הצגת המקור של הדף "האגודה לזכויות האזרח בישראל"

{{ארגון
| שם = האגודה לזכויות האזרח בישראל
| שם בשפת המקור =
| דגל =
| סמל = [[קובץ:לוגו האגודה לזכויות האזרח בישראל.jpg|מרכז|300px]]
| כיתוב סמל =
| תמונה =
| כיתוב =
| פעילות =
| התאגדות =
| תחום =
| שפה רשמית =
| מדינה = {{דגל|ישראל||+}}
| משרד ראשי =
| מטה הארגון =
| סינוף ארצי =
| סינוף בינלאומי =
| סניפים =
| חטיבות =
| בעלות =
| מקום פעילות =
| מייסדים =
| חברים =
| נשיא = [[סמי מיכאל]]
| יושב ראש = [[רחל ליאל]]
| מזכיר כללי =
| מנכ"ל = [[שרון אברהם-ויס]]
| מנהל פעילות =
| עובדים =
| תאריך הקמה = [[1972]]
| תאריך פירוק =
| נוצר מתוך =
|אתר אינטרנט=https://www.acri.org.il}}
'''האגודה לזכויות האזרח בישראל''' היא [[עמותה]] שמטרתה הרשומה היא "לפעול למען הגנה על זכויות האדם והאזרח ב[[ישראל]] וב[[השטחים|שטחים]] הנתונים בפועל לשליטתה ובכל מקום שבו הפגיעה בזכויות נעשית על ידי רשויות ישראליות או מטעמן". האגודה נוסדה ב-[[1972]] (ונרשמה כעמותה בשנת [[1983]]) והיא [[ארגון]] [[זכויות האדם]] הוותיק בישראל.

האגודה היא ארגון זכויות האדם היחיד בישראל העוסק בכל קשת זכויות האדם: [[הזכות לחיים]], זכויות ה[[מיעוט]]ים, [[חופש הביטוי]], [[זכות הציבור לדעת]], [[הזכות לפרטיות]], [[הזכות לחינוך]], [[הזכות לבריאות]], [[חופש ההתאגדות]], זכויות האדם בהליך הפלילי, [[הזכות לדיור]] ועוד. האגודה חברה בליגה הבינלאומית לזכויות האדם (ILHR) מאז [[1979]], בפדרציה הבינלאומית של אגודות לזכויות האדם (FIDH) משנת [[1981]], וברשת הבינלאומית של ארגוני חירויות אזרחיות (INCLO) משנת 2015.

בראש האגודה עומד נשיא האגודה, תפקיד אותו ממלא מאז [[2001]] ה[[סופר]] [[סמי מיכאל]]. קדמו למיכאל בתפקיד זה פרופ' [[הנס קלינגהופר]], נשיא האגודה הראשון, שהחל לכהן כארבע שנים לאחר היווסדה, ולאחריו [[שופט]] [[בית המשפט העליון]] בדימוס [[חיים כהן (משפטן)|חיים כהן]], [[נשיא בית המשפט העליון]] בדימוס [[שמעון אגרנט]] ופרופ' [[רות גביזון]].

תקציב העמותה בשנת 2016 היה כ-8.26 מיליון ש"ח{{הערה|שם=כספי2016|{{קישור כללי|כתובת=http://www.guidestar.org.il/vf_view_file?guid=b1c022f63463600-04d24fc8e28bf8e7-117-99-2017-0142517-ee14225087654341-b2a04fb6cd0dae13c|כותרת=דוח כספי 2016 - האגודה לזכויות האזרח בישראל|אתר=[[גיידסטאר]]|תאריך_וידוא=2017-11-18}}}}.

==תולדות האגודה ופועלה==
===שנות השבעים===
האגודה הוקמה בשנת [[1972]]. בין המייסדים היו ארנסט סטוק, [[נסים רג'ואן]], ברני רזניקוף, פרד וייסגל, [[דוד קרצמר]], [[לסלי סבה]], [[אליעזר דוד יפה]], [[מנחם אמיר]] ו[[דניאל עמית]], אשר חשו בצורך בארגון עצמאי, חוץ פרלמנטרי, שיגן על זכויות האדם בישראל, כחלק בלתי-נפרד מה[[תנועה חברתית|תנועה]] הבינלאומית לזכויות אדם שהתחזקה מאוד לאחר [[מלחמת העולם השנייה]]. הדגם שאליו שאפו מייסדי האגודה להדמות הוא [[האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות]] (ACLU - American Civil Liberties Union) שנוסד בידי [[ליברליזם|ליברלים]] שנאבקו על [[חופש הביטוי]] בזמן [[מלחמת העולם הראשונה]], ומאז התפתח וצבר השפעה רבה ב[[ארצות הברית]].

האגודה לזכויות האזרח השתיתה את חזונה על בסיס הזכויות שהוכרו ב[[ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם]], שהתקבלה על ידי [[עצרת האו"ם]] בשנת [[1948]], ועל ערכי [[מגילת העצמאות]].

בהצהרת מטרות האגודה מ-[[1972]] נכתב:
{{ציטוט|תוכן="בתוך הקשת הרחבה של ארגונים המאפיינת את החברה הישראלית, אפשר לחפש לשווא אחר ארגון יעיל המייצג את הליגה להגנת זכויות האזרח. לעומת זאת, קיים גוף שכזה כמעט בכל מדינה מערבית, ומהווה כתובת לפניות הפרט שזכויותיו האזרחיות נפגעו והמבקש עזרה או ייעוץ. הגיע איפוא הזמן להקמת ארגון דומה בישראל. מן המוסכמות הוא שהישגי ישראל בשטח זכויות האזרח ראויים לקנאה. המערכת המשפטית בישראל מצטיינת בהגינותה ובהיותה נקיה משחיתות, מידת החופש שהפרט נהנה ממנה בולטת במדינה שזמן כה רב נתונה במצור. אולם ברור גם כן שבתנאים כאלה קיימים בכוח אזורי סכנה הטעונים פיקוח והשגחה באמצעות גוף בלתי תלוי ובלתי מעורב מסוג זה שבהקמתו מדובר כאן. משום שכאשר טובתו וביטחונו של הציבור כולו מהווים שיקולים עליונים, עמדתו ומצבו של האזרח הפרטי עלולים להיות מוזנחים. ובמדינה בעלת מיעוט אתני ודתי מרובה, טבעי הוא גם בזמנים תקינים שהרוב ישתדל לקיים את עליונותו, בעוד שהמיעוט יחתור לא רק לשוויון בטיפול, אלא גם למידה של אוטונומיה כדי לאפשר לו לקיים את צביונו הבסיסי. במצב מסובך זה ישראל עדיין חסרה "מגילת זכויות" שתמנה זכויות אזרחיות בסיסיות ותבטיח את הגנתם של כל הפרטים והקבוצות בפני פעילות כפייתית בלתי חוקית הן מטעם מוסדות ממשלתיים והן גורמים פרטיים. להבטיח את הגינות תהליכי הפעולה של המוסדות המשפטיים, לקדם אווירה של סובלנות מרבית של חילוקי הדעות ולהתנגד לכל צורה של הסגת גבול זכויותיו של הפרט מכל צד שהוא - אלה יהיו בחלקן המטרות שהאגודה החדשה תציב לעצמה".}}

ב-[[1974]], עם הצטרפותה של ד"ר [[רות גביזון]] לשורות האגודה, החל להיווצר גרעין של אנשי הפקולטה ל[[משפטים]] ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית]], שהעניקו לארגון צביון משפטי. בתקופה זו הצטרפו לפעילות בין היתר, אלי שאלתיאל, יהודה כהן, מיכאל ברגר, [[פנינה להב]] ו[[קנת מן]].

ב-[[1976]] נענה פרופ' [[יצחק-הנס קלינגהופר]], שהיה ממייסדי [[המפלגה הליברלית]] וחבר כנסת מטעמה (ו[[גח"ל]]), לפנייה לכהן כנשיא הראשון של האגודה (כיהן עד [[1982]]).

ב-[[1979]] הצטרפה האגודה לליגה הבינלאומית לזכויות האדם. אף שמטרותיה המוצהרות היו הגנה על זכויות האדם בישראל ובשטחים הנתונים לשליטתה בלבד, פרסמה האגודה בשנותיה הראשונות מספר פעמים גינויים להפרה של זכויות אדם במדינות חוץ, כגון פנייה לממשלת [[קוריאה הדרומית]] בעניין [[עונש מוות]], והצהרה המגנה מעצר פעילי זכויות אדם ב[[ארגנטינה]] בתקופת ה[[חונטה צבאית|חונטה הצבאית]]. בשנים הבאות לא שבה האגודה להביע עמדה בענייני הפרת זכויות אדם מחוץ לישראל.

ב-[[1980]] עתרה האגודה ל[[בג"ץ]] בעקבות סירובו של [[משרד הפנים]] לאשר הוצאת [[שבועון]] ב[[ערבית]]. בג"ץ דחה את העתירה וקיבל את עמדת המדינה, לאחר שעיין בחומר חסוי שהוצג על ידי ה[[שב"כ]]. לימים הגישה האגודה שלוש עתירות לביטול [[פקודת העיתונות]], שהובילו בסופו של דבר לביטול הפקודה{{הערה|{{Cite news|url=http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1248653|title=החלטה היסטורית: בוטלה פקודת העיתונות - שנותרה מימי המנדט הבריטי|newspaper=nana 10 - חדשות|access-date=2017-07-12}}}} בשנת 2017, ופעלה נגד הפרקטיקה של הסתמכות [[בתי המשפט בישראל|בתי המשפט]] על חומרים חסויים של [[מערכת הביטחון הישראלית|מערכת הביטחון]].

===שנות השמונים===
בתחילת [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] נפתח המשרד הראשון של האגודה, והחלה העסקת [[כוח אדם]] שכיר. בין העובדים בשנים אלה היו עו"ד יהושע שופמן, לימים המשנה ל[[היועץ המשפטי לממשלה|יועץ המשפטי לממשלה]], עו"ד [[אביגדור פלדמן]], לימים מבכירי עורכי הדין בישראל, והסטודנטית [[שלי יחימוביץ']], שהייתה רכזת סניף [[באר שבע]] של האגודה, ולימים [[עיתונאי]]ת ו[[חבר הכנסת|חברת הכנסת]]. הבסיס העיקרי לתנופה זו היה תמיכה כספית שהחלה האגודה לקבל מ[[הקרן החדשה לישראל]].
[[קובץ:Cohen haim.jpg|שמאל|ממוזער|180px|[[חיים כהן (משפטן)|חיים כהן]], נשיאה השני של האגודה]]
ב-[[1981]] פרסמה האגודה את תוצאות הבדיקה שערכה ב[[רמת הגולן]], לאחר קבלת [[חוק הגולן]]. החוק עורר תסיסה בקרב תושבים דרוזים בגולן ורובם סירבו לקבל [[תעודת זהות]] ישראלית. בעקבות זאת נקטו הרשויות שורה של צעדים כגון איסוף כפוי של תעודות הזיהוי הישנות וחלוקת תעודות חדשות, פיזור אלים של מפגינים שביקשו למחות על כך והפעלת אמצעי לחץ כגון ניתוק קווי [[טלפון]] ו[[חשמל]], מניעת יציאה מהאזור לטיפול רפואי, ואף הטלת עוצר. חיים כהן, לשעבר [[שר המשפטים]] ו[[היועץ המשפטי לממשלה]], שפרש מ[[בית המשפט העליון]] זמן קצר קודם לכן וקיבל על עצמו את נשיאות האגודה (כיהן בין [[1982]] ל-[[1988]]), מתח ביקורת חריפה על פעולות הצבא ואף כינה אותן "התנהגות ברברית". הדברים משכו ביקורת נוקבת נגד האגודה, והיו חוליה ראשונה בשורה ארוכה של עניינים ופרשיות בהן עמדה האגודה לזכויות האזרח במרכז הוויכוח הציבורי בישראל.

בפברואר [[1983]] נרצח [[אמיל גרינצווייג]] בתום הפגנה של "[[שלום עכשיו]]" ב[[ירושלים]]. גרינצווייג היה חבר האגודה. חודש לאחר מכן עתרה האגודה לבג"ץ עקב סירוב ה[[משטרת ישראל|משטרה]] להתיר [[תהלוכה|מצעד]] בירושלים לציון שלושים יום למקרה. שופטי בג"ץ קבעו{{הערה|1=[http://www.nevo.co.il/Psika_word/elyon/PADI-LG-2-393-L.doc+בג%22צ+לוי+83&hl=en&ct=clnk&cd=3&gl=il בג"ץ 153/83 לוי ואח' נ. מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל]}} כי על המשטרה לספק הגנה נאותה למפגינים, ולא לאסור את קיומה של ההפגנה בשל חשש ל[[אלימות]] כלפי המפגינים. [[דוד חשין]], שאחר כך כיהן כשופט ב[[בית המשפט המחוזי]] בירושלים, הגיש את העתירה בהתנדבות.

זמן קצר לאחר מכן שבה האגודה ועתרה לבג"ץ בשל סירוב המשטרה להתיר ל[[נאמני הר הבית]] להתפלל ב[[יום ירושלים]] ליד שער הכניסה ל[[הר הבית]]. בג"ץ קיבל את העתירה. נדבך נוסף בביצור חופש ההפגנה הושג בעקבות פעילות האגודה נגד הנוהג המשטרתי לבדוק את זהותם של מפגינים (כגון משתתפי משמרות המחאה מול בית ראש הממשלה של מתנגדי [[מלחמת לבנון הראשונה]] ותומכיה) ואף לעצור מפגינים דרך שגרה. [[היועץ המשפטי לממשלה]], [[יצחק זמיר]], הבהיר למשטרה שקיום [[משמרת מחאה]] אינו דורש רישיון, ולכן אין לעצור מפגינים במשמרת מחאה ללא סיבה מוצדקת.

ב-[[1984]] ניהלה האגודה מספר מאבקים למען זכויות האסירים והעצירים. בעקבות זאת הוגבל השימוש ב[[גז מדמיע]] כאמצעי [[ענישה]] בבתי הכלא, ובעקבות עתירה לבג"ץ{{הערה|1=בג"ץ 337/84, רמי הוקמה ואח' נ. שר הפנים ואח', פד לח (2), 826}} תוקן החוק (ב-[[1986]]) באופן שאפשר לעצירים ולאסירים לבחור ב[[הבחירות לכנסת|בחירות לכנסת]], בין כותלי הכלא. מאוחר יותר, ב-[[1995]], ייצגה את האסיר [[מרדכי ואנונו]], בדרישה לשיפור תנאי כליאתו, ובעיקר כדי להוציאו משנות בידוד ממושכות.

ב-[[1985]] פסלה [[המועצה לביקורת סרטים ומחזות]] את המחזה "[[אפרים חוזר לצבא]]", בטענה שהוא מציג את הממשל הצבאי בצורה מסולפת ומרושעת. המחזאי, [[יצחק לאור]], והאגודה עתרו לבג"ץ נגד ההחלטה. בית המשפט קיבל את העתירה{{הערה|1=[http://www.nevo.co.il/Psika_word/elyon/PADI-NX-1-421-L.doc+בג%22צ+14/86&hl=en&ct=clnk&cd=3&gl=il בג"ץ 14/86, לאור ואח' נ. המועצה לביקורת סרטים ומחזות ואח']}}, וקבע כי המועצה חרגה מסמכותה וכי יש חובה להשתמש בזהירות בכלי של ה[[צנזורה]]. פסיקה זו הביאה בסופו של דבר לביטולה של הצנזורה על מחזות.

ב-[[1988]] נקטה האגודה לראשונה בהליך משפטי בעניין [[אשפוז כפוי]] של [[חולה נפש|חולי נפש]]. בעקבות הערעור שהגישה על אשפוז כפוי, קיבל בית המשפט המחוזי בת"א החלטה תקדימית לגבי [[הזכות להליך הוגן]] בדיון בוועדה הפסיכיאטרית ותפקיד המשפטן בוועדה. בנושא זה המשיכה האגודה לעסוק ביתר שאת בעשור שלאחר מכן.

בעקבות [[האינתיפאדה]] שפרצה בסוף שנת [[1987]], פנתה האגודה בהדרגה לעיסוק נרחב בהפרת זכויות האדם ב[[יהודה ושומרון]] וב[[רצועת עזה]]. אחת הפעולות הראשונות הייתה עתירה לבג"ץ על תנאי העצורים בכלא דהרייה. בצעד חריג החליטו השופטים, בראשות [[נשיא בית המשפט העליון]], [[מאיר שמגר]], לסייר בכלא. האירועים בשטחים השתלטו במידה רבה על סדר היום של האגודה, וחלק ניכר מהפעילות המשפטית והציבורית הוקדש לתחום זה. פורסמו מודעות בעיתונות ובהן הבהרה מהי [[פקודה בלתי חוקית בעליל]] וחוות דעת השוללת את השימוש ב[[מעצר מנהלי]]. עם התמשכות האינתיפאדה, החלה מסכת ארוכה של התדיינויות והתכתבויות עם הרשויות. עורכי דין מטעם האגודה הופיעו באלפי [[ערעור]]ים על מעצרים מנהליים, והאגודה פעלה נגד הריסת בתים, הגבלות על תנועת תושבים, ובעיקר נגד צעדים אלימים של כוחות הביטחון כלפי תושבים בשטחים. ביוני [[1989]] עתרה האגודה לבג"ץ בדרישה להעמיד לדין את אל"ם יהודה מאיר, בטענה שהורה לחייליו לשבור ידיים ורגליים לתושבי שני כפרים בשטחים - [[חווארה]] וביתא. בית המשפט קיבל את העתירה ובפסק דין שחולל סערה ציבורית, הורה ל[[הפרקליט הצבאי הראשי|פרקליט הצבאי הראשי]] להעמיד את מאיר לדין{{הערה|בג"ץ 425/89 צופאן ואח' נ. הפצ"ר ואח', פ"ד מ"ג (4), 718}}. "מעשים מסוג זה מקוממים כל בן-תרבות ושום עירפול או אי-בהירות אינם יכולים לחפות עליהם", כתב השופט [[משה בייסקי]]. בית הדין הצבאי הרשיע את אל"ם מאיר, ב-[[1991]], וגזר עליו הורדה לדרגת [[טוראי]]. פסק הדין שימש בסיס למערך שיעור של [[קצין חינוך ראשי]], כדי ללמד את חיילי צה"ל מהי פקודה בלתי חוקית בעליל.

ב-[[1988]], לאחר פרישת חיים כהן מנשיאות האגודה, תפס את מקומו [[נשיא בית המשפט העליון]] בדימוס, [[שמעון אגרנט]] (כיהן עד [[1992]]).

ב-[[1990]] הצטרפה לאגודה לזכויות האזרח עמותת "אור אדום", שפעלה נגד אלימות ה[[משטרת ישראל|משטרה]] כלפי אזרחים. מאז טיפלה האגודה בתלונות רבות בנושא. המודעות הגוברת ל[[אלימות משטרתית]] הביאה ב-[[1993]] להקמת ועדה על ידי [[שר המשטרה]]. לראש הוועדה מונה [[מרדכי קרמניצר]], חבר מרכזי באגודה. בדו"ח הוועדה שפורסם ב-[[1994]] נקבע כי התופעות של שימוש בכוח מופרז והתעמרות באזרחים מצד שוטרים חמורות יותר בישראל מאשר במדינות רבות בעולם. כדי להביא לתיקון המצב, יזמה האגודה פרויקט חינוך רב שנים ל[[מערכת הביטחון הישראלית|כוחות הביטחון]], במסגרתו הועברו סדנאות והשתלמויות ל[[שוטר]]ים, אנשי [[מג"ב]], [[סוהר]]ים וחיילי צה"ל.

===שנות התשעים===
ב-[[1991]], בעקבות החלטת האגודה שנה קודם לכן להרחיב את עיסוקה גם לתחום הזכויות החברתיות, החלה האגודה לפעול למען זכויות [[אנשים עם מוגבלות]], ובמיוחד כאלה הלוקים ב[[פיגור שכלי]]. עד מהרה הובהר הצורך לעסוק בכל קשת המוגבלויות והלקויות, בכל תחומי החיים. משום כך הקימה האגודה ב-[[1992]] ארגון נפרד בשם "[[בזכות]] - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות".

ב-[[1992]] חלה עליה בפיגועים שביצעו אנשי ה[[חמאס]] ו[[הג'יהאד האסלאמי]] נגד ישראלים, וב-[[16 בדצמבר]] 1992 החליטה הממשלה לגרש ל[[לבנון]] "מסיתים לפעולות טרור". נציגי האגודה באו בלילה לביתו של השופט [[אהרון ברק]], שנתן [[צו ביניים]] שמנע באופן זמני את הגירוש. בדיון עצמו החליטו רוב השופטים לבטל את צו המניעה הזמני, ו[[גירוש פעילי החמאס ללבנון|אנשי החמאס גורשו ללבנון]]. עם זאת הורה בג"ץ ל[[שר הביטחון]] ולצה"ל לנמק את החלטת הגירוש, וראש הממשלה [[יצחק רבין]] תקף את האגודה בחריפות וכינה אותה "האגודה לזכויות החמאס". בדיון לגופה של העתירה, נקבע כי לא ניתן לגרש ללא מתן זכות טיעון, וכי המגורשים רשאים לממש את זכות השימוע שלהם בדיעבד. למחרת, חובלה מכוניתו של עו"ד יהושע שופמן, שייצג את האגודה בפרשה.

במחצית שנות ה-90 החלה האגודה לעסוק בזכויות ה[[עובדים זרים בישראל|עובדים הזרים]] ושיתפה פעולה עם ארגונים אחרים, בהם "[[קו לעובד]]", "[[רופאים לזכויות אדם]]", ו"[[המועצה לשלום הילד]]". במסגרת שיתוף פעולה זה קמה ב-1997 קואליציה של ארגונים בשם "אצבע על הדופק", שפעלה לשימור העקרונות הבסיסיים של [[חוק ביטוח בריאות ממלכתי]]: שוויון בשירות הרפואי ואי-התניית שירות בתשלום.

באותן שנים הגבירה האגודה את טיפולה בזכויותיהם של האזרחים ה[[בדואים בישראל|בדואים]] ב[[הנגב|נגב]]. האגודה הגישה שורה של עתירות נגד אפליית הבדואים, בהן עתירה נגד אי ההכרה המתמשכת ביישובי הבדואים, ועתירות לפיתוח שירותים ביישובים הללו כגון בתי ספר ומרפאות.

ב-[[1994]], לאחר [[טבח מערת המכפלה]], בוצעו [[מעצר מנהלי|מעצרים מנהליים]] בקרב פעילים בתנועת [[כך]]. [[נועם פדרמן]] ושנים אחרים מן העצורים מהם ביקשו וקיבלו מהאגודה ייצוג משפטי, נוכח התנגדותה העקרונית של האגודה למעצרים המתבצעים על ידי [[הרשות המבצעת]] ולא על ידי [[הרשות השופטת]]. היה זה מקרה ראשון של ייצוג אנשי ימין על ידי האגודה בנסיבות שכאלה, שכן רוב רובם של המעצרים המנהליים באותן שנים היו של [[פלסטינים]] תושבי יהודה ושומרון ורצועת עזה.

ב-[[1995]] קיבל בג"ץ את עתירתה של [[בג"ץ אליס מילר|אליס מילר]], שיוצגה על ידי עורכי-הדין של האגודה ו[[שדולת הנשים]], בעניין סירוב [[צה"ל]] לקבל את מילר ל[[קורס טיס (צה"ל)|קורס טיס]]. "מבחנו האמיתי של שוויון הוא בהגשמתו, הלכה למעשה, כנורמה חברתית תוצאתית", כתב השופט [[אליהו מצא]]. בעקבות פסק הדין נפתחו בפני נשים הכשרות שונות שהיו עד אז סגורות בפניהן, בהן קורס טיס, [[קורס חובלים]], קורסים שונים ב[[חיל התותחנים הישראלי|חיל התותחנים]], [[מערך הנ"מ בחיל האוויר הישראלי]], [[משמר הגבול]] ועוד. התיקון לחוק שירות ביטחון, מינואר [[2000]], השלים את פסיקת בג"ץ בעגנו את זכותה של [[חייל]]ת להתנדב למקצועות לחימה, שנקבעו על ידי [[שר הביטחון]]. מילר עצמה לא התקבלה לקורס הטיס, משום שנמצאה כלא מתאימה, אך הפכה מאז לאחד מסמלי המאבק לשוויון בצה"ל{{הערה|[[יופי תירוש]], [http://yofizohar.files.wordpress.com/2007/08/tirosh-alice-final.pdf אליס בארץ ה (ה)מראה], '''עיונים במשפט, מגדר ופמיניזם''' בעריכת פרופ' [[דפנה ברק-ארז]] ואחרות, נבו תשס"ז, 885.}}. בעקבות פסק הדין, פנו לאגודה נשים שביקשו להתגייס למשטרה אך נדחו בטענות שוביניסטיות. האגודה עתרה לבג"ץ, עתירה שאמנם לא נתנה מענה לעותרות עצמן, אך הביאה לשינוי ביחס המשטרה לנושא, ולבחינה מחדש של יעדי גיוס הנשים וקידומן במשטרת ישראל.

באפריל 1995 מת עבד אל סאמד חריזאת, כתוצאה מחקירתו ב[[שב"כ]] שבה טולטל ונוער בחוזקה פעמים אחדות. [[פרקליטות המדינה]] החליטה להעמיד ל[[דין משמעתי]] את אחד החוקרים. הפרשה עוררה ביקורת ציבורית ביחס לשימוש ב[[עינויים]], והאגודה דרשה מוועדת השרים לענייני השב"כ ומ[[היועץ המשפטי לממשלה]] לאסור לאלתר על שימוש בשיטת הטלטולים. משהדרישה לא נענתה, עתרה האגודה לבג"ץ. העתירה הצטרפה לעתירה אחרת שהגיש שנה קודם לכן [[הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל]]. בג"ץ לא מיהר לפסוק בעניין זה, ורק במרץ [[1998]] החליט לקיים דיון עקרוני משותף בכל העתירות הרבות שהוגשו עד אז נגד שימוש בעינויים בחקירות שב"כ. בספטמבר 1999 קיבל הרכב מורחב של תשעה שופטים, בראשות הנשיא אהרון ברק, את העתירות, וקבע כי אסור לשב"כ להשתמש בטלטולים או בעינויים פיזיים אחרים בחקירותיו.

[[בג"ץ קעדאן]] - החל משנת 1995 ייצגה האגודה בעתירה לבג"ץ את משפחת קעדאן מ[[באקה אל-גרבייה]] שביקשה לרכוש מגרש ולבנות בית ביישוב [[קציר]], אך הובהר להם כי מדיניות היישוב אינה מאפשרת מגורים ל[[ערבים]], אלא ליהודים בלבד. בפסק-הדין שניתן במרץ 2000, נקבע כי הקצאת קרקעות וייחוד יישובים ליהודים בלבד על מקרקעי ציבור איננה חוקית.

ב-[[1996]] החליפה [[רות גביזון]] את שמעון אגרנט כנשיאת האגודה (כיהנה עד [[1999]]).

===המאה ה-21===
עם תחילת [[האינתיפאדה השנייה]], פרצו [[מהומות אוקטובר 2000|הפגנות מחאה]] של [[ערביי ישראל]], שהפכו להתנגשויות אלימות עם המשטרה, ו-13 בני אדם נהרגו מירי המשטרה. האגודה פעלה, יחד עם ארגונים אחרים, להקמת [[ועדת חקירה ממלכתית]], שתחקור את האירועים{{הערה|יעל גלבוע, [http://www.acri.org.il/pdf/doch2000-1.pdf חוברת של האגודה לזכויות האזרח בישראל], באתר האגודה }}, ולאחר הקמתה פרסמה, יחד עם ארגון "[[עדאלה]]" והאגודה הערבית לזכויות האדם, דו"ח על האירועים ובו עדויות ראייה{{הערה|1=נעמה ישובי, [http://www.acri.org.il/story.aspx?id=175 ימים נוראים], באתר האגודה לזכויות האזרח בישראל, 27 בפברואר 2001}}. האגודה הגישה שורה של עתירות לבג"ץ ופעלה במישור הציבורי כדי להביא לידיעת הציבור את הנעשה בשטחים. פעולות האגודה עוררו ביקורת קשה עליה, הן בקרב הציבור והן בקרב הרשויות, ובראשן על ידי [[היועץ המשפטי לממשלה]], שתקף את האגודה בחריפות על התבטאויותיה.

[[קובץ:Osheq.jpg|שמאל|ממוזער|150px|לוגו קמפיין האגודה נגד ניצול עובדי חברות כוח אדם, 2006{{תמונה להחלפה}}]]
בעקבות האינתיפאדה וגל [[פיגוע התאבדות|פיגועי ההתאבדות]], החלה ישראל באמצע [[2002]] בהקמת [[גדר ההפרדה]]. האגודה התריעה כי תוואי הגדר גורם לפגיעה קשה ורחבה בזכויות האדם של התושבים הפלסטינים, ומנתקת רבים מהם מאדמתם, ממקומות עבודתם ומשירותים חיוניים. בעקבות עתירות ופעילות האגודה שונה תוואי הגדר באופן משמעותי בגזרות שונות{{הערה|1=[http://www.acri.org.il/story.aspx?id=782 גדר ההפרדה], באתר האגודה לזכויות האזרח בישראל, 24 בפברואר 2004}}. בשנת 2002, לאחר אירועי [[הפיגוע במלון פארק]] ב[[נתניה]] ו[[מבצע חומת מגן]] פרץ עימות פנימי באגודה סביב מה שנתפס בעיני יו"ר ההנהלה, [[נעמה כרמי]], כהצדקה של חלק מהעובדים - רובם [[ערבים]] - לפיגועי [[טרור]] נגד יהודים, ובעיניהם - כהזדהות של האגודה עם הנראטיב של [[צה"ל]] ומדינת [[ישראל]]{{הערה|{{הארץ|[[אביב לביא]]|הפוליטיקה של הקרבן|1.854916|13 בינואר 2003}}.}}. בד בבד עם פעילותה זו, התקבלה באגודה החלטה לפיה הפגיעות בזכויות אדם של האוכלוסייה הפלסטינית, הנובעות מה[[התנחלות|התנחלויות]], הן פרי המשטר בשטחים המקיים להשקפתה שתי מערכות נורמטיביות שונות, הנותנות עדיפות למתיישבים היהודים בשטח על פני התושבים המקומיים הפלסטינים. מצב זה, לדעת האגודה, מנוגד מעצם טיבו לזכויות אדם. עם זאת האגודה אינה נוקטת בעמדה ישירה באשר להחלטות מדיניות, כדוגמת הסדרים ביחס לסיום הסכסוך, אלא רק באשר להשלכותיהם על זכויות אדם ואזרח.

בעשור הרביעי לפעילותה פנתה האגודה לעיסוק גובר והולך בתחום הזכויות החברתיות-כלכליות. במאי [[2003]] התקבלה בישראל תוכנית כלכלית, במסגרתה קוצצו גמלאות [[הבטחת הכנסה]] במאות שקלים. האגודה הגישה עתירה לבג"ץ בדרישה שיכריז על ביטול הקיצוץ בשל פגיעתו ביכולתם של אנשים החיים מתחת ל[[קו העוני]] להתקיים, עתירה שנדונה ביחד עם עתירות שהגישו ארגונים נוספים. בפסק-דין שניתן בדצמבר 2005, קבעו שבעת שופטי ההרכב פה אחד כי קיימת במשפט הישראלי זכות חוקתית לקיום בכבוד של כל תושב בישראל, זכות הנגזרת מ[[חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו]], ואף נקבע כי בסמכותו של בית המשפט לאכוף אותה על המדינה גם באמצעות חוקים במקרים המתאימים. עם זאת, ברוב של 6 מול 1 הוחלט לדחות את העתירות, לאחר שנקבע כי במקרה הקונקרטי לא הוכח שקיצוץ הקצבאות גרם לפגיעה לא חוקתית בזכות לקיום בכבוד{{הערה|{{הארץ|יובל יועז|בג"ץ הכיר בזכות ל"קיום בכבוד", אך דחה העתירות נגד קיצוץ הקצבאות|1.1065953}}.}}.

ב-[[2004]], לאחר שחרורו של [[מרדכי ואנונו]] מהכלא, עתרה האגודה בשמו לבג"ץ בניסיון לבטל את הגבלות התנועה הקשות שהוטלו עליו. ב-[[2005]] הסכימה האגודה לייצג את [[יגאל עמיר]], רוצח ראש הממשלה [[יצחק רבין]], בתביעתו לאפשר לו להינשא ללריסה טרימבובלר. האגודה הסבירה כי עונש המאסר פוגע בחופש תנועתו של האסיר, אך עדיין שמורות לו שאר זכויות האדם, ובהן הזכות לחיי משפחה.

עקב התרחבות ניכרת של העסקת [[עובד קבלן|עובדי קבלן]] בישראל, יזמה האגודה ב-[[2006]] מהלך ציבורי נרחב נגד ניצולם של עובדי הקבלן בידי חברות כוח האדם ומי שמזמין שירותים של חברות אלה. לצד פעילות משפטית קיימה האגודה קמפיין ציבורי בתקשורת ("עושק מורשה") ובקרב המעסיקים תוך הבהרת חובותיהם כלפי עובדי הקבלן ודרישה למימושן המלא. האגודה פרסמה דו"ח על זכויות העובדים בישראל{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.acri.org.il/pdf/workersrights.pdf|הכותב=מיכל תג'ר|כותרת=לעבוד בלי כבוד|אתר=האגודה לזכויות האזרח|תאריך=2006}}}}. שבו נטען כי עובדי הקבלן אינם נהנים בדרך כלל מתשלום עבור תנאי עבודה נלווים, וזכויותיהם מופרות כדבר שבשגרה, בניגוד לחוק.

ב-[[2008]] החלה האגודה לעסוק באופן אינטנסיבי בזכות לדיור. היא פועלת לקידום [[דיור ציבורי]], [[דיור בר השגה]], זכויות שוכרים ועוד. האגודה גם נאבקת נגד אפליה והדרה בדיור. בתחום הבריאות הייתה האגודה פעלה בעשור הראשון של המאה ה-21 בקואליציית ארגונים שנאבקה לצמצום פערים בשירותי הבריאות בין המרכז לפריפריה ובין אוכלוסיות שונות, ובקואליציה שפעלה להכנסת רפואת השיניים לילדים ל[[סל הבריאות]]. בעשור השני מתמקדת פעילות האגודה בזכות לאשפוז סיעודי. 

עם ההתרחבות הניכרת של השימוש ב[[רשת תקשורת|רשתות תקשורת]] ממוחשבות, ב[[אינטרנט]], ב[[טכנולוגיה|טכנולוגיות]] תקשורת חדישות, גבר הלחץ מצד גורמי שלטון לגישה קלה למידע הפרטי הרב המועבר באפיקים אלה, ובמקביל להטיל פיקוח על גישת הציבור לתכנים באינטרנט וב[[טלפון]]. בתחילת [[2008]] יצאה האגודה למערכה ציבורית נגד [[הצעת חוק|הצעת החוק]] [[סינון תכנים באינטרנט]]{{הערה|{{ynet|אהוד קינן|האגודה לזכויות האזרח: נגד חוק סינון האתרים|3425673|15 ביולי 2007}}.}} - הצעה ראשונה מסוגה בישראל ל[[צנזורה]] באינטרנט - בטענה כי הדבר יביא להקמת מנגנוני צנזורה כנהוג במשטרים אפלים. ב-2008 עתרה האגודה לבג"ץ נגד [[חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - נתוני תקשורת)|חוק נתוני תקשורת]], שזכה לכינוי "[[חוק האח הגדול]]". בעתירה נטען, בין היתר, כי החוק עומד בסתירה לזכות החוקתית לפרטיות וכי אינו מספק הגנה לבעלי מקצועות הנהנים מחיסיון, דוגמת [[עיתונאי]]ם, [[עורך דין|עורכי דין]], [[רופא]]ים או [[פסיכולוג]]ים. פעילות האגודה בתחום [[הזכות לפרטיות]] מתמקדת גם במאבק להגביל גישה ושימושים מסחריים בנתונים אישיים הנמצאים ב[[מאגר מידע|מאגרי מידע]] ובמאבק ב[[חוק המידע הביומטרי]]{{הערה|[http://acri-antibiometric.blogspot.com מטה המאבק במאגר הביומטרי - האגודה לזכויות האזרח בישראל], (בלוג ב[[בלוגספוט]]).}}.

בתחילת [[מבצע עופרת יצוקה]] הביעה האגודה מחאה נגד הפגיעה באוכלוסייה אזרחית ב[[רצועת עזה]], וציינה: "ההתקפות הפסולות על אוכלוסייה אזרחית בישראל אינן יכולות לספק הצדקה כלשהי, מוסרית או חוקית, לפגיעה חסרת הבחנה באזרחים פלסטינים חפים מפשע"{{הערה|1={{ynet|אביעד גליקמן|האגודה לזכויות האזרח: להפסיק פגיעה באזרחים|3646761|29 בדצמבר 2008}}.}}. בהמשך המבצע הביעה האגודה מחאה על הפגיעה ב[[בית חולים]] ב[[עזה]]{{הערה|1=ניר יהב, [http://news.walla.co.il/?w=//1418384 האגודה לזכויות האזרח: תקיפת ביה"ח בעזה לא חוקית], באתר וואלה!, 15 בינואר 2009}}. עוד פרסמה האגודה מודעת מחאה בעיתון "[[הארץ]]" שיצאה נגד הרג ילדים{{הערה|1={{ynet|ענת שלו|מודעת אבל על הילדים בעזה: "שלא נהפוך חיות"|3657175|16 בינואר 2009}}.}}.

בשנים [[2012]]-[[2009]] קיימה האגודה בתחילת דצמבר מצעד זכויות אדם לציון [[יום זכויות האדם]]. בכל אחד מארבעת המצעדים השתתפו למעלה ממאה ארגונים ואלפי צועדים{{הערה|{{ynet|יעל ברנובסקי|אמו של ניר כץ בעצרת זכויות האדם: חיינו בבועה|3818484|11 בדצמבר 2009}}}}

בשנת [[2011]] קיבלה האגודה את [[פרס גורני למשפט ציבורי]].

בשנת 2011 פרסמה האגודה דוח{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.acri.org.il/he/wp-content/uploads/2014/11/Two-Legal-Systems.pdf|הכותב=|כותרת=שלטון אחד, שתי מערכות חוק: משטר הדינים של ישראל בגדה המערבית|אתר=האגודה לזכויות האזרח, 2011|תאריך=}}}} ובו טענה כי ישראל מקיימת ביהודה ושומרון שתי מערכות חוק נפרדות: האחת, ישראלית-אזרחית, לאזרחים ישראלים, והשנייה, צבאית, לתושבים הפלסטינים. בדוח נטען כי התוצאה היא אפליה ממוסדת של הפלסטינים, שאינה מסתכמת בעניינים ביטחוניים ופליליים אלא נוגעת כמעט לכל תחומי החיים. בשנת [[2013]] הביעה האגודה התנגדות להצעת החוק להחיל את [[חוק עבודת נשים]] ביהודה שומרון{{הערה|האגודה לזכויות האזרח [http://www.acri.org.il/he/?p=28307 הצעת החוק של ח"כ סטרוק – עוד לבנה במבנה שתי מערכות החוק בשטחים]}}.

בשנת 2012 עתרה האגודה עם עמותות נוספות ב[[בג"ץ]] נגד ההיתר להפעיל ב[[בית החולים אסותא אשדוד]] [[שר"פ|שירותי רפואה פרטית]] בתשלום. העתירה נדחתה והעותרים חויבו ב[[הוצאות משפט]] בסך של 45,000 ש"ח{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=12021140.s08|סוג=בג"ץ|עותר=האגודה לזכויות האזרח בישראל ואחרים|משיב=ממשלת ישראל ואחרים|ניתן ב=כ"ז באב תשע"ב}}}}. מאוחר יותר הגיעה המדינה להסכם על ביטול שירותי הרפואה הפרטית בתשלום בבית החולים שם{{הערה|{{TheMarker|רוני לינדר-גנץ|הסכם חסר תקדים: אסותא תוותר על שר"פ באשדוד - וכמה היא תקבל מהמדינה?|1.2918273|18 באפריל 2016}}.}}.

בשנת 2012 החלה האגודה במעקב אחרי יוזמות חקיקה אנטי-דמוקרטיות לטעמה: יוזמות המאיימות לצמצם את המרחב הדמוקרטי בישראל, לפגוע בחופש הביטוי ובחופש האמנות, בזכויות מיעוטים, ב[[הפרדת הרשויות]] ועוד. האגודה מעדכנת את רשימת היוזמות מעת לעת{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.acri.org.il/he/category/other-issues/democracy/anti-democratic-initiatives|הכותב=|כותרת=יוזמות אנטי-דמוקרטיות|אתר=אתר האגודה|תאריך=}}}}.

בשנים [[2015]]-2013 נאבקה האגודה עם ארגונים עמיתים בתיקונים ל"[[חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)|חוק למניעת הסתננות]]" על גלגוליו השונים, והצליחה לצמצם משמעותית את מדיניות הכליאה של מבקשי מקלט. בהמשך הגישו הארגונים שורת עתירות שהביאו לשיפור תנאי השהייה של מבקשי המקלט ב[[מתקן חולות]].

תחום עיסוק בולט של האגודה במשך השנים הוא חופש הביטוי והזכות להפגין. האגודה ניהלה הליכים משפטיים רבים שביססו את הזכות להפגין ואת זכויות המפגינים, ומפעילה עם ארגונים עמיתים את פרויקט "דוקורייטס" המסייע למפגינות ולמפגינים בייעוץ, במידע ובהשאלת ציוד צילום. 

== מבנה האגודה ופעילותה ==

[[קובץ:Dan_Yakir.jpg|שמאל|ממוזער|150px|עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח]]

האגודה לזכויות האזרח פועלת באמצעות צוות קבוע בשכר וכן מתנדבים, בהם אישים העוסקים ב[[משפטים]], בחינוך, ב[[עיתונות]] וחברי [[אקדמיה]]. היא ממומנת מדמי חבר ומ[[תרומה|תרומות]] מישראל ומחוצה לה. היא נתמכת לאורך שנים על ידי [[הקרן החדשה לישראל]] וארגונים ממשלתיים אירופיים. בשנת 2016 הסתכם תקציב האגודה ב-8,267,819 ש"ח{{הערה|שם=כספי2016}}, שמתוכם 639,895 דולר התקבלו מהקרן. היא אינה נתמכת בידי מקורות ממשלתיים בישראל.

לאגודה משרדים ב[[ירושלים]], ב[[תל אביב-יפו]] ובנצרת. למן היווסדה בשנת 1972, היה מקום מושב מרכז האגודה בירושלים. בשנת [[2009]] הוחלט על העברת מקום מושב מרכז האגודה לתל אביב, לצד השארת משרד משמעותי בירושלים{{הערה|{{nrg|משה שטיינמץ|עוד נטישה בי-ם: האגודה לזכויות האזרח עוברת לתל אביב|949/283|3 באוקטובר 2009|54|1}}}}.

מדי שנתיים מתקיימות בחירות חשאיות בין חברי האגודה, שבהן נבחרים חברי ההנהלה הציבורית, ומתוכם נבחר יו"ר ההנהלה. לאורך השנים מילאו את תפקיד יו"ר ההנהלה בין היתר [[ארי שביט]], [[יולי תמיר]], [[רות גביזון]], [[עדנה אולמן-מרגלית]], [[איל בנבנישתי]], [[דוד קרצמר]], [[מרדכי קרמניצר]], [[נעמה כרמי]] [[דורי ספיבק]] ופרופ' [[גילה שטופלר]]. ב-2018 ממלאת את התפקיד [[רחל ליאל]]. מנכ"לית האגודה היא [[שרון אברהם-ויס]] ויועצה המשפטי [[דן יקיר (משפטן)|דן יקיר]]. נשיא האגודה הוא הסופר [[סמי מיכאל]].

האגודה פועלת להגנה על זכויות האדם בישראל במישורים אחדים:
* במישור [[החקיקה בישראל|החקיקתי]], באמצעות ייזום וקידום [[הצעת חוק|הצעות חוק]] בנושאי זכויות האזרח, ופעולת לובי נגד הצעות חוק הפוגעות בזכויות אדם.
* במישור המשפטי, באמצעות התדיינויות בפני הערכאות השיפוטיות השונות, רובן עתירות ל[[בג"ץ]].
* במישור החינוכי, באמצעות קיום השתלמויות וסדנאות במערכת החינוך, פיתוח חומרים חינוכיים ועריכת כנסים, ימי עיון ואירועים.
* במישור הציבורי, באמצעות הפעלת קו חם לפניות הציבור, פעילות באינטרנט וברשתות חברתיות, פרסום דוחות ועבודה מול התקשורת. 

מדי שנה מציינת האגודה את [[יום זכויות האדם]] הבינלאומי, החל ב-[[10 בדצמבר]], בקיום סדרה של אירועים, חלקם בשיתוף [[משרד החינוך]] וארגוני זכויות אדם עמיתים.

בעקבות האגודה, שהחלה דרכה כארגון היחיד בישראל לזכויות אדם, צמחו לאורך השנים ארגוני זכויות אדם לנושאים פרטניים (למשל: [[פלורליזם]] דתי, [[זכויות עובדים]], [[הזכות לבריאות]]) או קבוצות אוכלוסייה מסוימות (למשל: ילדים, נשים, [[ערביי ישראל]], [[עובדים זרים בישראל|עובדים זרים]], אנשים עם מוגבלות, תושבי השטחים). רבים מהפעילים המרכזיים בארגונים הללו החלו את דרכם באגודה, ועזבו אותה כדי להקים ארגון נפרד או להצטרף לארגון כזה.

==ביקורת על פעילות האגודה==
[[קובץ:Sami michael.jpg|שמאל|ממוזער|180px|הסופר [[סמי מיכאל]], נשיא האגודה מאז 1999]]
אף שלאורך כל השנים נמנעת האגודה מהזדהות פוליטית גלויה, הועלתה ביקורת על פעילויות שונות של האגודה, בטענה שהן סייעו לארגונים הפוגעים בביטחון ישראל. ביקורת כזו הושמעה מפי ראש הממשלה [[יצחק רבין]], שבעקבות העתירה בעניין [[גירוש פעילי החמאס ללבנון|גירוש 400 פעילי החמאס ללבנון]], כינה אותה "האגודה לזכויות החמאס"{{הערה|{{הארץ|רותי סיני|האגודה לזכויות האדם יוצאת מהקונצנזוס|1.789329}}}}. פעילים בימין כינו אותה "האגודה לזכויות האזרח הפלסטיני"{{הערה|1=שלמה בלס, [http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/2454 הצד ההומניסטי של האנטישמיות], באתר [[בשבע]], 19 בפברואר 2004 (לקוח מעיתון בשבע גיליון 81)}}. כך גם השר [[זאב בוים]], שאמר בתגובה לדו"ח שפרסמה האגודה: "האגודה לזכויות האזרח הפכה מזמן לאגודה לזכויות הערבים, ולא לזכויות האזרחים היהודים. הנטייה הפרו ערבית-פלסטינית שלה ראויה לבדיקה מעמיקה. האגודה לא שואלת למשל האם יהודים יכולים לגור ביישובים ערביים"{{הערה|{{ynet|רוני סופר|בוים: למה לא שאלו האם יהודי יכול לגור בכפר ערבי?|3480517|9 בדצמבר 2007}}}}. טענות נוספות כנגד האגודה היו שהיא לא סברה ש[[תוכנית ההתנתקות]] פגעה בזכויות אדם{{הערה|[http://www.katif.net/new.php?id=5512 האגודה לזכויות האזרח ותוכנית ההתנתקות], באתר קטיף.נט}},, וכי היא לא מוחה באופן מספק על הפרות זכויות אדם שמבצעים כלפי ה[[התנחלויות|מתנחלים]].

בתגובה שפרסם [[היישוב היהודי בחברון]] לדו"ח משותף של האגודה ו"[[בצלם]]", כונו הארגונים "אנטי לאומיים", והואשמו כי מימונם על ידי גורמי חוץ שבחלקם עוינים את ישראל משפיע על עמדותיהם, כמו גם זהות העובדים במחלקות השטחים של הארגונים, שרבים מהם [[ערבים]]. עוד נטען כי זה שנים שארגונים אלה מציגים נתונים שקריים וחצאי-אמיתות{{הערה|[http://www.hebron.org.il/hebrew/article.php?id=361 תגובה לדו"ח המשותף של הארגונים האנטי לאומיים "בצלם" ו"האגודה לזכויות האזרח"], היישוב היהודי בחברון וארגון זכויות האדם ביש"ע, 14 במאי 2007, באתר "היישוב היהודי בחברון"}}. אחד הנימוקים להקמת [[ארגון זכויות האדם ביש"ע]] היה טענה שהאגודה אינה נותנת הגנה מספקת למתנחלים שזכויות האדם שלהם נפגעות.

מן העבר השני של המתרס הפוליטי, הועלו במהלך השנים טענות מחוגי שמאל על היותה של האגודה "ממסדית" מדי, ושעקב כך היא מסייעת במידה רבה לשימור הסדר החברתי הקיים. כדוגמאות לכך הובא עיסוקה המועט מדי של האגודה, לדעת המבקרים, בהגנה על זכויות פלסטינים בשטחים{{הערה|שם=הערה_א|ניב גורדון, [http://he.shvoong.com/social-sciences/sociology/1616626-זכויות-אדם-ומרחב-חברתי-כוחה/ זכויות אדם ומרחב חברתי: כוחה של האגודה לזכויות האזרח בישראל], באתר SHVOONG.com}}. ביקורת דומה הופנתה על התנגדותה הנחרצת של האגודה ל[[מעצר מנהלי|מעצרים מנהליים]] של אנשי ימין, על תמיכתה בזכותו של [[יגאל עמיר]] להינשא{{הערה|דגנית-אמתלאי חננאל, [http://www.notes.co.il/dganit/4357.asp הכלה המשחררת של יגאל עמיר], באתר [[רשימות (אתר אינטרנט)|רשימות]], 21 בינואר 2004}}, על מאבקה להגנה על [[המחאה נגד תוכנית ההתנתקות|חופש הביטוי של מתנגדי תוכנית ההתנתקות]], ועל תמיכתה בזכותם של פעילי הימין הרדיקלי [[איתמר בן גביר]] ו[[ברוך מרזל]] לצעוד ב[[אום אל פאחם]].

הביקורת כלפי האגודה אינה מוגבלת לביקורת מימין ומשמאל, שעניינה בקו התפר שבין זכויות האדם ל[[פוליטיקה]]. כך למשל, על אף שהאגודה עוסקת בנושא [[אשפוז כפוי]]{{הערה|[http://www.planetnana.co.il/v36800/civil_rights.htm האגודה לזכויות האזרח - עמדותיה ומאבקיה בהפרת זכויות אדם פסיכיאטרית], ב[[פלאנט נענע]]}} הופנתה נגדה ביקורת על פעולה לא מספקת נגד "כפייה פסיכיאטרית" ופגיעה בזכויותיהם של נפגעי הנפש. בנוסף, עד לעשור האחרון{{כלומר?}}, נהגו פעילים בארגונים חברתיים להתריס כנגדה שהיא מחויבת רק ל[[זכויות יסוד|זכויות קלאסיות]], שאינן בסדר עדיפויות של מי שנמצאים מתחת ל[[קו העוני]]{{הערה|שם=הערה_א}}, אולם מאז הרחיבה האגודה את פעילותה בתחום הזכויות הכלכליות-חברתיות.

בנובמבר 2017 שלחו 45 משפחות שכולות מכתב ל[[שר החינוך]], [[נפתלי בנט]], ובו מחו על כנס משותף למשרד החינוך ולאגודה בנושא זכויות עובדים, בנימוק שהאגודה מסייעת למחבלים שפגעו בבני משפחתם ובין היתר עתרה לבג"ץ נגד [[הריסת בתי מחבלים|הריסת בתיהם]]. השר הורה על ביטול השתתפות אנשי משרדו בכנס האמור{{הערה|{{ynet|אלישע בן קימון|בנט ביטל אירוע של האגודה לזכויות האזרח בגלל "פעילות למען מחבלים"|5049126|28 בנובמבר 2017}}}}. [[היועץ המשפטי לממשלה]], [[אביחי מנדלבליט]] מתח ביקורת על החלטה זו של בנט, וכתב לו: "האגודה לזכויות האזרח היא ארגון חברה אזרחית ותיק ורב זכויות, הפועל זה עשרות שנים לקידום ההגנה על זכויות האדם באשר הוא אדם. הארגון פועל במגוון רחב של תחומים, ופעילותו תרמה ותורמת באופן משמעותי להגנה על זכויות האדם במדינת ישראל"{{הערה|{{ynet|טובה צימוקי|ביקורת נוקבת של היועמ"ש על בנט עקב ביטול כנס עם האגודה לזכויות האזרח|5055890|12 בדצמבר 2017}}}}.

== פסקי דין עקרוניים שהאגודה פעלה לקבלתם ==
כלי מרכזי של האגודה במימוש זכויות האדם המעוגנות בחוק יסוד או בחוק הוא עתירה ל[[בג"ץ]] (ומאז שנת 2000, גם ל[[בית משפט לעניינים מינהליים]]) נגד גופים שלטוניים, בשל פגיעה בזכויות האדם. במרבית העתירות המפורטות להלן, האגודה הייתה צד לעתירה, ובמיעוטן, קודם למתן [[זכות עמידה]] לעותר ציבורי, סייעה לעותרים.
* 1987 - בג"ץ בן-שלמה - זכויות של שוהים בלתי חוקיים, ובפרט זכותם של [[העבריים מדימונה]] לעבוד;{{הערה|[https://law.acri.org.il/he/2393 זכותם של בני קהילת הכושים העבריים לעבוד], באתר האגודה לזכויות האזרח}}
* 1988 - [[בג"ץ שקדיאל נגד שר הדתות]] - מינוי אישה ל[[מועצה דתית]];
* 1990 - בג"ץ האגודה לזכויות האזרח נגד אלוף פיקוד המרכז - זכות טיעון לפני [[הריסת בתי מחבלים|הריסת בית]] מטעמי ביטחון;{{הערה|[http://www.humanrights.org.il/articles/358-88.doc בג"ץ 358/88 - האגודה לזכויות האזרח נ' אלוף פיקוד המרכז] {{DOC}}}}
* 1991 - ע"א חברה קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נגד קסטנבאום - רישום שם לועזי ותאריך בספרות על [[מצבה]];{{הערה|{{NFC|ענבל בר-און|הלכת קסטנבאום|0018-D-50552-00|1 באוגוסט  2010}}}}
* 1991 - [[בג"ץ אפרת נגד הממונה על מרשם האוכלוסין]] - זכות הידועה בציבור להוסיף שמה לשם משפחתו של ה[[ידוע בציבור]];
* 1992 - בג"ץ ברכאת נגד אלוף פיקוד המרכז - זכותו של עציר ביטחוני לקיים [[הלוויה]] בשעות היום;{{הערה|[http://www.acri.org.il/he/1707 איסור על קיום הלוויה של עציר ביטחוני בשעות היום], באתר האגודה לזכויות האזרח}}
* 1994 - בג"ץ קאדם אל טאיי נגד שר הפנים - זכותו של כל אדם שלא להיות מגורש מישראל למקום בו יהיה נתון בסכנת חיים;{{הערה|[http://www.nevo.co.il/psika_html/elyon/PADI-NH-3-843-L.htm קאדם אל טאיי ואח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד מט(3) 843], באתר נבו}}
* 1994 - [[בג"ץ חנניה גולן נ' שירות בתי הסוהר]] - [[חופש הביטוי]] של [[אסיר]]ים;{{הערה|[http://www.acri.org.il/he/813 זכותו של אסיר לכתוב טור בעיתון], באתר האגודה לזכויות האזרח}}
* 1995 - [[בג"ץ אליס מילר]] - זכותן של נשים לשרת ב[[קורס טיס (צה"ל)|קורס טיס בצה"ל]];
* 1999 - [[בג"ץ העינויים|בג"ץ הוועד הציבורי נגד עינויים]] - איסור [[עינויים]] בחקירות [[שב"כ]];
* 1999 - [[בג"ץ שגיא צמח]] - ביטול הסעיף ב[[חוק השיפוט הצבאי]] שאפשר [[מעצר]] חייל לארבעה ימים ללא דיון בפני [[שופט]];
* 1999 - [[בג"ץ קעדאן]] - איסור הפלית ערבים בקניית קרקע ציבורית ב[[יישוב קהילתי]];
* 2002 - [[בג"ץ עדאלה נגד עיריית תל אביב-יפו]] - חובת שילוט גם בשפה ה[[ערבית]] בערים מעורבות;
* 2004 - בג"ץ האגודה נגד משרד הפנים - [[פרטיות]] [[מאגר מידע|מאגרי מידע]] - איסור העברת מידע מ[[רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול|מנהל האוכלוסין]] ל[[בנק]]ים וגופים נוספים;{{הערה|[https://law.acri.org.il/he/436 העברת מידע ממשרד הפנים לגורמים אחרים], באתר האגודה לזכויות האזרח}}
* 2004 - בג"ץ רופאים לזכויות אדם נגד מפקד כוחות צה"ל בעזה - פינוי פצועים ואספקת מים ומזון במהלך [[מבצע צבאי]] ב[[רפיח]];{{הערה|[https://law.acri.org.il/he/1720 דרישות הומניטריות בעקבות כניסת צה"ל לרפיח], באתר האגודה לזכויות האזרח}}
* 2005 - בג"ץ עמותת מחויבות לשלום ולצדק חברתי - הזכות לקיום בכבוד;{{הערה|[https://law.acri.org.il/he/1753 הזכות לקיום בכבוד: קיצוץ גמלאות הבטחת הכנסה], באתר האגודה לזכויות האזרח}}
* 2006 - [[בג"ץ קו לעובד נגד ממשלת ישראל]] - ביטול [[הסדר הכבילה]] של [[עובדים זרים בישראל]];
* 2006 - [[בג"ץ עדאלה נגד שר הביטחון]] - ביטול חוק חסינות המדינה מתביעות [[אינתיפאדה]];
* 2007 - [[בג"ץ רופאים לזכויות אדם נגד השר לביטחון פנים (מיטה לכל אסיר)|בג"ץ רופאים לזכויות אדם נגד השר לביטחון פנים]] - זכותם של [[אסיר]]ים למיטה;
* 2007 - עת"מ האגודה לזכויות האזרח נגד משרד הפנים - חובת [[משרד הפנים]] לפרסם לציבור את נהליו;{{הערה|[https://law.acri.org.il/he/1972 פרסום נוהלי מינהל האוכלוסין], באתר האגודה לזכויות האזרח}}
* 2008 - עת"מ עמית דויטשר נגד אוניברסיטת בן-גוריון - זכות ההפגנה של [[סטודנט]]ים בשטח הקמפוס;{{הערה|[https://law.acri.org.il/he/1818 חופש ההפגנה באוניברסיטת בן-גוריון], באתר האגודה לזכויות האזרח}}
* 2008 - עת"מ פרח השקד בע"מ נגד עיריית בת-ים - ביטול מכרז הפסד שמנע תשלום [[שכר מינימום בישראל|שכר מינימום]] לעובדי ניקיון;{{הערה|[https://law.acri.org.il/he/1816 מכרזי הפסד – פגיעה בזכויות עובדי קבלן], באתר האגודה לזכויות האזרח}}
* 2009 - [[בג"ץ אבו רחמה|בג"ץ אבו רחמה נגד הפרקליט הצבאי הראשי]] - ביטול החלטת ה[[פצ"ר]] להגיש [[כתב אישום|כתבי אישום]] על [[התנהגות שאינה הולמת]] בלבד נגד מג"ד וחייל ב[[פרשת הירי בנעלין]];
* 2009 - בג"ץ אבו צפיה נגד שר הביטחון - ביטול האיסור הגורף שהוטל על [[פלסטינים]] מלנהוג ב[[כביש 443]];{{הערה|[https://law.acri.org.il/he/1770 לפתוח לתנועת פלסטינים את כביש 443], באתר האגודה לזכויות האזרח}}
* 2010 - [[בג"ץ מנאע נגד רשות המסים|בג"ץ ד"ר עאדל מנאע נגד רשות המיסים]] - איסור על גביית [[מס]]ים ב[[מחסום משטרתי|מחסומים משטרתיים]].
* 2011 - בג"ץ אבו לבדה נגד עיריית ירושלים - חובת משרד החינוך לממן שכר לימוד בבתי ספר פרטיים ב[[ירושלים המזרחית]];{{הערה|[https://law.acri.org.il/he/1670 להחזיר שכר לימוד לילדים מירושלים המזרחית שנאלצים ללמוד בבתי ספר פרטיים], באתר האגודה לזכויות האזרח}}
* 2015-2013 - [[בג"ץ אדם נגד הכנסת]]; [[בג"ץ גבריסלאסי נגד ממשלת ישראל|בג"ץ איתן – מדיניות הגירה ישראלית נגד ממשלת ישראל]]; בג"ץ דסטה נגד הכנסת{{הערה|[https://law.acri.org.il/he/33661 לבטל את "חוק ההסתננות" – עתירה שלישית], באתר האגודה לזכויות האזרח}} - אי חוקתיות התיקונים ל[[חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)|חוק מניעת הסתננות]];
* 2017 - [[בג"ץ האגודה לזכויות האזרח נגד השר לביטחון פנים (מרחב המחיה של אסירים)|בג"ץ האגודה לזכויות האזרח נגד השר לביטחון פנים]] - הפחתת הצפיפות ב[[בית סוהר|בתי הסוהר]] ובבתי המעצר.

==ראשי האגודה==
{| border=1 cellpadding=4 cellspacing=0
|- bgcolor="#dcdcdc"
| '''יו"ר''' || '''תקופת כהונה'''
|-
| [[רות גביזון]] ||
|-
| [[דוד קרצמר]] ||
|-
| [[מרדכי קרמניצר]] ||
|-
| [[ארי שביט]] ||
|-
| [[עדנה אולמן-מרגלית]] || 1993–1994
|-
| [[שמואל לוינסון]] || עד הירצחו ב-2 באוגוסט 1994
|-
| [[איל בנבנישתי]] || 1995–1996
|-
| [[יולי תמיר]] || 1998–1999
|-
| עדנה אולמן-מרגלית || 1999–2001
|-
| [[נעמה כרמי]] || 2001 עד דצמבר 2002
|-
| עדנה אולמן-מרגלית || ינואר עד יולי 2003
|-
| [[אורנה שם–טוב]] || ינואר 2003 עד אוקטובר 2004
|-
| [[שרה קרמר]] || 2005 עד ספטמבר 2006
|-
| [[דורי ספיבק]] || 2007–2010
|-
| [[גילה שטופלר]] || 2010–2011
|-
| [[אדריאנה קמפ]] || 2010–2013
|-
| [[טלי קריצמן-אמיר]] || 2011–2013
|-
| [[אדריאנה קמפ]] || 2013–2014
|-
| [[גילה שטופלר]] || 2014–2017
|-
| [[רחל ליאל]] || 2017–
|}

{| border=1 cellpadding=4 cellspacing=0
|- bgcolor="#dcdcdc"
| '''נשיא''' || '''תקופת כהונה'''
|-
| [[יצחק-הנס קלינגהופר]] || [[1976]]–[[1982]]
|-
| [[חיים כהן (משפטן)|חיים כהן]] || [[1982]]–[[1988]]
|-
| [[שמעון אגרנט]] || [[1988]]–[[1992]]
|-
| רות גביזון || [[1996]]–[[1999]]
|-
| [[סמי מיכאל]] || [[2001]]–
|}

{| border=1 cellpadding=4 cellspacing=0
|- bgcolor="#dcdcdc"
| '''מנכ"ל''' || '''תקופת כהונה'''
|-
| [[עמוס גיל]] || עד 1999
|-
| [[ורד ליבנה]] || 1999 עד מרץ 2003
|-
| [[רחל בנזימן]] || אפריל 2003 עד יוני 2008
|-
| [[חגי אלעד]] || 1 ביולי 2008 עד 1 במאי 2014
|-
| [[שרון אברהם-ויס]] || 20 במאי 2014–
|}

== ראו גם ==
* [[זכויות האדם בישראל]]
* [[אות אמיל גרינצוויג]] - אות המוענק מאז 1981 מדי שנה על ידי האגודה לאדם או לארגון על תרומה מיוחדת לקידום זכויות האדם בישראל.
* [[:קטגוריה: פעילי האגודה לזכויות האזרח]] - קטגוריה המקבצת ערכים אודות פעילים באגודה, בעבר ובהווה.

== לקריאה נוספת ==
* נעמה ישובי, '''זכויות האדם, זה כל הסיפור (האגודה לזכויות האזרח - סכום ביניים)''', הוצאת האגודה לזכויות האזרח, [[2002]].
* [[ניב גורדון]], '''זכויות אדם ומרחב חברתי: כוחה של האגודה לזכויות האזרח בישראל''', [[סוציולוגיה ישראלית]]: כתב עת לחקר החברה הישראלית 7 (1) 23, [[2005]]

==קישורים חיצוניים==
* {{אתר רשמי|http://www.acri.org.il}}
* {{גיידסטאר|580011567}}
* [http://www.youtube.com/user/ACRI2000 סרטוני וידאו של האגודה], [[יוטיוב]]
* [http://www.acri.org.il/story.aspx?id=19 רשימת פסקי הדין בהתדיינויות העקרוניות של האגודה מאז החלה להתדיין בבתי משפט בתחילת שנות ה-80]
* {{בשבע|[[עפרה לקס]]|האגדה על זכויות האזרח|4025|3 במרץ 2005}}
* הילה רז, [http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20081127_1041224 אנשים קטנים שעשו מהפכות גדולות], [[דה מרקר]], 27 בנובמבר 2008 ( על שלושה מאבקים ציבוריים בהיסטוריה של האגודה).
* {{הארץ|אביבה לורי|רץ לבג"ץ|1.1490751|}} - על האגודה ועל יועצה המשפטי עו"ד דן יקיר
* {{הארץ|לילי גלילי|"כל אחד רוצה את הצדק שלו" - כתבה לרגל מלאת 35 שנים להקמת האגודה|1.1420959}}
* יעל גבירץ וטובה צימוקי, [http://www.gavison.com/a3745-האגודה-ששינתה-את-פני-החברה-הישראלית האגודה ששינתה את פני החברה הישראלית], פורסם ב[[ידיעות אחרונות]]
* [http://www.nif.org.il/?id=1346 האגודה לזכויות האזרח מציינת 35 שנות פעילות] - באתר הקרן החדשה לישראל.
* ניב גורדון, [http://he.shvoong.com/social-sciences/sociology/political-sociology/1616626-זכויות-אדם-ומרחב-חברתי-כוחה/ זכויות האדם ומרחב חברתי - כוחה של האגודה לזכויות האזרח בישראל] - תקציר
* [[דנה ספקטור]], [http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5072164,00.html כל הזכויות שמורות], שבעה ימים - [[ידיעות אחרונות]], 17 בינואר 2018 (ריאיון עם מנכ"לית האגודה, עו"ד [[שרון אברהם-ויס]])

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:האגודה לזכויות האזרח בישראל|*]]
[[קטגוריה:ישראל: ארגוני זכויות האדם]]
[[קטגוריה:ישראל: ארגוני סיוע משפטי]]
[[קטגוריה:זוכי פרס גורני]]
[[קטגוריה:ישראל: עמותות]]
{{וח}}
{{מיון ויקיפדיה|דף=האגודה לזכויות האזרח בישראל|גרסה=27946905}}