בוקא דאטמא: הבדלים בין גרסאות בדף
יצירת דף עם התוכן "בוקא דאטמא זה פריקה של עצם הירך ממקום חיבורו שמטריף מבחינה הלכתית את הבהמה או העוף לאכילה, מדין שבורה{{הערה|רמב"ם שחיטה פ"י ה"ג}}, וי"א מדין נטולה{{הערה|רשב"א חולין נד: דה' והגירסה}}. {{סוגיה |מקרא= |משנה= |תלמוד בבלי={{בבלי|חולין|מב|ב|}}{{בבלי|חולין|נד|ב}} |תלמוד..." תגית: דף חדש |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
בוקא דאטמא זה פריקה של עצם הירך ממקום חיבורו שמטריף מבחינה הלכתית את הבהמה או העוף לאכילה, [[ | בוקא דאטמא זה פריקה של עצם הירך ממקום חיבורו שמטריף מבחינה הלכתית את הבהמה או העוף לאכילה, מדין [[שבורה]]{{הערה|רמב"ם שחיטה פ"י ה"ג}}, וי"א מדין [[נטולה]]{{הערה|רשב"א חולין נד: דה' והגירסה}}. | ||
{{סוגיה | {{סוגיה | ||
|מקרא= | |מקרא= | ||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
'''בוקא''' – בוכנא, עצם עגולה כמו עלי, '''דאטמא''' - של עצם הירך, הנקרא קולית/כף, שהיא תחובה בחור בעצם האליה(עצם האגן) כמו עלי במכתשת{{הערה|רש"י חולין מב:}}. | '''בוקא''' – בוכנא, עצם עגולה כמו עלי, '''דאטמא''' - של עצם הירך, הנקרא קולית/כף, שהיא תחובה בחור בעצם האליה(עצם האגן) כמו עלי במכתשת{{הערה|רש"י חולין מב:}}. | ||
==דיני הלכה== | ==דיני הלכה== | ||
גרסה מ־18:54, 30 במאי 2023
בוקא דאטמא זה פריקה של עצם הירך ממקום חיבורו שמטריף מבחינה הלכתית את הבהמה או העוף לאכילה, מדין שבורה[1], וי"א מדין נטולה[2].
| תלמוד בבלי |
שגיאות פרמטריות בתבנית:בבלי פרמטרים ריקים [ 4 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:בבלי) יש להעביר לכל היותר 3 פרמטרים.תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף מ"ב עמוד ב'תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף נ"ד עמוד ב' |
|---|---|
| משנה תורה | תבנית:הלכות שחיטה |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, יורה דעה, סימן נ"ה, סעיף ב' |
בוקא – בוכנא, עצם עגולה כמו עלי, דאטמא - של עצם הירך, הנקרא קולית/כף, שהיא תחובה בחור בעצם האליה(עצם האגן) כמו עלי במכתשת[3].
דיני הלכה
כיון שנשמטה ממקומה דעת רב מתנא בתלמוד בבלי[4] שנטרפה ולדעת רבא כשרה ורק שנחתך הניב(גיד) [המחובר בעצם האליה ויוצאת על עצם הקולית] נטריפה, להלכה פסקה הגמ' שגם שנפסק כשר עד שנרקב הגיד. וכך פסק השו"ע [5] שאחד בהמה ואחד העוף אם ניתק עצם הקולית ממקום חיבורו בגוף, טרף, והוא שנרקב ניביה(הגיד), אמנם דעת הרמ"א שם שכיון שאנחנו לא בקיאים מה נקרא "אעכול(נרקב) ניביה" יש לאסור כל שמוטת ירך שמא אעכול ניביה אם לא במקום הפסד מרובה.
במשחטות
בגידול תעשייתי לא מצוי שאירע כן במהלך חיי העוף, מ"מ אם מוצא אדם קריש דם באזור יש לשאול חכם. כהיום בכל המשחטות מחמירים כדעת הרמ"א, ולא פותחים לראות אם נרקב הגיד או לא, ובכל ספק מטריפים.
פעמים קורה שבגלל שסוחבים את העוף מלולים למשחטה ברגלים, מחמת הכובד של העוף או מחמת שנתפס לעוף הרגל בלול, יוצאת הרגל ממקומה ולדעת הרמ"א נטרף, אמנם יש שהתירו כיון שקרה סמוך לשחיטה לא מצוי שנרקב הגיד[6].
במקרה שהירך לא ניתק ורק מתנדנד דעת הלבושי שרד[7] לאסור, אבל בהרבה בתי מטבחיים לא בודקים אם הירך מתנדנד כיון שרוב הדעות מתירות במקרה הזה, וגם זה לא שכיח[8].
פעמיים שלא נעקר הקולית מעצם האליה, אלא העצם נפרד מראש העצם דהיינו מהסחוס והסחוס נשאר בפנים, יש שרצו להטריף מדין "שבורת עצם",[9], ויש שהתירו[10]. במשחטות של הבד"צים נמצא משגיח מוסמך שבודק "בוקא דאטמא". ויש מקומות שמסתמכים על בודק גוי, בנוהל הרבנות הראשית לא צריך בודק מיוחד, אלא השוחט בודק שאין פריקת רגל, וכן הבודק של צומת הגידים אמור לבדוק גם "בוקא דאטמא"[11].
לקריאה נוספת
ספר טמוני חול עמ' 217,218.