אפי' אם כן נשמע מה שיש לו לומר בעניין).

מי שכתב את זה זה מונדרר

דבר שני איני חסיד תולדות אברהם יצחק

ג. כמי שגר בסמיכות יודע זאת בודאי

א. עכשיו אני רואה שלא אתה כתבת זאת, אבל גם לא מונדרר, אבל מי שרק יהיה עדיין העובדה לא נכונה ומגוחכת.

ב. לא אמרתי שאתה חסיד תוא"י (למיטב ידיעתי חסידי תוא"י אינם עתידים לאכלס את חריש...).

ג. שמעתי את מה ש'אתה יודע', ואתה שמעת את מה ש'אני יודע', בא נשמע עוד אנשים ש'יודעים'.

1. אני זכיתי להכיר אותו מקרוב.
2. מאז הגיעו לירושלים עם אביו, התקרבו לקרובו האמרי חיים מויז'ניץ, מאז שר' מנחם הפסיק ללכת לויז'ניץ, החל משתתף מידי שבת בטישים של כ"ק אדמו"ר מתו"א זצ"ל. ואחר פטירתו המשיך אצל בנו בכורו האדמו"ר מתולדות א"י. עד שהחל להאריך בעצמו בסעודותו שב"ק עם המוני האורחים. אם זה לא חסיד אינני יודע מה זה חסיד. [אבל יכול להיות שהלך אליו כמעריץ..]
3. המון 'חסידישע בחורים' מחוץ לירושלים שלמדו בירושלים, לא וויתרו על הסעודות אצל ר' מנחם, כך אני בעצמי שמעתי מעשרות כאלה, ואני מאמין שיש עוד הרבה כאלה. לכן קצת מעניין למה זה לא מוזכר, אלא שהכניס עניים וכו'.

מאתר jdn במודעה על פטירתו של בית הוראה 'היכל הוראה' נכתב בין השורות המילים כדלהלן:

דבק במידתו של אברהם אבינו ע"ה, ביתו היה פתוח לרווחה לכל אלפי בחורים וצורבים שעלו מכל קצווי תבל ללמוד תורה בארה"ק, סעדו אצלו סעודות שבת והוא עומד עליהם להאכילם  ולהשקותם והפיח בהם את רוח קדוש השבת וחשקת התורה. ועניים נחשבו אצלו כבני ביתו ומצאו אצלו אוזן קשבת לכל מצוקתם ושפפכו לו את מר ליבם ומעולם לא אמר אצלו אדם צר לי המקום..

אני גם זכיתי להכיר אותו ולשמוע מאלו שהכירו אותו מאוד טוב, בתו"א אף פעם לא הלך יותר ממקום אחר, ובשנים הראשונות האדמו"ר מתוא"י לא הצליח לעומת אחיו, והוא הלך בכדי לחזק אותו, כמו שהוא חיזק עוד אלפי יהודים כל אחד בדרך שלו.

אני גם זכיתי להכיר אותו. הוא לא הלך לתוא"י 'לחזק' אותו, הוא היה חסידו במלוא מובן המילה. הוא לא היה משועמם לשבת בטישים שלו בגלל חיזוק. הוא דבק בו וזה בהחלט דבר ידוע לכל.

לידיעתך, הרב כלל חסידי אני קרוב משפחתו (לא נכדו) והסתובבתי הרבה אצלו בבית, כשאמרו "דער רבי" התכוונו רק לתוא"י.

שלום,

כנראה תלוי מי שאמר שם "דער רבי" ולמי, (כפי ידיעתי יש לו כמה נכדים שהם אכן חסידים מתוא"י וביניהם אלו שבנו את המוסדות שם, אבל הרבה מהנכדים והבנים שלו הם לא חסידי תוא"י,)

וכפי ידיעתי בדרושותיו ובשיעוריו כשאמר דער רבי כוונתו היתה לאדמו"ר האמרי חיים מויזניץ, או לר' יודא'לע מדזיקו'ב, והם היו רבותיו המובהקים היחידים לכו"ע

ולפעמים כשדיבר באיזה מקום ספיציפי התכוון לאדמו"ר באותו מקום, או באדמו"ר של אדם פרטי כשדיבר אתו, במקרה שהכיר את האדמו"ר,

למשל הרמ"א פריינד או האדמו"ר מסאטמאר או מבעלזא זצ"ל וכן עוד אדמורי"ם שהסתובב אצלו, וסיפר הרבה מהם (משא"כ תוא"י שלא סיפר ממנו ואולי הפוך)

משום מה נראה לי שהנך מפלפל בדברי יתר על המידה, אולי יש סיבה לכך.

כפי שאמרתי, אני מכיר מקרוב את משפחתו ויודע די טוב ... אינני רואה עניין לפלפל שוב בדברים ברורים וידועים!

אני שמשתי אותו כמה שנים טובות ולא רצה לוותר על טיש גם אם זה היה בערב יום הקדוש או בט"ו בשבט או כל יומא דפגרא

והוא ממש לא הלך לשמה בכדי לחזק אותו (אולי בשנים הראשונות זה התחיל ככה) רק אמר גם לאחרים ולמקורביו ללכת לשמה בלשון טעמו וראו כי טוב

וההכנעה אליו היתה פלאים

וכמובן שעכשיו תתחיל להגיד זמירות שהוא הכניע לכולם כי הוא היה עניו

אבל בתור מי ששימש אותו צעד אחר צעד מהכותל המערבי ועד לאחר הטיש ובשבת בבוקר מהביהמ"ד של רמ"א פריינד עד לאחר סעודה שלישית אני ראיתי טוב טוב איך הוא דיבר לכולם ואיך הוא דיבר אליו

מצטער לכל מי שיש לו בעיה עם זה...