מרד הנפל של 26 בפברואר 1936
מרד הנפל (1936) הוא ניסיון הפיכה שאירע ביפן. יעד הקושרים היה להשתלט על המדינה, ותוך שהם משאירים את הקיסר בתפקידו, להרוג ולהיפטר ממי שכינו "הבוגדים שמנהלים את הקיסר", כלומר: ראש הממשלה, השרים והפוליטיקאים. הקושרים דגלו ברעיונותיו של קיטה איקי, שכללו התחזקות יפן במישור הבינלאומי, וחזרה של יפן לערכיה המסורתיים. מרד זה נכשל בעקבות חוסר שיתוף פעולה מצד הציבור ומצד הקיסר.
רקע
מאמצע המאה ה-19 ועד לאמצע המאה ה-20 היו ביפן זרמים לאומיים קיצוניים שונים, אשר סברו כי על יפן להתחזק יותר במישור הבינלאומי וכי עליה להגיע למצב בו היא תהיה למעצמה בקנה מידה עולמי. רבים בעם היפני האמינו כי אמור להפתח סוג של מאבק בין גושי בין אסיה לבין מדינות המערב בו יפן תעמוד בראש מדינות המזרח. רעיונות אלו ניכרים בצעדיה של יפן החל משלהי המאה ה-19; מלחמת סין יפן (1894-1895), מלחמת רוסיה יפן (1904-1905), כיבוש מנצ'וריה (1931) ועוד צעדים תוקפניים אשר נהגה יפן בסביבתה הקרובה. על אף מעשים אלו עדיין היו ביפן שסברו כי על מנת להפוך למעצמה עולמית צריכה יפן להוסיף ולכבוש עד שתיצור לעצמה אימפריה של ממש. דבר זה הצטרף לאכזבת הציבור ביפן ממנהיגיו בעקבות השפל הגדול. גורמים אלו הובילו להקמתם של ארגונים שונים אשר קיוו להחלפת שיטת המשטר, בין הוגי הדעות של ארגונים אלו ניתן למנות את קיטה איקי, גונדו, טצ'יבאנה ואחרים. חלקם של הארגונים הללו תמכו בשימוש בכח ובטרור, על מנת להגשים את מטרותיהם. כך התרחשו בשנות ה-20 כמה ניסיונות הפיכה כמו תקרית מרץ, ותקרית אוקטובר.
בשנת 1932 התרחש ניסיון הפיכה נוסף שכונה ניסיון ההפיכה של 15 במאי 1932, לאחר כישלונו התפלג למעשה הצבא לשתי סיעות; "קודו הא" ("סיעת הדרך הקיסרית") ו"טוסיי הא" (סיעת הפיקוח). סיעת קודו הא הייתה הקיצונית יותר, היא הלכה לאור רעיונותיו של קיטה איקי ולא שללה שימוש בטרור למען הגשמת מטרותיה. בתחילה הייתה הקודו הא הסיעה השלטת אך עם פרישתו של שר הצבא הגנרל סדאו אראקי שהיה מחברי הקודו הא, בעקבות שערורייה פוליטית בה היה שותף, השתנה מאזן הכוחות והגנרל נאגאטה, מאנשי הטוסיי הא ניצל את ההזדנות על מנת להיפטר מהאנשים הבכירים בקודו הא, והוא פתח בגל הדחות של יריביו. באוגוסט 1935 הובילו פעולותיו של נאגאטה לרציחתו על ידי קצין צעיר בשם איזוה סבורו. רצח נאגאטה גרם לכך שהמטכ"ל היפני החליט להעביר את האוגדה הראשונה בה היו מרוכזים רוב אנשי הקודו הא מטוקיו למנצ'וריה מה שיחליש את כוחה של הסיעה.
המרד
בשעות המוקדמות של 26 בפברואר 1936 החלו כ-1500 חיילים לתפוס בנייני מפתח ברחבי טוקיו, כשבראשם בניין הדיאט ומטה הצבא. לאחר מכן פרצו המורדים לבתיהם של אישים מרכזיים באליטה השלטונית ורצחו אותם. במהלך ההפיכה נהרגו שר האוצר טקהאשי קורקיו, ראש ממשלת יפן לשעבר סאיטו מקוטו, המורדים פרצו גם לביתו של ראש חצרני הקיסר האדמירל קנטרו סוזוקי וירו בו, אך האחרון לא מת כפי שחשבו. המורדים פרצו גם לביתו של ראש הממשלה אוקדה קייסוקה, אך לא הצליחו למצוא את חדרו וירו בטעות בגיסו. מספר אישים נוספים הצליחו לברוח מהמורדים. בין השאר, ניסו המורדים להשתלט על הארמון הקיסרי אך לא הצליחו בשל התנגדות חיילי המשמר הקיסרי.
המורדים דרשו את התפטרות הממשלה והציעו במקומה ממשלה בראשותו של הגנרל מזאקי. המורדים שמרו על כבודו של הקיסר וכל רצונם היה להדיח את אלו שלדבריהם מנהלים אותו.
מה שהכשיל בסופו של דבר את המרד היה היחס הציבורי והתנגדות הקיסר. המורדים לא לקחו בחשבון את יחס הציבור המבולבל והנבוך, שלא הבין על מה בדיוק המהומה, למרד. הקיסר התנגד ואף אמר כי "אני בעצמי אצא בראש המשמר הקיסרי על מנת להביס אותם". המורדים שלא התנגדו לקיסר אלא למקורביו נאלצו להיכנע לרצונו.
השלכות
השלכותיו של מרד הנפל היו מרחיקות לכת.
עם תום המרד הוצאו כ-19 ממשתתפיו להורג, הנהרגים כללו קצינים משתפי פעולה וגם את הוגה הדעות של הקודו הא, קיטה איקי. עונשים אלו היוו שינוי חד בחומרת הענישה מהמרידות הקודמות בהם כמעט ואיש לא נענש, ודאי שלא עונש מוות, דבר זה הגביר את הרתיעה מפתיחה במרד נוסף.
לאחר המרד דרש הצבא מהקיסר לחזק את כוחו של הצבא על מנת שיוכל להתמודד בעתיד עם מרידות נוספות אם יבואו, הקיסר שראה את הצורך הסכים ודבר זה גרם להגברת כוחו של הצבא.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יפן המודרנית - בן עמי שילוני, הוצאת שוקן.
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרד הנפל של 26 בפברואר 1936 |
22009242מרד הנפל של 26 בפברואר 1936