בוקא דאטמא
| תלמוד בבלי | חולין דף מב:, נד: |
|---|---|
| משנה תורה | קדושה, שחיטה, פרק י' ה"ג |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, יורה דעה, סימן נ"ה, סעיף ב' |
המושג בוקא דאטמא הוא פריקה של עצם הירך ממקום חיבורו שמטריף את הבהמה או העוף.
בוקא – בוכנא, עצם עגולה כמו עלי, דאטמא - של עצם הירך, הנקרא קולית/כף, שהיא תחובה בחור בעצם האליה(עצם האגן) כמו עלי במכתשת[1].
דיני הלכה
כיון שנשמטה ממקומה דעת רב מתנא בתלמוד בבלי[2] שנטרפה ולדעת רבא כשרה ורק שנחתך הניב(גיד) [המחובר בעצם האליה ויוצאת על עצם הקולית] נטריפה, להלכה פסקה הגמ' שגם שנפסק כשר עד שנרקב הגיד. וכך פסק השו"ע [3] שאחד בהמה ואחד העוף אם ניתק עצם הקולית ממקום חיבורו בגוף, טרף, והוא שנרקב ניביה(הגיד), אמנם דעת הרמ"א שם שכיון שאנחנו לא בקיאים מה נקרא "אעכול(נרקב) ניביה" יש לאסור כל שמוטת ירך שמא אעכול ניביה אם לא במקום הפסד מרובה.
במשחטות
בגידול תעשייתי לא מצוי שאירע כן במהלך חיי העוף, אבל אם מוצא אדם קריש דם באזור, יש לשאול פוסק. כיום בכל המשחטות מחמירים כדעת הרמ"א, ולא פותחים כדי לראות אם נרקב הגיד או לא, ובכל ספק מטריפים.
לפעמים קורה שבגלל שסוחבים את העוף מלולים למשחטה ברגלים, מחמת הכובד של העוף, או מחמת שנתפס לעוף הרגל בלול, יוצאת הרגל ממקומה, ואז לפי דעת הרמ"א העוף נטרף. אמנם יש שהקלו בדבר, כיון שנפרק סמוך לשחיטה לא מצוי שנרקב הגיד[4].
במקרה שהירך לא ניתק ורק מתנדנד דעת הלבושי שרד[5] לאסור, אבל בהרבה בתי מטבחיים לא בודקים אם הירך מתנדנד כיון שרוב הדעות מתירות במקרה הזה, וגם זה לא שכיח[6].
פעמיים שלא נעקר הקולית מעצם האליה, אלא העצם נפרד מראש העצם דהיינו מהסחוס והסחוס נשאר בפנים, יש שרצו להטריף מדין "שבורת עצם",[7], ויש שהתירו[8]. במשחטות של הבד"צים נמצא משגיח מוסמך שבודק "בוקא דאטמא". ויש מקומות שמסתמכים על בודק גוי, בנוהל הרבנות הראשית לא צריך בודק מיוחד, אלא השוחט בודק שאין פריקת רגל, וכן הבודק של צומת הגידים אמור לבדוק גם "בוקא דאטמא"[9].
לקריאה נוספת
ספר טמוני חול עמ' 217,218.