הצגת המקור של הדף "רויאל ארסנל"

{{פירוש נוסף|נוכחי=מפעל נשק|אחר=מועדון כדורגל|ראו=[[ארסנל]]}}
{{מיקום מפורט בלונדון|כותרת=כן|אורך=0.069937|רוחב=51.491176}}
[[קובץ:Woolwich royal arsenal gatehouse 1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|השער ההיסטורי של המפעלים]]
'''רויאל ארסנל''' (ב[[אנגלית]]: '''Royal arsenal'''. במקור ווליץ' ארסנל) היה [[מפעל]] [[נשק]] ו[[תחמושת]] בשכונת [[ווליץ']] שברובע [[גריניץ' (רובע)|גריניץ']] שבדרום-מזרח [[לונדון]]. המפעל שימש כייצרן נשק, מעבדת [[חומר נפץ|חומרי הנפץ]] ושדה הניסויים של [[הכוחות המזוינים של בריטניה]] מראשית [[המאה ה-18]] ועד לאחר [[מלחמת העולם השנייה]]. המפעל נודע במיוחד בשל [[קבוצת כדורגל|קבוצת הכדורגל]] [[ארסנל]] שנוסדה על ידי עובדי המפעל שגם התגוררו בשכונת ווליץ'.

==היסטוריה==
===מייסוד המפעל ועד ראשית המאה ה-20===
בשטח המפעל היה החל מ-[[1671]] מגרש לאחסנת [[ארטילריה]] על שטח 125 מ"ר. בשנת [[1695]] נוספה מעבדת תחמושת (Royal Laboratory) וב-[[1717]] נוסד מפעל ייצור הנשק — Royal Brass Foundry שייצר [[רובה|רובים]] ו[[תותח]]ים. רבים מבנייני המפעל נבנו על ידי ה[[אדריכל]] [[ג'ון ונברו]] (John Vanbrugh). עד שנת [[1777]] גדל שטח המפעל לכ-400 מ"ר וב-[[1804]] הוא הוקף בחומת לבנים בגובה 6 מטר, גבולו המזרחי של מתחם המפעל נתחם על ידי [[תעלה]] שנחפרה בין [[1814]] ל-[[1815]] על ידי [[פועלי כפייה]]. 

ב-[[1805]] הוחלף שם המפעל מווליץ' לרויאל ארסנל על ידי [[ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת|המלך ג'ורג' השלישי]]. בסמוך למפעל קמו [[מספנה|מספנת]] ווליץ', [[האקדמיה הצבאית המלכותית בווליץ'|האקדמיה הצבאית המלכותית]] ומפקדת כוחות הארטילריה, שהפכו את ווליץ' לאתר צבאי. 

בתקופת [[מלחמת קרים]] ([[1854]]–[[1856]]) נערכו במפעל ניסויים ופיתוחים רבים, בהם שימוש יעיל ראשון ב[[ניטרוצלולוזה]] ורכישת זכויות הפטנט על [[קורדיט]] (סוג של [[דינמיט]]) מאת ממציאו, [[אלפרד נובל]] ויישומו ל[[פגז]]ים.

===פעילות חברתית===
עובדי המפעל בתקופה זו חיו כקהילה והתגוררו בסמוך. ב-[[1868]] התאגדו פועלים שעבדו במפעל במסגרת [[קואופרציה|קואופרטיבית]] והקימו שותפות צרכנית שמטרתה הייתה רכישה [[סיטונאות|סיטונאית]] של מצרכי יסוד במחירים נמוכים יחסית, תוצאה של כוח הקנייה של הקבוצה, וחלוקתם לחברים תמורת תשלום נמוך. במהלך 115 השנים שלאחר מכן גדלה האגודה והקיפה בשיאה ([[1975]]) חצי מיליון חברים בלונדון, שמלבד צרכניות נהנו משירותי [[ביטוח]], [[סיעוד]], [[ספרייה|ספריות]] ושירותים קהילתיים נוספים.

{{ערך מורחב|היסטוריה של ארסנל}}
ב-[[1886]] התארגנו מספר עובדים ויצרו קבוצת כדורגל. ב-[[1893]] נכנסה הקבוצה כמועדון מקצועני ל[[הליגה האנגלית|ליגה האנגלית]] כ"ווליץ' ארסנל" והיא קיימת עד היום. ב-[[1913]] עבר המועדון לצפון לונדון. עם כניסת מועדון ארסנל לליגה המקצוענית הוקם על ידי העובדים מועדון חובבים בשם "מועדון הכדורגל של מפעלי התחמושת המלכותיים" (Royal Ordnance Factories FC).

===מלחמות העולם===
ב[[מלחמת העולם הראשונה]] הגיע הייצור לשיא. שטח המפעל השתרע על 5.3 קמ"ר והוא העסיק 80,000 עובדים. ב-[[1916]] בנתה ממשלת בריטניה [[שיכון]] בן 1,500 דירות לשיכון הפועלים בשכונת אלת'ם הסמוכה. המפעל קושר ב[[מסילת ברזל]] פרטית אל תחנת פלמסטד. לאחר תום המלחמה עסק המפעל בייצור [[קטר (רכבת)|קטר]]י רכבת.

במהלך [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]] נכנס המפעל שוב לייצור מוגבר של כלי נשק לקראת [[מלחמת העולם השנייה]]. כל מפעלי הנשק והתחמושת הבריטיים אורגנו במסגרת "מפעלי התחמושת המלכותיים" (Royal Ordnance Factories (ROFs)) והוכפפו לניהול ממשלתי מכוון על יד משרד המלחמה. 30,000 איש עבדו במפעל ארסנל עצמו. המפעלים, שכללו חומרי נפץ, נפגעו במהלך [[הבליץ]] ועובדי מפעל "אי הצפרדע" (אי בנהר ה[[תמזה]]) שנפגע בפגיעה ישירה פונו בספטמבר [[1940]]. 103 פועלים נהרגו ו-770 נפצעו במהלך המלחמה.

לאחר המלחמה חזר המפעל לייצר קטרי רכבת. ייצור נשק ותחמושת התחדש עם פרוץ [[מלחמת קוריאה]].

==שקיעה ופיתוח==
[[קובץ:Royal Arsenal 076.jpg|שמאל|ממוזער|200px|תותח ישן באתר המפעל המשוחזר]]
לאחר המלחמה, כחלק מן הצעדים לשיקום לונדון, נמכרו רבים משטחי המפעל, תוך שהם מפנים מקום לבניית [[פרבר]] בשם תמזמיד (Thamesmead) ופריצת דרכים חדישות שעברו דרך שטח המפעל שהיה מוקף בחומה, תוך הריסת חלקים ממנה. ב-[[1991]] הוקם על חלק משטח המפעל ההיסטורי [[בית כלא|בית הכלא]] בלמרש (Belmarsh HM Prison).

ב-[[1994]] חדל המפעל מלהתקיים. מבנים היסטוריים ששרדו זכו להיכנס לתוכנית שיקום ושיפוץ כ[[בניין רשום|בניינים רשומים]] ושולבו בתוכנית הבינוי וההתחדשות של דרום-מזרח לונדון (Thames Gateway). באחד המבנים שוכן "מוזיאון אבק השרפה - מוזיאון הארטילרייה המלכותי" (Firepower – The Royal Artillery Museum) המספר את סיפור המפעל.

==לקריאה נוספת==
<div style="direction: ltr;">
*Hogg, Brigadier O.F.G., (1963). '''The Royal Arsenal Woolwich''' (Vol 1 & 2). Oxford: Oxford University Press.
*Masters, Roy, (1995). '''Britain in Old Photographs: The Royal Arsenal, Woolwich'''. Strood: Sutton Publishing. {{ISBN|0-7509-0894-7}}.
* Rita Rhodes, '''An Arsenal for Labour: the Royal Arsenal Co-operative Society and Politics 1896-1996''', Holyoake Books, 1999,{{ISBN|0-85195-253-4}}
</div>

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=:Category:Royal Arsenal, Woolwich|שם ויקישיתוף=רויאל ארסנל}}
* [http://www.qq22.net/raw אתר המפעלים ההיסטוריים] {{אנגלית}}
* [http://www.royal-arsenalriverside.co.uk/index.cfm?articleID=4 פרק ההיסטוריה של המקום בתוך אתר פרויקט הפיתוח וההתחדשות המסחרי] {{אנגלית}}
* [http://www.pre-construct.com/Sites/Highlights/Woolwich.htm אתר העוסק בחפירות ארכאולוגיות באתר המפעל לשעבר כדרך להציל פריטים ייחודיים לפני הסלילה והבנייה על גביו] {{אנגלית}}

[[קטגוריה:תעשיית נשק בממלכה המאוחדת]]
[[קטגוריה:לונדון]]
[[קטגוריה:גריניץ']]