תקשורת בקוריאה הצפונית
תקשורת בקוריאה הצפונית מתייחסת לשירותי תקשורת זמינים בקוריאה הצפונית. קוריאה הצפונית לא אימצה באופן מלא את טכנולוגיית האינטרנט בשל מדיניות הבידוד.[1]
טלפון
נכון ל-2008, בצפון קוריאה מערכת טלפונים עם 1.18 מיליון קווים נייחים.[2] עם זאת, רוב הטלפונים מותקנים רק אצל בכירי הממשל. מי שמעוניין בהתקנת טלפון חייב למלא טופס המציין את דרגתו, הסיבה שבגללה רוצה טלפון ואת הדרך בה ישלם על כך.[3] רובם יותקנו במשרדי הממשלה, מפעלים בבעלות המדינה, כאשר רק כ-10% הם ליחידים או למשקי הבית. ב-1970 נכנסו מתקני מיתוג אוטומטיים לשימוש בפיונגיאנג, בסינוויג'ו ובהמהונג. כמה תאי טלפונים ציבוריים החלו להופיע בפיונגיאנג בסביבות 1990. באמצע שנות ה-90, מרכזייה אוטומטית אשר יוצרה באמצעות מיזם משותף לאלקטל ולמפעלים בסין, הותקנה בפיונגיאג. ב-1997 הודיעה צפון קוריאה כי מיתוג אוטומטי החליף את המיתוג הידני בפיונגיאג וב-70 אזורים אחרים.[4] העיתונות בצפון קוריאה דווחה בשנת 2000 כי כבל סיבים אופטיים הוארך עד נמל נאמפו ומחוז צפון פויאנג חובר גם הוא לסיב אופטי.
טלפונים ניידים
בנובמבר 2002, טלפונים ניידים הוכנסו לשימוש בצפון קוריאה, ועד נובמבר 2003, כ-20,000 צפון קוריאנים קנו טלפונים ניידים. עם זאת, ב-24 במאי 2004, טלפונים ניידים נאסרו לשימוש.[5]
בדצמבר 2008, הושק שירות טלפון נייד חדש בפיונגיאנג, המופעל על ידי החברה המצרית Orascom, עם תוכנית מתכננת להרחיב את הכיסוי לכל חלקי הארץ.[6] השם הרשמי של רשת הטלפונים הניידים ב-3G היא Koryolink, והיא מיזם משותף בין Orascom ותאגיד הדואר והתקשורת בבעלות המדינה.[7] מאז הושקה הרשת קיים ביקוש גדול.[8]
במאי 2010, ליותר מ-120,000 צפון קוריאנים היו טלפונים ניידים;[9] מספר זה עלה ל-301,000 עד ספטמבר 2010,[10] 660,000 באוגוסט 2011,[11] ו-900,000 בדצמבר 2011.[12] Orascom דיווחו על 432,000 מנויים שנתיים אחרי תחילת הפעילות (דצמבר 2010),[13] המספר עלה ל-809,000 בספטמבר 2011,[14] ועבר את המיליון עד פברואר 2012.[15] באפריל 2013 מספר המנויים התקרב לשני מיליון.[16] ב-2015 המספר גדל לשלושה מיליון.[17]
נכון למאי 2011, ל-60% מאזרחי פיונגיאנג בגילאים 20-50 היה סלולרי.[18]
ב-15 ביוני 2011 אישרו StatCounter.com כי כמה צפון קוריאנים משתמשים טלפונים חכמים של אפל, של נוקיה ושל סמסונג.[19]
נכון לנובמבר 2011, אין טלפונים ניידים היכולים לחייג לתוך או מחוץ למדינה, וגם אין לטלפונים חיבור לאינטרנט. רשת 3G מכסה 94% מהאוכלוסייה, אבל רק 14% מהשטח.[20] בעבר ההגבלות כללו איסור על טלפונים ניידים בין 2004-2008.[21][22]
ל-Koryolink אין הסכמי נדידה בינלאומיים. זרים המבקרים בצפון קוריאה יכולים לרכוש כרטיסי סים נטענים מראש לצורך ביצוע שיחות בינלאומיות בלבד, וללא אפשרות לשיחות מקומיות. קודם לינואר 2013, זרים היו נאלצים למסור את הטלפון הנייד שלהם במעבר הגבול או בשדה התעופה טרם הכניסה למדינה, אבל עם זמינותם של כרטיסי הסים המקומיים, מדיניות זו אינה תקפה יותר.[23] גישה לאינטרנט, עם זאת, הוא זמין רק לתושבים זרים אך לא לתיירים.[24]
קישור בינלאומי
חיבורי קווים נייחים בינלאומיים מרכיבים רשת המחברת בין פיונגיאנג לבייג'ינג ולמוסקבה, ובין צ'ונגג'ין לוולדיווסטוק. קווי תקשורת עם קוריאה הדרומית נפתחו בשנת 2000. במאי 2006 חברת TransTeleCom ומשרד התקשורת של צפון קוריאה חתמו על הסכם לבנייה והפעלה של רשת קווי תמסורת אופטיים באזור הגבול בין צפון קוריאה לרוסיה. זהו החיבור הנייח הישיר הראשון בין רוסיה וצפון קוריאה. הבנייה הושלמה ב-2007.[25]
תחנת לוויינים קרקעית ליד פיונגיאנג מספקת תקשורת בינלאומית ישירה באמצעות חברת Intelsat. מרכז תקשורת לוויני הותקן בפיונגיאנג ב-1986 בסיוע טכני של צרפת. ב-1990 נחתם הסכם עם יפן לשימוש משותף בלוויין התקשורת שלהם. צפון קוריאה הצטרפה ב-1974 לאיגוד הדואר העולמי, אך יש לה הסכמי דואר ישירים רק עם מספר מצומצם של מדינות.
סיבים אופטיים
באפריל 1992 הוקם מפעל סיבים אופטיים בפיונגיאנג ורשת הסיבים האופטיים הראשונה שהורכבה מ-480 קווי Pulse Code Modulation ו-6 מרכזיות אוטומטיות מפיונגיאנג להמהונג (300 ק") הותקנה בספטמבר 1995.[26] יתר על כן, תהליך יישור הקרקע שהחל ביוזמת קים ג'ונג איל במחוז קאנגוונדו במאי 1998[27], ובמחוז צפון פויאנג בינואר 2000[28], אפשרו בנייה של רשת סיבים מחוזית וארצית, אשר נבנתה על ידי עשרות אלפי חיילי צבא העם הקוריאני ופועלים אחרים שגויסו בקנה מידה נרחב, במטרה לשקם מאות אלפי דונם של אדמות פוריות שנהרסו באסונות טבע בסוף 1990.
טלוויזיה
ערך מורחב – תקשורת המונים בקוריאה הצפונית
השידורים בצפון קוריאה נשלטים על ידי המדינה, והם משמשים ככלי תעמולה של השלטון תחת מפלגת הפועלים של קוריאה. תחנה הטלוויזיה הקוריאנית המרכזית (Korean Central Television) ממוקמת בפיונגיאנג, ויש גם תחנות בערים מרכזיות נוספות. ישנם שלושה ערוצים המשדרים בפיונגיאנג ורק ערוץ אחד בערים אחרות. טלוויזיות צבעוניות תוצרת יפן מיובאות תחת שם מותג צפון קוריאני, אך טלוויזיות שחור לבן בגודל 19 אינץ' מיוצרות באופן מקומי מאז 1980. ההערכות הן שמספר הטלוויזיות שהיו בשימוש בתחילת שנות ה-90, עמד על כ-250 אלף.
דמות בולטת בשידורי תחנת הטלוויזיה של צפון קוריאה היא המגישה והקריינית רי צ'אן-הי שעבדה בתחנה משנת 1974 ועד 2012, עת יצאה לגמלאות. במשך שנות הקריירה הטלוויזיונית שלה וגם לעיתים מזומנות אחריה נחשפה דמותה של רי ברחבי העולם כאשר הופיעה במשדרי חדשות שונים של התחנה, במיוחד בעת המבזקים בהם הודיעה בקולה הדרמטי על הניסויים בנשק גרעיני שערכה קוריאה הצפונית וכן בהודעות הרשמיות שמסרה על מותם של קים איל-סונג ב-1994 ושל קים ג'ונג-איל ב-2011, בהן הזילה דמעות בשידור.
רדיו
מבקרים אינם מורשים להביא רדיו. כחלק ממדיניות מניעת המידע של הממשל, יש צורך לבצע שינויים במכשירי טלוויזיה ורדיו על מנת לקלוט תחנות ממשלתיות בלבד. מכשירים אלה נרשמים על ידי מחלקה מיוחדת במדינה והם כפופים לבדיקה באופן אקראי. הסרת החותם הרשמי מהמכשירים היא עבירה על פי חוק. על מנת לקנות טלוויזיה או רדיו, אזרחים קוריאנים נדרשים לקבל אישור מיוחד של גורמים רשמיים במקום המגורים או העבודה שלהם.
בצפון קוריאה יש 2 רשתות שידור רדיו AM, תחנת שידור פיונגיאנג תחנת שידור (קולה של קוריאה) ותחנת השידור הקוריאנית המרכזית, וכן רשת שידור FM בשם תחנת השידור פיונגיאנג FM. לכל 3 הרשתות יש תחנות בערים הגדולות המציעות תוכניות מקומיות. ישנו גם משדר רב עוצמה לשידור מעבר לים במגוון שפות.
בשנת 1997 היו 3.36 מיליון מכשירי רדיו.
שירותי דואר
- ערך מורחב – שירות הדואר של קוריאה הצפונית
שירות הדואר של קוריאה הצפונית מופעל על ידי משרד הדואר והתקשורת, ומפוקח מטעם הלשכה לתחזוקת שירותי התקשורת.[29]
רשת תקשורת לאומית
Kwangmyong היא רשת "גן סגור" צפון קוריאנית, המשמשת כרשת אינטראנט אשר נפתחה בשנת 2000[30]. היא נגישה בערים הגדולות, אוניברסיטאות, מרכזי תעשייה ומסחר. ניתן להתחבר 24 שעות ללא הגבלה על ידי חיבור Dial-up.
אינטרנט
- ערך מורחב – אינטרנט בקוריאה הצפונית
גישה לאינטרנט בינלאומי בצפון קוריאה נעשית באמצעות סיבים אופטיים המחברים בין, כבל חיבור פיונגיאנג עם הרפובליקה העממית של סין. אינטרנט הקפה הראשון של צפון קוריאה נפתח בשנת 2002 כיוזמה משותפת עם חברת האינטרנט הדרום קוריאנית Hoonnet. הוא מחובר באמצעות קו לסין. מבקרים זרים יכולים לחבר את המחשבים שלהם לאינטרנט באמצעות קווי טלפון בינלאומיים הזמינים בכמה מלונות בפיונגיאנג. בשנת 2005 נפתח אינטרנט קפה חדש בפיונגיאנג וחובר באמצעות קישור לוויני. התוכן מסונן קרוב לוודאי על ידי סוכנויות הממשל.[31][32] ב-2003-מיזם משותף בין איש עסקים גרמני לצפון קוריאה שנקרא KCC אירופה, הביא אינטרנט מסחרי לצפון קוריאה. החיבור נוצר בעזרת קישור לווייני מצפון קוריאה לשרתים הממוקמים בגרמניה. קישור זה סיים את הצורך לחייג לספקיות האינטרנט בסין.[33]
מאז פברואר 2013, זרים מסוגלים לגשת לאינטרנט באמצעות רשתות 3G.[34][35][36]
KCC אירופה מנהלת את סיומת המדינה .kp מברלין.
הערות שוליים
- ^ High-tech revolution yet to hit North Korea
- ^ "Country Comparison: Telephones – main lines in use".
- ^ French, Paul.
- ^ Lee, 2003
- ^ "World briefings: North Korea", New York Times, June 4, 2004.
- ^ "Secretive N Korea set to launch mobile phone service", Associated Press, December 4, 2008.
- ^ "3세대이동통신서비스 《고려링크》 시작 천리마 속도로 정보통신 현대화 노린다". 민족 21 (94). 2009-01-01.
- ^ http://www.dailynk.com/english/read.php?cataId=nk01500&num=5303 (accessed 18 November 2009)
- ^ "Cell phone demand stays strong in North Korea".
- ^ Mobile phone subscriptions in N. Korea quadruple in one year: operator, YonhapNews, 9 November 2010
- ^ Orascom User Numbers Keep Rising, DailyNK, 11 August 2011
- ^ Hamish McDonald (24 December 2011) Father knows best: son to maintain status quo, The Age.
- ^ Orascom Telecom Holding First Quarter 2011 Results, page 29 (accessed 20 May 2011)
- ^ Orascom Telecom Holding Third Quarter 2011 Results, page 30 (accessed 28 April 2012)
- ^ Alaa Shahine (2 February 2012).
- ^ "North Korea embraces 3G service".
- ^ Williams, Martyn.
- ^ Phone Handset Prices Fall as Users Rise, DailyNK, 20 May 2011
- ^ Kang (강), Jin-gyu (진규) (2011-06-15).
- ^ "Secretive N. Korea opens up to cellphones".
- ^ "North Korea recalls mobile phones".
- ^ Dave Lee. (10 December 2012) North Korea: On the net in world's most secretive nation.
- ^ "EXCLUSIVE: Foreigners Now Permitted To Carry Mobile Phones In North Korea - NK News - North Korea News". 19 January 2013.
- ^ Gallo, William.
- ^ TransTeleCom is to build first land link with North Korea
- ^ "Cable Production Base" "Naenara," Korea Today, No. 602 (8), 2006
- ^ History of Land Rezoning in the DPRK, KCNA, 11 May 2005
- ^ Kim Jong Il, "Improving the Layout of the Fields Is a Great Transformation of Nature for the Prosperity and Development of the Country, a Patriotic Work of Lasting Significance,"Rodong Sinmun, 18 April 2000
- ^ Moon Sung Hwee (2006). "An In-depth Look at North Korea's Postal Service". Daily NK. נבדק ב-13 ינו' 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Andrew Jacobs (January 10, 2013).
- ^ Foster-Carter, Aidan (2002-07-06).
- ^ "First Internet Cafe Opens in Pyongyang".
- ^ Lintner, Bertil (2007-04-24).
- ^ "North Korea to offer mobile internet access".
- ^ Caitlin Dewey (26 February 2013).
- ^ "North Korea blocks access to Instagram".
24009338תקשורת בקוריאה הצפונית