הצגת המקור של הדף "ממלכת ישראל"

{{פירוש נוסף|נוכחי=ממלכה הצפונית בארץ ישראל בזמן הבית הראשון|אחר=ממלכה בה היו מאוגדים 12 שבטי ישראל, ראו [[ממלכת ישראל המאוחדת]]; או התכוונתם למחתרת של יוצאי הלח"י|ראו=[[מלכות ישראל]]}}
{{מדינה
| שם=ממלכת ישראל
| מדינה=ממלכת ישראל
| סוג מדינה=לשעבר
| תמונה=
| שם בשפת המקור=
| דגל =
| סמל =
| מוטו לאומי=
| המנון=
| קובץ המנון=
| יבשת =[[אסיה]]
| שפה רשמית=[[עברית מקראית]]
| עיר בירה=[[שומרון (עיר)|שומרון]] (בירת הקיץ היא [[תל יזרעאל|יזרעאל]])
| קואורדינטות של הבירה=
| העיר הגדולה ביותר=
| משטר=[[מונרכיה]]
| ראש מדינה=
|  הקמה=פירוק [[ממלכת ישראל המאוחדת]]
| אירועי הקמה=תאריך
| תאריכי הקמה=ב[[ב'תתקס"ד]]
| פירוק=חורבן שומרון בידי [[אשור]]
| אירועי פירוק=תאריך
| תאריכי פירוק =[[ג'ר"ה]]
| ישות קודמת=[[ממלכת ישראל המאוחדת]]
| ישות יורשת=[[אשור|האימפריה האשורית]]
| שליטים בולטים=
| שטח בעבר=
| תאריך שטח בעבר=
| אוכלוסייה בעבר=
| תאריך אוכלוסייה בעבר=
| אחוז מים=
| דת=[[יהדות]] עם השפעות [[המיתולוגיה הכנענית|כנעניות]] חזקות
| מטבע=
| סימון מטבע=
| אזור זמן=
| סיומת אינטרנט=
| קידומת טלפון=
| מפה =[[קובץ:Levant_830-HE.svg|מרכז|250px]]ממלכת ישראל בירוק כהה
| מפה נוספת =
}}
{{תקופות בארץ ישראל}}
'''ממלכת ישראל''' הוא שמה של הממלכה הצפונית מבין שתי הממלכות העבריות, שהתקיימו ב[[ימי בית ראשון]], בתקופה החופפת למחצית הראשונה של [[האלף הראשון לפני הספירה]], או [[תקופת הברזל]] השנייה. ממלכת ישראל הורכבה מבני [[עשרת השבטים]], כאשר שני השבטים הנותרים הרכיבו את [[ממלכת יהודה]].

במקרא מכונה ממלכת ישראל בשמות נוספים, כמו '''ממלכת שומרון''' (על-שם בירתה) או '''אפרים''' (השבט המקראי הגדול שבה ומייסדה).

==היסטוריה==
===הקמת ממלכת ישראל===
[[פילוג ממלכת ישראל המאוחדת]] התרחש לאחר מות [[שלמה המלך]] כאשר עלה בנו [[רחבעם]] לכיסא המלוכה. בני ישראל ביקשו הקלה מעול המיסים הכבד ששרר בתקופת אביו כתמורה להכרתם במלכותו, אך בניגוד לעצת יועציו הזקנים שדגלו בהפחתת המיסים כרצון העם, דחה רחבעם את בקשתם. הדבר נתן את האות למתנגדי בית דוד ובראשם [[ירבעם בן נבט]], למרוד במלכות רחבעם. בעקבות זאת, בשנת [[ג'ר"ה]] התפלגה הממלכה לשתיים - ממלכת ישראל ו[[ממלכת יהודה]]. ממלכת ישראל הורכבה מבני [[עשרת השבטים]] - [[שבט אפרים|אפרים]], [[שבט זבולון|זבולון]], [[שבט יששכר|יששכר]], [[שבט אשר|אשר]], [[שבט נפתלי|נפתלי]], [[שבט דן|דן]], [[שבט מנשה|מנשה]], [[שבט ראובן|ראובן]], [[שבט גד|גד]], וחלק מבני [[שבט לוי]] אשר התפזרו בין שאר השבטים.{{הערה|1={{תנ"ך|מלכים א|יב}}; {{תנ"ך|דברי הימים ב|י}}.}}

למען שמירת עצמאות הממלכה מבחינה דתית ותרבותית, אסר ירבעם על בני ממלכתו לעלות ל[[בית המקדש הראשון|בית המקדש]] ב[[ירושלים]] והקים שני מרכזי פולחן חדשים, ב[[תל דן|דן]] וב[[בית אל (יישוב מקראי)|בית אל]], במרכזים אלה הציב ירבעם עגלי זהב; כך גם דאג ירבעם ששבטי ישראל הסרים למרותו לא ישובו ליהודה. בירתה הראשונה של הממלכה הייתה [[שכם]], אך כבר בתקופת ירבעם היא הועברה ל[[תרצה]]. הממלכה סבלה מחוסר יציבות שלטונית, כאשר בתי מלוכה החליפו אלו את אלו במהפכות עקובות מדם; ובמשך 200 שנות קיום הממלכה שלטו לא פחות מתשעה בתי מלוכה. ה[[נביא]]ים שפעלו בממלכת ישראל היו [[אליהו הנביא|אליהו התשבי]], [[אלישע בן שפט]], [[הושע בן בארי]], [[עמוס]] מ[[תקוע]], [[מיכיהו בן ימלה]] ואחרים.

בתקופת קיומה, התקיימה הממלכה בשכנות לממלכה הדרומית, [[ממלכת יהודה]], כאשר שתי הממלכות ידעו תקופות של יריבויות לצד תקופות של שלום. ממלכת ישראל הייתה הגדולה והעשירה יותר מביניהן.{{הערה|1=ראו: אברהם פאוסט, [http://books.google.com/books?ei=ICNcS8CaA5GQyAT החברה הישראלית בראי המחקר ההיסטורי].}} ב-50 השנים הראשונות לקיומה נלחמה ממלכת ישראל בממלכת יהודה. שלטון בית עמרי הביא לקץ המלחמה בין שתי הממלכות ולשגשוגן.<ref>קיימים ממצאים ארכאולוגיים מ[[המאה ה-9 לפנה"ס]] המאזכרים את שמה של הממלכה ואת שמות מלכיה מבית [[עמרי]], ב[[מצבת מישע]] ב[[מואב]] ו[[האובליסק השחור]] ב[[אשור]]. </ref>

===בית עמרי ובית יהוא===
{{הפניה לערך מורחב|מלכי יהודה וישראל}}
תקופת בית עמרי ([[ג'י"ד]]- [[ג'נ"ו]]) הוותה פרק חדש בתולדות ממלכת ישראל. תקופה זו עמדה בסימן של יחסי שלום עם [[ממלכת יהודה]], שחוזקו בקשרי נישואין בין בתי המלוכה, ואף שיתוף פעולה בין השתיים, שהתבטא בסיוע צבאי של יהודה לישראל במלחמות נגד ארם ומואב, ואף בניסיון כושל להקמת צי משותף. ממלכת ישראל אף נכנסה לברית שלום עם ממלכת ה[[צידון|צידונים]], ברית שחוזקה על ידי קשרי נישואין בין חצרות המלוכה ([[אחאב]] בן עמרי עם [[איזבל]] בת [[אתבעל מלך צידונים]]). ממלכת ישראל הייתה בדרך כלל עשירה יותר ובעלת חשיבות כלכלית ומדינית גדולה מזו של שכנתה הדרומית. יחסי השלום עם יהודה וממלכת צידון איפשרו לממלכת ישראל להרחיב את אחיזתה ב[[עבר הירדן המזרחי]], וכל אלו יחד הביאו לידי שגשוג כלכלי בממלכה, אך יחד עמה נכנסה לישראל השפעה אלילית מ[[פיניקים|פיניקיה]].

המלך [[עמרי]] בנה את [[שומרון (עיר)|שומרון]] כבירה 6 שנים לאחר שעלה לשלטון ושומרון נשארה בירת ממלכת ישראל עד חורבנה.{{הערה|היא זוהתה באזור [[סבסטי]] העיר שבנה [[הורדוס]] על חורבות שומרון, בסמוך לכפר הערבי [[סבסטיאה]].}}

באותה תקופה התעצמה ממלכת [[ארם דמשק]], ועד מהרה התחדשו הקרבות בין ארם לישראל. בנוסף על כך, גם [[אשור|האימפריה האשורית]] החלה להתפשט מערבה ודרומה. בימי [[אחאב]], בנו של עמרי, התרחשה ההתנגשות הצבאית הראשונה, בין צבא אשור לבין צבא ישראל ב[[קרב קרקר]] ב-[[853 לפנה"ס]]. הקרב סימן את ראשיתו של תהליך ההשתלטות על ממלכת ישראל על ידי האימפריה הצפונית, ולהפיכתה של ממלכת יהודה לממלכת חסות לאשור.

בשנת [[ג'נ"ו]] עלה לשלטון המלך [[יהוא]], אשר השתלט בכח על הממלכה וחיסל את כל בית אחאב. יהוא נשלח על ידי [[אלישע]] הנביא על מנת לסיים את שלטון בית אחאב שיצר את פולחן הבעל. משנה זו ועד שנת [[ג'קנ"ד]] שלטה בממלכה שושלת '''בית יהוא''', והגיעה לשיא עוצמתה בימיו של [[ירבעם השני]] בן יואש, שהמקרא מתאר שהוא הביא לשלטון ישראלי "מלבוא חמת עד ים הערבה" ({{תנ"ך|מלכים ב|יד|כה|קצר=כן}}).

===חורבן ממלכת ישראל===
בשנת [[ג'קפ"ז]] עלה [[תגלת פלאסר השלישי|תיגלת פילאסר ה-3]], מלך [[אשור]], על ארץ ישראל עם צבאו. תחילה החריב את הערים הגדולות - [[תל חצור|חצור]] ו[[תל מגידו|מגידו]], לאחר מכן כבש את הגליל, מישור החוף ועבר הירדן המזרחי, וקרע אותם משלטון ישראל. הוא הגלה תושבים משטחים אלה לאשור: "ויגל ישראל אשורה" - והטיל מס כבד על התושבים הנותרים.{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|טו|כט}}: {{ציטוטון|בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה וְאֶת-יָנוֹחַ וְאֶת-קֶדֶשׁ וְאֶת-חָצוֹר וְאֶת-הַגִּלְעָד וְאֶת-הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה.}}{{ש}}
{{תנ"ך|דברי הימים א|ה|כו}}: {{ציטוטון|וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה}}}} מן ה[[אנאלים]] של תגלת פלאסר השלישי עולה כי בשנים 732–733 לפני הספירה כבש את "אֲבְּלֲכֲּ (המזוהה כ[[אבל בית מעכה]]) שבפאתי ארץ בית עמרי (כינויה של ממלכת ישראל בפי מלכי אשור)", לאחר שאשור כבשה את רוב שטחי ממלכת ישראל חולקה הארץ על ידה לשלוש פחוות אשוריות: [[תל מגידו|מגידו]] ([[הגליל]] ו[[עמק יזרעאל]]) [[תל דור|דאר]] ([[השרון]] ורצועת החוף) ו[[הגלעד]], כתוצאה מכך צומצם שלטונה של ישראל לאזור [[הר אפרים]] בלבד. [[הושע בן אלה]], מלך ישראל האחרון, מונה כשליט מטעם האשורים לאחר שבני ישראל הדיחו את [[פקח בן רמליהו]]. על פי האנאלים של [[תגלת פלאסר ה-3]], הוא הגלה מן הגליל 13,250 נפש, כאשר נתון זה אינו כולל את מניין הגולים מעבר הירדן המזרחי.

המלך הושע לא השלים עם שלטון האשורים, ובשעה של חלופי מלכים באשור והסתמכות על הבטחת [[סוא מלך מצרים]] לבוא לעזרתו, ניצל את ההזדמנות והפסיק את תשלום המיסים לאשורים, צעד המהווה [[מרד מיסים]]. בתגובה לכך כבש הצבא האשורי את שארית שטחי הממלכה; [[שלמנאסר החמישי|שלמנאסר ה-5]], יורשו של תיגלת פילאסר ה-3, ציווה לכלוא את הושע בבית הכלא ולאחר מכן החל המצור על שומרון, בירת ישראל. המצור נמשך כשלוש שנים, בינתיים תפס [[סרגון השני|סרגון]] את השלטון ובשנת [[ג'ר"ה]] הצליח לכבוש את שומרון; רבים מתושבי הממלכה הוגלו למחוזות רחוקים באימפריה האשורית. באנאלים שנמצאו באשור מתפאר מלך אשור בניצחונו על ממלכת ישראל ואף מתפאר כי תפס 50{{הערה|לפי קריאה אחרת, 200}} מרכבות מצבא ישראל וצירפם לצבאו שלו. בכך בא קץ ממלכת ישראל ותחתה הוקמה פחוה אשורית בשם: שֳמֵרְנָ.{{הערה|ראו: אליה שמואל הרטום, '''תורה נביאים כתובים פירושים''', הוצאת ספרים "יבנה" בע"מ, עמ' 275-281.{{הבהרה|יש לתקן פירואט ביבליוגרפי}}}} הגליית תושבי ממלכת ישראל לאשור מתוארת במקרא ב[[ספר מלכים]]:{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|יז|ה|ו}}}} {{ציטוטון|בִּשְׁנַת הַתְּשִׁעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת-יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אוֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי.}}, ושוב בדברי הימים.{{ש}}
בכתובת שנמצאה, אשר מפרטת את מסעות [[סרגון השני|סרגון מלך אשור]], מצוין כי בעקבות המלחמה נשבו 27,290 תושבים.{{הערה|1=או 27,280 לפי קריאה אחרת}} בהנחה (השנויה במחלוקת) שנתון זה הוא אמין וממצה, המסקנה העולה ממנו היא שדלת העם לא הוגלו, ונשארו במקומם. גם במקרא ישנן אסמכתאות רבות לכך שההגליה האחרונה, בדומה לאלו שקדמו לה, הייתה חלקית בלבד, ורבים מתושבי הממלכה או צאצאיהם נספחו לממלכת יהודה, או לגולים ממנה לאחר חורבנה.{{הערה|ב{{תנ"ך|דברי הימים א|ד|מב}} מסופר על חמש מאות מבני שמעון שבימי [[חזקיהו]] התיישבו בהר שעיר שבדרום עבר הירדן. ואזכורים לקשרים שקשר חזקיהו עם שארית הפליטה, ראו לקמן. אזכורים אחרים מתייחסים לימי [[יאשיהו]], [[צדקיהו]] ו[[שיבת ציון]].}} ייתכן גם שחלק מצאצאי עשרת השבטים נטמעו ב[[שומרונים]] - צאצאי הגויים שיושבו בשומרון במקום הגולים, וגם לפי מסורתם הם מצאצאי שבטי אפרים ומנשה, אם כי השומרונים טוענים כי הפילוג בינם ובין שאר השבטים חל מאות רבות של שנים מוקדם יותר בימי [[עלי הכהן]], על רקע המחלוקת לגבי מקום המשכן.{{הערה|בדיקות דנ"א שנערכו אצל שומרונים הביאו למסקנה כי השומרונים קרובים ל[[יהודים]] וייתכן כי קיים לשתי הקבוצות מוצא משותף, זאת לפי תוצאת בדיקת כרומוזום Y, שעובר מאב לבן. אך עם זאת, בבדיקת הכרומוזומים שאינם כרומוזומי מין, קיים דמיון רב יותר עם האוכלוסייה ה[[פלסטינים|פלסטינית]]. והסיבה האפשרית לכך שנתמכת בעובדות היסטוריות היא שהשומרונים [[התאסלמות|התאסלמו]] ונטמעו באוכלוסייה המקומית. במקרא מתואר הקשר בין היהודים ל[[עם הארץ|עמי הארץ]] שישבו בה דרך [[נישואי תערובת ביהדות|נישואי תערובת]] בין יהודים ונשים [[נוכרי|נוכריות]] שהולידו להם צאצאים, [[עזרא הסופר|עזרא]] מתואר דורש מהעם לגרש את הנשים הנוכריות ואת הילדים שנולדו מהן{{הבהרה|יש להבהיר את הקשר היחסי בין שאלות המוצא השונות לאסמכתאות המקראיות}}. השומרונים הם 'גרי אריות' ובמשך מאות שנים נחשבו ליהודים מכוח [[גיור|גרות]] והנישואים עימם היו מותרים.}}{{ש}} ככל הנראה גם הייתה נדידה המונית של תושבי ממלכה זו לממלכת יהודה השכנה שכן לדעתו של [[פרופסור]] [[ישראל פינקלשטיין]] ממצאים ארכאולוגיים מראים שבתקופה שלאחר חורבן ממלכת ישראל הצפונית גדלה אוכלוסיית העיר [[ירושלים]] פי חמישה, מה שיכול להיות מוסבר בהגירה המונית של שרידי הממלכה לעיר. להערכת פינקלשטיין, בחישוב של סך הגולים שמתארות הכתובות האשוריות עולה כי בכל אופן רוב האוכלוסייה המקומית נשארה במקומה. מקובל גם שלא היה לאשורים אינטרס שיתר האוכלוסייה ממלכה זו תוגלה שכן רובם היו חקלאים שהאשורים היו זקוקים לכך שימשיכו לעבד את אדמתם ולהפיק את תוצריהם כדי שהרווח הכלכלי מהאזור הכבוש הזה יישמר.{{הערה|1=[http://www.youtube.com/watch?v=doSUerUtK2Y ישראל פינקלשטיין, הרצאה שמינית מתוך סדרת הרצאות בנושא "ישראל הקדום"] ב[[אוניברסיטת תל אביב]]. לקוח מדף ה[[יוטיוב]] הרשמי של האוניברסיטה.}} מכל מקום, הדעה הרווחת כיום היא כי מרבית דלת העם של ממלכת ישראל נשארה במקומה תחת תשלום [[מס גולגולת]] כבד לאשורים ואילו רק ה[[אליטה]] החברתית שהיוו איום ב[[מרד|מרי]] כנגד השלטון האשורי החדש במקום הוגלתה לאשור.

לפי השערה זו, פירש [[יהודה קיל]]{{הערה|בפירוש [[דעת מקרא]] למלכים ב' עמ' תרצד'}} שעיקר הגולים היו יושבי העיר שומרון ובנותיה - הן הן "ערי שומרון" עליהן נכתב ב{{תנ"ך|מלכים ב|יז|כד}} שיושבו בהן גויים תחת בני ישראל,{{הערה|וכיוצא בכך המונח 'ערי חברון' המוזכר ב{{תנ"ך|שמואל ב|ב|ג}}}} ועל שומרון נכתב שבני ישראל גלו משם.

==לאחר חורבן הממלכה==
===החלפת האוכלוסייה===
לאחר החורבן הוגלו רבים מתושבי ממלכת ישראל לאזורים אחרים בממלכה האשורית (ככל הנראה מאזור [[בבל]] וצפון הממלכה האשורית) ובמקומם הובאו תושבים מבבל, [[כות]], [[חמת]], [[ספרוים]] ו[[עווה]] כדי שיעבדו את הארץ. חילופי אוכלוסיות היו חלק ממדיניות ענישה של האימפריה האשורית. תושבים אלה קיבלו עליהם את [[יהדות|דת ישראל]] באופן חלקי מתוך פחד, שכן האמינו בתפיסת האלוהות המקומית (תפיסה לפיה לכל מקום יש אל משלו שכוחו תקף רק בשטחי מקום זה) וחשבו כי "אלוקי ארץ ישראל" מעניש אותם באמצעות ה[[אריה אסייתי|אריות]], שנהגו לטרוף את המתיישבים החדשים האלה, מכיון שהם אינם עובדים אותו. הם פנו בבקשה למלך אשור שישלח להם אדם שילמד אותם כיצד לעבוד את אלוקי ישראל, והוא שלח אליהם [[כהן]] שהוגלה מממלכת ישראל, אשר לימד אותם את ה[[תורה]]. אך עם זאת המשיכו לעבוד את אליליהם לצד עבודת אלוקי ישראל, ועל כך מספרים הפסוקים שהמתיישבים המשיכו לעבוד את אלילי ארצות מוצאם.{{הערה|ראו: {{תנ"ך|מלכים ב|יז|כט|לא}}.}} המתיישבים אשר הובאו אל שטחי ממלכת ישראל במקום תושבי הממלכה המקוריים מכונים בשם: "[[כותים]]" על שם העיר כות שבדרום [[עיראק]] ממנה הובאו. בתקופת שיבת ציון מ[[גלות בבל]] התגלו בעיות רבות בין השומרונים לבין שבי ציון.

ב[[ספר דברי הימים]] מסופר על [[אסא]] מלך יהודה המחדש ה[[מזבח]] לה' בימים שבהם לא היה לממלכת ישראל "אלוקים או תורה" {{מקור}}, וכי אנשים מ[[שבט אפרים]], מ[[שבט מנשה]] ומ[[שבט שמעון]] וה[[גיור|גרים]] שהיו איתם התקבצו אליו כאשר ראו כי אלוקים עמו, כלומר האנשים הללו עזבו את ממלכת ישראל והצטרפו לממלכת יהודה .{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב|טו}}.}}

כמו כן משתמע כי בימיו של [[חזקיהו]] מלך יהודה נשארו בשטחי ממלכת ישראל מספר תושבים או חלק מהאוכלוסייה שלא הוגלה; תושבים אלו שמעו להצעתו של חזקיהו לעלות לירושלים לחגוג שם ביחד עם תושבי ממלכת יהודה את [[חג הפסח]] באיחור של חודש ממועדו המקורי; חזקיהו אף אמר להם לשוב לעבוד את ה' ביחד עם אחיהם מממלכת יהודה, ולא לנהוג כמו התושבים שהוגלו על ידי אשור לשטחי האימפריה האשורית בעקבות, חטאיהם והרע שעשו בעיני ה'.{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב|ל}}.}} מסופר על שליחיו של חזקיהו העוברים בנחלות שבטי אפרים, מנשה וזבולון, וזוכים ליחס מעליב ומזלזל מצד תושבי ממלכת ישראל שלא הוגלו; עם זאת מתוארים חלק מהאנשים מ[[שבט אשר]], משבט מנשה, מ[[שבט זבולון]] ומ[[שבט יששכר]] וה[[גיור|גרים]] ממלכת ישראל כמסכימים לבקשתו של חזקיה ועולים לירושלים לקראת הסעודה. קאסוטו והרטום טענו בפירושיהם למקרא כי חזקיהו סיפח את השטחים שבהם נותרו תושבי ממלכת ישראל לשטחי ממלכתו.

לאחר הקורבן שארגן חזקיהו וסעודת הפסח מסופר על תושבים מממלכת ישראל, הנמצאים ב[[ירושלים]] העוברים ברחבי [[נחלת שבט יהודה|ארץ יהודה]], ובנחלות שבטי [[נחלת שבט בנימין|בנימין]], [[נחלת שבט אפרים|אפרים]] [[נחלת שבט מנשה|ומנשה]], שבהן נותצו סממני עבודת האלילים: "המצבות", "האשרים", "הבמות" ו"המזבחות" ששימשו לעבודת אלילים, ולאחר מכן בני השבטים חזרו לבתיהם ולעריהם שבשטחי ממלכת ישראל.{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב |לא|א}}.}}

===הגולים ואתרי ההגליה===
[[קובץ:Deportation of Jews by Assyrians-he.svg|500px|שמאל|ממוזער|250px|הגליות תושבי ממלכת ישראל על ידי האשורים]]

יש המזהים את המקומות שאליהם הוגלו תושבי ממלכת ישראל עם המקומות האלה: "חלח" מזוהה עם תל-[[כלח]] שב[[נימרוד]] שנמצאת בשטחי [[עיראק]] של היום, וישנם כאלה שמציעים לזהותה עם [[קיליקיה]] שבשטחי אסיה הקטנה, ואילו פרשני המקרא [[משה דוד קאסוטו]] ו[[אליה שמואל הרטום]] הציעו כי ייתכן שחלח, שלא זוהתה כשהוציאו לאור את ספרם עם פירוש לדברי הימים א' (פרק ה, פסוק כ"ו) ב-[[1981]], היא [[כלקיטיס]] המוזכרת בפי היוונים כמקום ב[[ארם נהריים]]. "חבור" מזוהה עם נהר הח'אבור שבשטחי [[סוריה]] שהוא גם אחד מיובלי [[נהר הפרת]]. "נהר גוזן" מזוהה עם [[תל חלאף]] שבסוריה המודרנית שאכן יושבת על נהר, וידוע שבעבר היה שמה "גוזאנה". ב[[חפירות ארכאולוגיות]] שנערכו במקום נמצאו לוחות שבהם מתוארים אנשים בעלי שמות ישראליים לכאורה. "ערי מדי" הם כנראה בשטח של ממלכת [[מדי]] העתיקה שנכבשה בידי אשור בעבר. בספרו משנת [[1980]] מציע אליה שמואל הרטום בפירושו למקומות ההגליה כי ייתכן ו"הרא" המוזכרת ב{{תנ"ך|דברי הימים א|ה|כו}} היא למעשה [[חרן]].{{הערה|1=[http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/judaica/ejud_0002_0006_0_06182.html חקר גלות אשור], בספריה היהודית הווירטואלית.}}

אחת התעודות שנמצאו ב[[גוזן]] (תעודה 111) מתייחסת להתיישבות הישראלית במקום. תעודה זאת מ[[המאה ה-7 לפנה"ס]] עוסקת ב[[פדיון שבויים|פדיון שבויה]] ששמה "דינה". בתעודה מופיעים שמות של שני פקידים בשירות אשור, ששמם "נריהו" ו"פלטיהו". [[בנימין מייזלר]] העריך במאמרו ששני השמות מתייחסים לגולים מישראל. בנוסף, מופיע בתעודה השם "חלבישו", עליו מצוין במפורש שהוא מ[[שומרון (עיר)|שומרון]]. בתעודה נכתב שעל בלברך בן נני (ארמי) למסור את השבויה דינה ליד אדם בשם "הושע". התעודה שאושרה על ידי הנציב מאשרת שאם בלברך לא ימסור את האישה הוא ישלם 3 מינות כסף.{{הערה|[[בנימין מייזלר]], '''גולי ישראל בגוזן''', ידיעות החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ג/ד ,תש"י ( 1950) עמ' 85-83}}

===עשרת השבטים===
{{הפניה לערך מורחב|עשרת השבטים}}
בספרות היהודית סופר כי גולי אשור וצאצאיהם המשיכו לחיות חיי חופש ודרור במקום כלשהו מעבר לנהר ה[[סמבטיון]] ("נהר השבת"), נהר זה מוזכר ב[[תלמוד ירושלמי]] ומתואר כנהר אשר משליך אבנים מתוכו כל השבוע אך נח ונרגע ביום ה[[שבת]], ואין בני ממלכת ישראל חוצים אותו מפאת חילול השבת. יש המפרשים כי הוא מושך אבנים איתו במרוצתו אך לא משליכן לאויר, והכונה כי הנהר הינו נחל אכזב, המפסיק לזרום בשבת, דבר זה נכתב במפורש על ידי יוסף בן מתתיהו{{מקור}}. [[יוסף בן מתתיהו]] מזכיר את הסמבטיון וטוען כי [[טיטוס]] ראה אותו, גם [[פליניוס הזקן]] מתייחס אליו וטוען כי "בני עשרת השבטים מצויים במלכוד שכן כאשר הנהר נח ביום השבת אין הם חוצים אותו מפאת חילול השבת",{{מקור|לצטטה}} ה[[רמב"ן]] בפירושו לתורה מזהה את הסמבטיון עם נהר [[גוזן]] המוזכר ב[[מקרא]]; ואילו לדעת [[אלדד הדני]] הנהר הזה מצוי ב[[סודאן]] או ב[[חבש]].

עם השנים, נוצרו ונשמרו [[מסורת|מסורות]] שלפיהם חלק מהגולים ב[[גלות אשור]] שמרו במשך תקופה מסוימת על זהותם הלאומית, עד שנטמעו בחברה הסובבת באזורים שאליהם הוגלו ונעלמו. מסורות אלה כוללות את סיפור "[[עשרת השבטים]] האבודים", שהעסיקה חוקרים בני אומות שונות מאז [[העת העתיקה]]. קהילות קבוצות  רבות מייחסות את מוצאן ל"עשרת השבטים" או גולי אשור, ואף עמים אחדים. בשלהי [[המאה ה-20]] הוצע לבדוק או לאשר זאת, באמצעות [[בדיקת סמני DNA|בדיקות גנטיות]] במטרה לאשר או לשלול את טענות הקבוצות השונות במוצאם הישראלי לכאורה.

בתיאור [[שיבת ציון]] בספר דברי הימים,{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים א|ט}}.}} מסופר על החוזרים ל[[ארץ ישראל]] בני השבטים: [[שבט יהודה|יהודה]], [[שבט בנימין|בנימין]], [[שבט לוי]], ובנוסף גם אנשים מהשבטים: [[שבט מנשה|מנשה]] ו[[שבט אפרים|אפרים]], אשר הרכיבו את ממלכת ישראל במקור לאחר [[פילוג ממלכת ישראל המאוחדת]].{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים א|ט|א|ג}}, הפסוקים בספר מתייחסים גם לממלכת ישראל וגם לשבים ארצה משבטי אפרים ומנשה.}} חוקרי התנ"ך פרופ' [[משה דוד קאסוטו]] ופרופ' [[אליה שמואל הרטום]] מפרשים זאת כ"שרידי עשרת השבטים שהתיישבו בממלכת יהודה".{{הערה|"תורה נביאים כתובים: ספר דברי הימים מפורש על ידי א.ש. הרטום", הוצאת יבנה, 1981}} אולם בתיאור שיבת ציון שב[[ספר עזרא]], מוזכרים רק בני שבט יהודה, בנימין ולוי (כולל ה[[כהנים]]), ללא אפרים ומנשה.

==ראו גם==
*[[ממלכת יהודה]]
*[[ממלכת ישראל המאוחדת]]
*[[מלכי יהודה וישראל]]
*[[שומרון (עיר)|שומרון]]
*[[כרונולוגיה של המקרא]]
*[[ההגליות האשוריות]]

==לקריאה נוספת==
*[[יוסף בן מתתיהו]], '''[[קדמוניות היהודים]]''' ספרים 8 - 11
*[[יוחנן אהרוני]], '''אטלס כרטא לתקופת המקרא''', ירושלים, [[הוצאת כרטא]], 1971
*בוסתנאי עודד<!--בוסתנאי הוא השם הפרטי-->, '''תולדות עם ישראל בימי בית ראשון''', כרך ב' - '''ממלכת ישראל ויהודה''' (יחידות 4–6), רעננה: הוצאת [[האוניברסיטה הפתוחה]]. מהדורה שנייה: 2008.
*בוסתנאי עודד, '''תולדות עם ישראל בימי בית ראשון''', כרך ג' - '''חיי הרוח, תרבות חומרית וחיי יומיום''', (יחידות 10–12), רעננה: הוצאת [[האוניברסיטה הפתוחה]]. מהדורה שנייה: 2008.
*[[עמיחי מזר]], גבריאל ברקאי, '''מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל''', כרך ג' - '''תקופת הברזל''' (יחידות 8–9), רעננה: הוצאת [[האוניברסיטה הפתוחה]]
*'''.Mesopotamia and the Bible'''" (2002) - edited by by Mark W. Chavalas and K. Lawson Younger, Jr" - חיבור הפורש בהרחבה גם את גלות אשור ואת עתידם המאוחר יותר של בני עשרת השבטים שהוגלו על ידי אשור.

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה|Category:Kingdom of Israel}}
*[http://www.bibleage.com/dictionary/bible.html תקציר על מלכי ישראל באתר "עידן התנ"ך"]
*{{קתדרה|[[נדב נאמן]]|שינויי אוכלוסין בארץ-ישראל בעקבות ההגליות האשוריות|54.12|54, דצמבר 1989}}
*[[אברהם פאוסט]], [http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=89554980#2.8815.3.fitwidth החברה הישראלית בתקופת המלוכה, במבט ארכאולוגי], ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, תשס"ה 2005

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{טווח שנים בתולדות עם ישראל|התחלה=2881|סיום=3205|תיאור=ממלכת ישראל}}

[[קטגוריה:ישויות מדיניות בארץ ישראל]]
[[קטגוריה:התקופה הישראלית]]
{{וח}}
{{מיון ויקיפדיה|דף=ממלכת ישראל|גרסה=20528700|פריט=Q230407}}