HNLC
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
באקולוגיה ימית, אזור HNLC (High-Nutrient, low-chlorophyll) הוא אזור באוקיינוס שבו כמות הפיטופלנקטון קטנה וקבועה יחסית למרות הימצאות של ריכוז נוטריינטים גבוה (ניטראט, פוספט, חומצה צורנית). תרכובות לא אורגניות חיוניות, כדוגמת ניטראט עשויים להימצא במי האוקיינוס בריכוז נמוך דיו כדי להוות גורם מגביל, אולם באזורי HNLC כמות הניטראט אינה נמוכה באופן משמעותי. באזורי HNLC הגורם המגביל אינו ניטראט, אלא ברזל בצורה הזמינה לצריכה על ידי אורגניזמים. אזורי HNLC משתרעים על פני כ-20% משטחי האוקיינוסים בכדור הארץ ב-3 אזורים עיקריים: האוקיינוס השקט באזור קו המשווה, האוקיינוס השקט באזור התת-אקרטי, והאוקיינוס הדרומי.[1]
שתי תאוריות מרכזיות מסבירות את תופעת אזורי HNLC:
- היפותזת הברזל (iron hypothesis) - על פי היפותזה זו חוסר בברזל מונע מהפיטופלנקטון להגיע לפריחה. ברזל הוא מרכיב חיוני לצורך קיבוע חנקן הנדרש לייצורן של חומצות אמינו. המחסור בברזל מעכב את הגדילה של פיטופלנקטון גדול יותר, כדוגמת צורניות, ואזורי HNLC גדלים במקום זאת מיני פיטופלנקטון קטנים המסוגלים לצרוך ברזל בריכוז קטן יותר.
- היפותזת בקרת המרעה (grazing control hypothesis) - מיני פיטופלנקטון קטנים יכולים להיאכל על ידי מיקרו-זופלנקטון הידועים כפרוטוזואונים, ולאלו כושר התרבות שווה או גדול משל הטרף שלהם.
הערות שוליים
- ^ Pitchford, J.W. and Brindley, J. (1999) Iron limitation, grazing pressure and oceanic high-nutrient-low chlorophyll (HNLC) regions. Journal of Plankton Research, 21(3), 525-547.
