Accelerated Graphics Port
| AGP | |
|---|---|
| Accelerated Graphics Port | |
 אפיק AGP (למעלה) ושני אפיקי PCI על לוח אם | |
| תאריך המצאה | 1997 |
| פותח על ידי | אינטל |
| הוחלף על ידי | PCI Express (2004) |
| רוחב אפיק | 32 סיביות |
| מספר התקנים | 1 |
| מהירות אפיק | עד 2133MBps (בגרסת AGP 8x) |
| סוג אפיק | מקבילי |
| חיבור ללא אתחול | לא |
| אפיק חיצוני | לא |
Accelerated Graphics Port (בראשי תיבות: AGP; בתרגום חופשי: יציאת גרפיקה מואצת) הוא ממשק היסטורי לחיבור התקן בודד (לרוב כרטיס גרפי) אל לוח האם של המחשב, וזאת במטרה להאיץ ביצועי גרפיקת תלת-ממד.
רקע
על כל לוח אם קיימים חריצי הרחבה שנועדו להתקנת כרטיסים שונים כמו כרטיס מסך, כרטיס קול, כרטיס רשת ועוד.
- במחשבי יבמ הראשונים ותואמיהם היו חריצי Industry Standard Architecture או בר"ת ISA.
- במחשבי PC של יבמ היו חריצים בתקן Micro-Channel.
- במחשבי 386 ו־486 הותקנו בנוסף לחריצי ISA גם חריצי Vesa Local Bus (או בר"ת VLB) שהיו הראשונים בתקן 16 ביט.
- מאוחר יותר הותקנו חריצי EISA.
- במחשבי פנטיום הותקנו חריצי Peripheral Component Interconnect (או בר"ת PCI) שהיו הראשונים בתקן של 32 ביט.
- כאשר תוכנן הפנטיום 2, הסתבר כי מהירות העברת הגרפיקה של כרטיסי PCI איטית מדי יחסית למהירות העבודה של המחשב, ולכן פותח ערוץ ה־AGP.
פיתוח ראשוני
AGP מקצה דינמית חלק מזיכרון הגישה האקראית הרגיל של המחשב האישי כדי לאחסן את תמונת המסך ולתמוך במיפוי טקסטורות, Z-Buffering וערבול אלפא. זיכרון זה מיוחס כפתח ה־AGP.
AGP פותח על ידי אינטל והיה חלק מערכת השבבים (chipset) למעבד הפנטיום 2 ב־1997. בדרך כלל כרטיסי AGP ארוכים מעט מכרטיסי PCI. ה־AGP הפך לנפוץ במערכות פופולריות ב־1998, אולם כרטיסי מסך ל־PCI המשיכו להיות מיוצרים גם מספר שנים לאחר מכן.
הגרסה הראשונה של ה־AGP, אשר כיום נקראת AGP 1.0 או AGP 1x, משתמשת בערוץ 32 ביט אשר פועל במהירות שעון של 66 מגהרץ, אשר מביא לקצב העברת נתונים מקסימלי של 266 מגהבייט לשנייה של חריץ AGP 1.0 בודד. למען ההשוואה, אפיק PCI סטנדרטי של 32 ביט בתדירות שעון 33 מגהרץ מגיע לקצב תעבורה מקסימלי של 133 מגהבייט לשנייה.
גרסאות חדשות של AGP
נכון ל־2003, גרסאות חדשות של AGP מגדילות את קצב התעבורה מפי 2 עד פי 8. גרסאות חדשות אשר קיימות בשוק כיום כוללות את:
- AGP 2x - ערוץ ברוחב 32 ביט ובתדירות שעון 66 מגהרץ. הערוץ מעביר נתונים גם בעליית שעון וגם בירידת שעון, דבר המכפיל את התדירות האפקטיבית ל־133 מגהרץ ומאפשר קצב תעבורה מקסימלי של 533 מגהבייט לשנייה.
- AGP 4x - ערוץ ברוחב 32 ביט ובתדירות שעון 133 מגהרץ. הערוץ מעביר נתונים גם בעליית שעון וגם בירידת שעון, דבר המכפיל את התדירות האפקטיבית ל־266 מגהרץ ומאפשר קצב תעבורה מקסימלי של 1066 מגהבייט לשנייה.
- AGP 8x - ערוץ בקצב תעבורה מקסימלי של 2133 מגהבייט לשנייה.
בנוסף, קיימים כרטיסי AGP Pro מסוגים שונים. כרטיסים אלה צורכים יותר חשמל ולרוב הם ארוכים יותר מכרטיסי AGP תקניים. לרוב משתמשים בכרטיסים אלה כדי להאיץ יישומי תכנון ועיצוב ממוחשבים מקצועיים אשר משתמשים בהם בתחומי האדריכלות, מכונות, הנדסה וכדומה.
הבדלים בין חריצי AGP
בניגוד לדעה המקובלת, לצורת החריץ אין קשר לקצב הנתונים שהוא מעביר. ההבדל הוא בעיקרו חשמלי, מה שמאפשר או מונע התקנה של כרטיסים בעלי מתח שונה מהמתח שהחריץ יכול לקבל.
הלוחות הראשונים שהגיעו עם חריצי AGP, הגיעו עם חריץ שיכל לקבל כרטיסים הפועלים במתח של 3.3 וולט. כרטיסים כאלו הגיעו עם רווח קטן (נקרא notch key) בשליש השמאלי של ממשק החיבור שלהם ללוח האם, ותקן זה הפך להיות מזוהה עם כרטיסי ה-AGP המוקדמים, עד גרסת AGP x2. בשלב יותר מאוחר, בגרסאות AGP 4x ומעלה, יצרניות כרטיסי המסך החלו לפתח כרטיסים שפועלים במתח נמוך יותר של 1.5V, וכדי למנוע מהמשתמש להתקין אותם על חריץ מיושן יותר, הן העבירו את מיקום החריץ לשליש הימני של החיבור ללוח האם, ויצרניות לוחות האם, בהתאמה, הוציאו לוחות אם חדשים עם ממשק AGP 4x שמתאים לכרטיסים שכאלו. לוחות אם רבים הגיעו באותו זמן עם אפיק אוניברסלי, ללא חריצים כלל, שאיפשר למשתמשים להתקין עליהם גם כרטיסים שפועלים במתח של 3.3V וגם של 1.5V.
סדרות כרטיסי המסך TNT, TNT2, ו-GeForce עד סדרה 6 מתוצרת NVIDIA, וכרטיסי ATI Radeon עד סדרה 9000, הגיעו עם ממשק חיבור שתמך גם במתח של 1.5V וגם במתח של 3.3V, וכתוצאה מכך ניתן למצוא שני חריצים על ממשק החיבור.
פרטי המימוש
רבים מחשיבים את AGP כאפיק מידע באופן מוטעה, כיוון שאפיקים מאפשרים לחבר מספר התקנים, ואילו ה־AGP לא. אולם, ישנם מחשבים אשר נבנים עם מספר חריצי AGP נפרדים.
AGP מאפשר שימוש יעיל יותר בזיכרון אוגר מסגרות (frame buffer), בזאת הוא משפר גם את ביצועי הגרפיקה הדו-ממדית. למעשה, מערכות RAID לשרתים "חסרי ראש" (כלומר, שרתים חסרי מסך) מתחברות לחריץ AGP הריק כדי לנצל את המהירות הגבוהה של ה־AGP לעומת ה־PCI.
AGP מספק תכנון של ניהול זיכרון קוהרנטי אשר מאפשר קריאה של מידע מפוזר מזיכרון המערכת בצרורות מהירים. AGP תוכנן כדי להוריד את העלות הכוללת של יצירת תת-מערכות גרפיות עם יכולות גבוהות על ידי שימוש בזיכרון המערכת הקיים. אולם זיכרון המערכת, אף על פי שהוא זול, מתפקד הרבה יותר לאט מאשר זיכרון RAM ייעודי אשר נמצא על הכרטיס, ולכן גם הכרטיסים בעלי יכולות בינוניות וגם אלה הגבוהות מסתמכים על זיכרון RAM מובנה לביצועים. כרטיסים זולים בעלי ביצועים נמוכים עם מעט זיכרון RAM מובנה הרוויחו בתחילת חייה של טכנולוגיית ה־AGP, אולם ירידת המחירים של הזיכרון מאז שנת 2000 הובילו אף כרטיסים אלה להטבעת זיכרון מובנה של 64 או 128 מגהבייט, לכן כיום כרטיסים גרפיים אשר מנצלים את זיכרון המערכת הם נדירים.
סוף עידן ה־AGP
כיום, לאחר מעבר מסיבי של יצרני לוח האם להחלפת יציאות ה-AGP ביציאות PCI Express, שוק כרטיסי המסך בחיבור AGP הולך וקטן. עיקר המכירות בשוק זה הן של כרטיסי מסך המחליפים כרטיסים קיימים. היע"ג (יחידת עיבוד גרפית) NV40 של חברת NVIDIA והיע"מ R420 של חברת ATI היו למעבדים הגרפיים האחרונים שתוכננו עבור ממשק ה־AGP. שתי החברות לא תכננו עוד מעבדים גרפיים ל־AGP, אף על פי שהן מימשו הסבות מ־PCI Express ל־AGP של חלק מכרטיסי המסך שלהן.
הכרטיס האחרון של חברת NVIDIA שהיה תואם AGP היה GeForce 7800 משנת 2005.
הכרטיסים האחרונים של ATI שתאמו ל־AGP היו Radeon HD 3850, 3650, 3450, 4650 ו-4670 שכולם נוצרו בין 2008 ל-2009, ואלו גם כרטיסי המסך היחידים שתומכים ב-DirectX 10 ופועלים בממשק AGP.
קישורים חיצוניים
- Accelerated Graphics Port, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
34635313Accelerated Graphics Port