הצגת המקור של הדף "יפתח הגלעדי"

{{מנהיג
|תפקיד1={{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[שופט (תנ"ך)|שופט ישראל]]
|פירוט=מ[[שבט מנשה]]
|למניין=8
|התחלת כהונה=
|הקודם בתפקיד=[[יאיר הגלעדי]]
|הבא בתפקיד=[[אבצן]]
|אירועים בתקופתו=*מלחמה ב[[בני עמון]]
*טבח בבני אפרים
}}}}
'''יפתח הַגִּלְעָדִי''' היה ה[[שופט (תנ"ך)|שופט]] השמיני ששפט את ישראל ב[[תקופת השופטים]]. סיפור קורותיו מתואר ב[[ספר שופטים]], פרקים יא–יב. יפתח, המתואר כ{{ציטוטון|גיבור חיל}}, שפט את ישראל שש שנים, ולחם והביס את [[בני עמון]]. יפתח שפט אחרי [[יאיר הגלעדי]], ואחריו שפט [[אבצן]] מ[[בית לחם]]. בספרו [[קדמוניות היהודים]] מציין [[יוסף בן מתתיהו]] כי יפתח נקבר בעיר [[מצפה (עיר מקראית)|מצפה]] (אם כי בספר שופטים לא נזכר מקום קבורתו המדויק).

הסיפור משמש כ[[הפטרה]] של פרשת [[חוקת]], בו נותן יפתח סקירה היסטורית, הכוללת גם את המלחמה נגד [[סיחון]] מלך ה[[אמורים|אמורי]] ו[[עוג מלך הבשן]] המתוארת ב[[פרשת חוקת]].

==רקע==
אחרי מותו של השופט יאיר עם ישראל החלו לעשות הרע בעיני ה', הם עבדו סוגים רבים של עבודות זרות, אותן הכירו מהעמים שסביבם. הקב"ה כועס עליהם ומביא את ה[[פלשתים]] ובני עמון להצר להם במשך 18 שנה, בני עמון פולשים לארץ ישראל מכיוון צפון מזרח ומצליחים להגיע עד יהודה ובנימין. העם מבין את טעותו צועק אל ה' ושב בתשובה, ואז מרחם עליהם ה' ונותן בלב העמונים להילחם עם בני ישראל ועל ידי זה ינצחו וכך יוושעו. 

קיימת מחלוקת בין המפרשים על ההשתלשלות ה[[כרונולוגיה|כרונולוגית]] של האירועים שקדמו למלחמת יפתח בבני עמון. הרד"ק סובר כי בני עמון חצו את הירדן והגיעו עד יהודה ובנימין, שם לחצו את ישראל 18 שנה כאשר בתום השנים הללו מגיע הנביא, מחזיר את העם בתשובה ועמון חוזרים לארצם. לפני תקופתו של יפתח מגיעים העמונים שוב להילחם בגלעד. לעומתו סובר המלבי"ם כי בתחילה עברו בני עמון את הירדן והגיעו להילחם ביהודה ובנימין. העם חוזרים מיד בתשובה ובני עמון נסוגים ומתמקדים בגלעד הקרובה לארצם. את תושבי גלעד הם מענים במשך 18 שנה עד שהאחרונים מבקשים מיפתח לבוא לעזרתם ולגרש את בני עמון לארצם.

==פעילותו==
===קבלת התפקיד ומלחמה בבני עמון===
יפתח מוזכר במקרא כבנם של גלעד ואישה [[זנות|זונה]], הגר בארץ [[גלעד]]{{הערה|ולכן נקרא יפתח הגלעדי {{זוהר|ב|קז|א}}}}. המפרשים אומרים שהוא היה בן [[שבט מנשה]]. יש פרשנים המסבירים כי הביטוי זנות בהקשר לאימו הוא בשל היותה [[פילגש]]ו{{הערה|ראו פירושו של הרד"ק.}}, ומאחר שלפילגש אין [[כתובה]] לכן קשרי נישואים אלה מכונים במקרא כך. פירוש אחר הוא שהאם הייתה משבט אחר{{הערה|ראו פירושם של הרד"ק והרלב"ג. שהסתמכו על ה[[תוספתא]]: "והוו קרון לה פונדקיתא, דרחימת גברא דלא משבטה" (תרגום, שם). כלומר, קראו לה זונה כיוון שאהבה אדם שאינו משבטה "להיות נוטה ממה שראוי להינשא לאחד ממשפחתה, שלא תיסוב נחלה מִמַטֶּה לְמַטֶּה".}} כאשר בזמנם נמנעו מלהתחתן בין השבטים השונים בשל סיבות שונות. בעקבות כך הצליחו אחיו לגרשו ולנשלו מירושת אביו בטענה: "לא תנחל בבית אבינו, כי בן אשה אחרת אתה". כשראה יפתח כי אחיו מאיימים להרוג אותו{{הערה|{{תנ"ך|שופטים|יא|ג|מפרש=מלבי"ם}}.}} נמלט מהם אל [[ארץ טוב]] שהיתה מחוץ לגבולות הארץ בצפון עבר הירדן המזרחי{{הערה|{{תנ"ך|שופטים|יא|ב|מפרש=המלבי"ם}}.}}. הרד"ק לומד מפסוקים אלה את שבחו של יפתח שלמרות שהפסוק מעיד עליו שהיה גיבור חיל לא התעמת עם אחיו כשגירשוהו אלא העדיף להתרחק מהמחלוקת ולברוח לארץ טוב{{הערה|{{תנ"ך|שופטים|יא|ג|מפרש=הרד"ק}}.}}. יפתח אסף סביבו {{ציטוטון|אֲנָשִׁים רֵיקִים}} (בטלים מעבודה){{הערה|השוו לאנשים שהתקבצו עם דוד, שמואל א כב, ב; ועם אבימלך, שופטים ט, ד}} הגמרא דורשת על כך כי {{ציטוטון|מטייל והולך הדקל הרע אצל אילני הסרק}} (תרגום המילים ב{{בבלי|בבא קמא|צב|ב}}), ויחד יצאו להילחם ולבוז לפרנסתם<ref>פירוש שימה בפיהם על פי הרד"ק והרלב"ג</ref>.

כאשר נלחמו [[עמון]] בישראל, ראו זקני ישראל שאין מנוס מלהזעיק לעזרה את יפתח, וקראו לו שיובילם במלחמה. בתחילה נטר להם [[כעס|טינה]], עקב כך שכשאחיו גרשוהו, לא עזרו לו ואדרבה סיעו לאחיו. אך לאחר דין ודברים הסכים, בתנאי שיהיה להם לראש מדיני ושופט ולא רק צבאי. זקני ישראל נענים לתנאים ועם שובו של יפתח, בטרם יצאו למלחמה הוא הוכתר למנהיג עליהם, הם הולכים ל[[מצפה (עיר מקראית)|מצפה]] ושם חוזרים על התנאים שבינהם לפני ה'.

יפתח שולח לבני עמון שליחים למלך עמון לברר את סיבת המלחמה. מלך עמון עונה לשליחים כי עם ישראל בהעלותו ממצרים גזל את ארצם. בתשובתו הנגדית גולל יפתח את האירועים ההיסטוריים המוכיחים כי בני [[עמון]] ו[[מואב]] סירבו לבקשת [[משה]] לעבור דרך ארצם בדרך לארץ ישראל ולכן העם נאלץ לעקוף אותן. לאחר שפנו בני ישראל ל[[סיחון|סיחון מלך האמורי]] בבקשה דומה, סיחון תקף אותם והובס, וכך ירשו בני ישראל את חבלי הארץ אותם כבש סיחון קודם מבני עמון, וכך למעשה כבשו את הארץ מסיחון ועוג ולא מהעמונים. הוא טוען כי השטחים שנכבשו נמצאים כבר 300 שנה בחזקת עם ישראל ועד עתה לא קמו עוררין על כך, כך שלישראל יש [[קנין חזקה|חזקה]] ברורה וטענת בעלות גמורה{{הערה|{{תנ"ך|שופטים|יא|כה|מפרש=המלבי"ם}}}}. יפתח מציין בדבריו כי אלוקי ישראל הוא זה שהיה בעזרם וכבש להם את הארץ והדבר היה ידוע ומפורסם בין האומות, ואף מוסיף בלעג: {{ציטוטון|הֲלֹ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר יוֹרִֽישְׁךָ֛ כְּמ֥וֹשׁ אֱלֹהיךָ אוֹת֣וֹ תִירָ֑שׁ וְאֵת֩ כׇּל אֲשֶׁ֨ר הוֹרִ֜ישׁ ה' אלוקינו מִפָּנֵ֖ינוּ אוֹת֥וֹ נִירָֽשׁ}}.

יפתח קיבל מאת ה' רוח גבורה ואומץ לב, יצא למלחמה והביס את בני עמון תבוסה מוחצת, כמאמר הכתוב, {{ציטוטון|מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד|{{תנ"ך|שופטים|יא|לג|קצר=כן|ללא=ספר}}}}. המלבי"ם מתאר את [[אסטרטגיה צבאית|אסטרטגית הלחימה]] בה נקט יפתח: במקום להגיע לגלעד ולערוך שם את זירת הקרב, הוא עקף את גלעד דרך מצפה גלעד, הגיע ישירות לערי עמון וכבש אותן. באופן זה הוצרכו העמונים לסגת מגלעד במיידי כדי להגן על עריהם וכך היכה בהם מכת מחץ{{הערה|{{תנ"ך|שופטים|יא|כט|מפרש=המלבי"ם}}.}}. 

הרמב"ן על חומש בראשית מפרש את ברכתו של יעקב אבינו לשבט גד "גד גדוד יגודנו" כרמיזה על מלחמת יפתח בבני עמון שניצחו בה בנס גלוי{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|מט|כ}}.}}.

===הנדר והקרבת הבת===
{{ערך מורחב|בת יפתח}} 
לפני צאתו של יפתח לקרב מול בני עמון, הוא נדר נדר לה' ובו התחייב כי אם ינצח, יעלה כ[[קורבן (יהדות)|קורבן]] לה' את הראשון שייצא לקראתו מביתו. מפרשים רבים{{הערה|הרלב"ג, הרד"ק, מצודות דוד, המלבי"ם על {{תנ"ך|שופטים|יא|לא}}.}}  סבורים כי נדרו של יפתח היה שרק אם יצא בעל חיים מביתו הוא יוקרב לעולה אך אם יהיה זה אדם הוא יוקדש לה', כאשר במידה ומדובר בגבר הוא יוכל אף להיות נשוי (בדומה לכהנים שמופרשים לעבודת ה' אך מקימים משפחה), רק אם תהיה זו אישה היא תצטרך לפרוש מנישואים כיוון שאם תהיה עם בעלה תהיה משועבדת אליו ולא תוכל להיות מיוחדת לעבודת ה'. 

כאשר חזר עטור ניצחון מהמלחמה, יצאה [[בת יפתח|בתו היחידה]] ראשונה לקראתו בשירים ובמחולות, כאות שמחה על ניצחונו של אביה. יפתח, שהבין את גודל אסונו, קרע את בגדיו לאות אבל והודיע לבתו כי לא יוכל לחזור בו מנדרו. לאחר שנתן לה חודשיים לבכות על בתוליה כבקשתה, העלה אותה לעולה כ[[קורבן אדם]].
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור={{תנ"ך|שופטים|יא|ל|מ}}|תוכן=וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַה', וַיֹּאמַר: אִם-נָתוֹן תִּתֵּן אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן, בְּיָדִי. לא וְהָיָה הַיּוֹצֵא, אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי, בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם, מִבְּנֵי עַמּוֹן--וְהָיָה, לַה', וְהַעֲלִיתִיהוּ, עֹלָה... וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אָבִי פָּצִיתָה אֶת-פִּיךָ אֶל-ה'- עֲשֵׂה לִי, כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ: ...יְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים, וַתָּשָׁב אֶל-אָבִיהָ, וַיַּעַשׂ לָהּ, אֶת-נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר.}}

אף שלפי [[פרשנות הפשט למקרא|פשוטו של מקרא]], וכך גם לפי המשתמע מ[[מדרש]]י [[חז"ל]], אכן הוקרבה [[בת יפתח]] כקורבן, חלק מה[[פרשני המקרא|פרשנים]] לא הסכימו לדעה שהוקרבה ממש, ולכן סברו שהיא לא הוקרבה פיזית, אלא הלכה לחיות כל חייה ב[[נזירות]] בהרים או בגלות.

===המלחמה בבני אפרים===
לאחר המלחמה יוצאים בני אפרים אל הגלעד מנחלתם שבעבר הירדן המערבי, וזועמים על יפתח שלא שיתף אותם במלחמה. הם אף מאיימים לשרוף את ביתו בעודו בפנים כנקמה.
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= וַיִּצָּעֵק אִישׁ אֶפְרַיִם, וַיַּעֲבֹר צָפוֹנָה; וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח מַדּוּעַ עָבַרְתָּ לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן, וְלָנוּ לֹא קָרָאתָ לָלֶכֶת עִמָּךְ - בֵּיתְךָ נִשְׂרֹף עָלֶיךָ בָּאֵשׁ|מקור={{תנ"ך|שופטים|יב|א}}}} 

המלבי"ם מסביר כי בני אפרים לא הסכימו לנשיאותו של יפתח. וחרה להם שבני גלעד הם אלה שבחרו ראש וקצין לבית יוסף בגלל שניצחו במלחמה, ולכן כעסו שלא נקראו גם הם למלחמה שאז היו יכולים לקבל החלטות אחרות.

יפתח כעס על העובדה שהם באים בתלונות למרות שניצח במלחמה, הוכיח אותם קשות על כך שלא די שלא הגישו לו עזרה כאשר היה זקוק לה, אלא שעתה הם מתלוננים ואף מאיימים להורגו. הוא אוסף את אנשיו ונלחם בבני אפרים בהצלחה, והם נסים אל [[עבר הירדן]] המערבי ומנסים להיטמע בקרב שאר השבטים שחוצים את [[נהר הירדן]] לתומם.

בין שבט אפרים לבני גלעד שררה איבה קשה כבר מקודם, במשך שנים ארוכות בני אפרים היו בזים לבני גלעד על כך שהם הפחותים מתוך משפחות בני [[שבט יוסף]], ועל כן כעת כשנקרתה בידי הגלעדיים הזדמנות לנקום את השפלתם הממושכת הם עשו זאת ללא רחם{{הערה|{{תנ"ך|שופטים|יב|ד|מפרש=מצודות דוד}}. כדי לזהות את בני אפרים השתמשו אנשי גלעד, בני [[שבט מנשה]], בתחבולה פשוטה: עקב אופן היגוי שונה או שינויים דיאלקטיים בין השבטים, בני אפרים לא ביטאו כראוי את האות [[שי"ן]], וביטאו אותה כשי"ן שמאלית. אנשי יפתח תפסו את [[מעברות הירדן]], והורו לכל העוברים שם לומר את המילה [[שיבולת (אמצעי זיהוי)|שיבולת]]. בני אפרים, שלא היו מסוגלים לבטא את המילה כהלכה וביטאו אותה כ"סיבולת", זוהו והומתו, ארבעים ושניים אלף איש ביום אחד.

כאמור, המאבק בין שבט אפרים למנשה לא התחיל בתקופת יפתח וכבר בימי [[גדעון בן יואש]] אנו מוצאים סיפור דומה, כאשר בני אפרים באים בתלונות נגדו על שלא שיתפם במלחמה, אלא ששם, גדעון פעל על מנת לפייסם. לזכותו של יפתח יצוין שאז היה המקרה שונה: גדעון היה משבט מנשה שממערב לירדן, ואילו המלחמה עם בני אפרים פרצה מאיבה היסטורית בין השבטים מצדי הירדן{{הערה|כבר ב[[ספר יהושע]] שבטי עבר הירדן מביעים חשש מפני פילוג כזה, בסיפור בניית המזבח ({{תנ"ך|יהושע|כב|ללא=ספר}}).}}. נכון יותר להשוות למלחמת יפתח את יחסו של גדעון לאנשי [[סכות (עבר הירדן)|סוכות]] ו[[פנואל]] שבעבר הירדן, ושם הדמיון רב{{הערה|{{תנ"ך|שופטים|ח}}}}. כמו כן, בימי גדעון השתתפו בני אפרים במלחמה, ואילו בימי יפתח הופיעו רק לאחר שהסתיימה. בנוסף, יפתח רואה עצמו כמשיב מלחמה, לאחר שבני אפרים עולים להילחם בו, כדבריו אליהם {{ציטוטון|וְלָמָה עֲלִיתֶם אֵלַי הַיּוֹם הַזֶּה לְהִלָּחֶם בִּי|{{תנ"ך|שופטים|יב|ג|קצר=כן|ללא=ספר}}}}.

המאבק בין שבט אפרים למנשה לא מסתיים פה. כמה מאות שנים אחר כך, ישמיד [[יהוא|יהוא בן נמשי]] מרמות גלעד את בית [[אחאב]] האפרתי{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|ט}}}}, ומאז עברה [[ממלכת ישראל]] בין הסיעות במספר הפיכות שלטוניות.

==מותו וקבורתו==
בפסוק נאמר: {{ציטוטון|וַיָּ֗מׇת יִפְתָּח֙ הַגִּלְעָדִ֔י וַיִּקָּבֵ֖ר בְּעָרֵ֥י גִלְעָֽד׃}} (שופטים יב,ז) המפרשים עומדים על המילים "בערי גלעד" ומפרשים אותם במספר אופנים. הרד"ק נצמד לדרך הפשט ואומר שנקבר באחת מערי גלעד אך מוסיף ומביא את דברי חז"ל לפיהם נענש יפתח בכך שעוד בחייו נשרו איבריו כשהלך מעיר לעיר ובכל עיר נקברו החלקים שנפלו כעונש על כך שלא הפר את נדרו. לעומת זאת הרלב"ג מסביר כי יפתח לא השאיר אחריו יורשים וכדי שיונצח שמו בקרב בני שבטו חלקו את עצמותיו וקברו בכל ערי גלעד לזיכרון לכולם שהציל אותם מיד בני עמון{{הערה|{{תנ"ך|שופטים|יב|ז|מפרש=הרלב"ג}} וכן המצודות דוד}}.

[[רבי אברהם זכות]] ב[[ספר יוחסין השלם|ספר יוחסין]]{{הערה|מאמר חמישי}} תיאר את קברו של יפתח הגלעדי במרחק הליכה של שני ימים מהעיר צובא, סמוך לקברו של [[עזרא הסופר]], על ראש ההר בבנין גבוה. הוא מציין כי בכל לילה ולילה עולה ענן מקברו של עזרא עד קבר יפתח.

==דמותו של יפתח בדברי חז"ל ובמפרשים==
חז"ל מותחים ביקורת על יפתח, הן על סיפור המעשה עם בתו, והן על הטבח בבני אפרים. הם מציינים את העובדה כי נקבר ב'''ערי''' גלעד, ומסבירים שאבריו היו נושרים ממנו בחייו ונקברים במקום נפילתם, כעונש על כך שהקריב את בתו ולא [[התרת נדרים|התיר את נדרו]]. לדעת חז"ל, היה רשאי יפתח להתיר את נדרו משום שלא התכוון להקריב אדם כאשר נדר את נדר, ומתייחסים לפרשת בת יפתח כאל דוגמה לחוסר שיקול דעת, ולקיצוניות שאינה מותאמת למציאות. הרד"ק מביא את דברי חז"ל ב[[בראשית רבה]] (ויצא, מג) שנחלקים האם יפתח היה חייב לשלם את דמי שוויה של ביתו להקדש או שאפילו דמיה לא היה חייב.
חז"ל מבקרים עוד את הנהגתם של יפתח ו[[פינחס]] בן [[אלעזר הכהן]], שהיה הסמכות הרוחנית באותה תקופה, ומתארים כי יפתח לא רצה לבוא לפנחס להתיר את נדרו מאחר והוא מנהיג ישראל, ואילו פנחס סבר מצידו כי יפתח הוא זה שצריך לבוא אליו כי הוא זה שזקוק לו. וכיוון שכל צד התבצר בעמדתו- הנערה נשארה בגורלה המר. גם פנחס נענש על כך, ניטלה ממנו [[רוח הקודש (יהדות)|רוח הקודש]] וה[[כוהן גדול|כהונה הגדולה]] ונמסרה לשושלת [[איתמר בן אהרן]], עד מרד [[אבשלום בן דוד|אבשלום]] בו הוחזרה הכהונה הגדולה לשושלת [[אלעזר בן אהרן]], אבי פנחס{{הערה|{{מדרש רבה|בראשית|נח|ג}}}}. 

לעומת הביקורת על מעשהו זה של יפתח, [[רבי אברהם בן הרמב"ם]] בספרו המספיק לעובדי ה'{{הערה|פרק ל"ו- על הנדרים.}} מביא את המשנה ב[[מסכת חגיגה]]: {{ציטוטון|היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמוכו}} ({{משנה|חגיגה|א|ח}}) ואת הפסוק ב[[תהילים]]: {{ציטוטון|הולך תמים ופועל צדק... נשבע להרע ולא ימיר}} ({{תנ"ך|תהילים|טו}}) וכותב שהפסוק נסוב על מי שמקיים את שבועתו אפילו אם יש בקיומה גרימת נזק לעצמו כפי שעשה יפתח הגלעדי. הוא לומד ממעשהו של יפתח את הראיה הגדולה ביותר על חיוב קיום השבועות ונדרים. 

גם בנוגע למלחמה עם [[שבט אפרים|בני אפרים]] מציינים חז"ל כי היה ניתן לנהוג אחרת, ומביאים לדוגמה מקרה דומה שאירע ל[[גדעון בן יואש]], בו התלוננו בני אפרים על החלטתו לא לשתפם במלחמה, אך הוא פתר את העניין בדרכי נועם{{הערה|{{תנ"ך|שופטים|ח}}.}}.

הביטוי {{ציטוטון|יפתח בדורו כשמואל בדורו|{{בבלי|ראש השנה|כה|ב|ללא=שם}}}} מבטא אצל חז"ל את העובדה שכל מנהיג מקבל את אותן סמכויות, מ[[שמואל]], שהיה שקול כנגד [[משה רבנו|משה]] ואהרן{{הערה|עיינו ב{{תנ"ך|תהלים|צט|ו|קצר=כן}}, וכן ב{{תנ"ך|ירמיה|טו|א|קצר=כן}}}} ועד יפתח, שנחשב אדם ברמה נמוכה ומונה למנהיג רק בגלל הלחץ של בני עמון. מוסיפה ה[[ברייתא]] שם: {{ציטוטון|ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הציבור, הריהו כאביר שבאבירים}}. המשכה של המשנה הוא: {{ציטוטון|ללמדך שבית דינו של גדעון ושל יפתח ושל שמשון שקולים כנגד משה ואהרן ושמואל.}}

הרמב"ם{{הערה|מורה נבוכים חלק ב פרק מ"ה.}} מסביר את הפסוק "ותהי על יפתח רוח ה'" כי זאת מעלת תחילת הנבואה, כשהקב"ה נותן עזר אלוקי שמזרז את האדם למעשה טוב וגדול כהצלת כלל ישראל מצריו או השפעת טוב על אנשים רבים.

==לקריאה נוספת==
*שופטים פרקים יא-יב
*[[אליהו עסיס]], '''למען עמו ולמען עצמו - סיפורם של שלושה מנהיגים בספר שופטים''', [[הוצאת ידיעות אחרונות]], 2006.
*{{בבלי|תענית|ד|א}}
*[[עמוס עוז]], "על האדמה הרעה הזאת" – מתוך קובץ הסיפורים "[[ארצות התן]]"
*[[ליון פויכטוונגר]], "יפתח הגלעדי ובתו"
*הרב [[אלחנן בן נון]], "הררי עז" - שיעורים בספר שופטים
*פנינה גלפז-פלר, '''ויולד –יחסי הורים בסיפור ובחוק המקראי''' . ירושלים: כרמל, 2006, עמ' 238–244.
*עליזה שנער, '''אהובות ושנואות נשים במקרא, במדרש ובספרות העברית החדשה''', חיפה: פרדס, 2011, עמ' 179–212.
*[[אברהם נחום]], '''אנשי שוליים בתקופת המקרא''', ירושלים: [[מוסד ביאליק]], [[תשע"א]], עמ' 26–29.
*{{פרידמן|הפרק "יפתח נודר נדר", עמ' 178-170}}.

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Jephthah|שם ויקישיתוף=יפתח}}
*רותי ו[[יעקב מדן]], [https://web.archive.org/web/20151217120748/http://www.herzog.ac.il/17-2014-02-24-11-47-00/2014-01-06-11-34-45/758- '''יפתח בדורו'''], מגדים ו'.
*{{nrg||בת יפתח כמשל|746/712|25 ביוני 2004|11|}}
*יהודה אייזנברג, [http://www.daat.ac.il/daat/tanach/melech/20.htm "יפתח"] - אתר [[דעת (אתר אינטרנט)|דעת]]
*שלומי אביעד זידר, [http://www.etzion.org.il/dk/1to899/773mamar.htm שתי בנותיו של יפתח] - אתר [[ישיבת הר עציון]] אלון שבות.
*[http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=12308 יפתח הגלעדי], באתר [[הספרייה הווירטואלית של מטח]]
*{{תרבות|טריה פיליפ ומתיה קם|יפתח הגלעדי - ובת יפתח|יפתח-הגלעדי-ובת-יפתח}}
*[[יהודה אליצור]], [http://www.daat.ac.il/daat/tanach/rishonim/shof10eli-1.htm מאמר על יפתח הגלעדי] כמרכיב חשוב במסר העולה מ[[ספר שופטים]], באתר [[דעת (אתר אינטרנט)|דעת]]
*[http://www.meirtv.co.il/site/search_new.asp?q=יפתח+הגלעדי שיעורים על דמותו של יפתח - רבנים שונים], בערוץ מאיר
*{{יוטיוב|IRCJAfFZkDQ|שם=יפתח ובת יפתח: טרגדיה משפחתית. ד"ר יהונתן יעקבס}}
*{{בריטניקה|biography/Jephthah}}
*{{דף שער בספרייה הלאומית|987007307670405171|יפתח (שופט)}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{תקופת השופטים}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:שופטים בתנ"ך]]
[[קטגוריה:פרשת חקת]]
[[קטגוריה:אישים משבט מנשה]]
{{וח}}
{{מיון ויקיפדיה|דף=יפתח הגלעדי|גרסה=36790255|פריט=Q1133523}}