תקן חשבונאות בין-לאומי 2 – מלאי
תקן חשבונאות בינלאומי 2 – מלאי הוא תקן דיווח כספי בינלאומי שאומץ על ידי המועצה הבינלאומית לתקינה בחשבונאות (IASB) כדי לספק הנחיות לגבי הערכת שווי וסיווג מלאי.
סקירה כללית
מטרה ומאפיינים
מטרת התקן היא הגדרת מלאי כנכסים שהם:
- מוחזקים למכירה במהלך העסקים הרגיל,
- בתהליך של ייצור למכירה כזו, או
- בצורה של חומרים או אספקה שמשמשים בייצור או במתן שירותים.
מבנה ותוכן
תקן זה דורש שאותם נכסים הנחשבים למלאי צריכים להירשם לפי הנמוך מבין העלות או שווי המימוש נטו. העלות כוללת לא רק את עלות הרכישה אלא גם את עלויות ההמרה, שהן העלויות הכרוכות בהבאת המלאי למצבו ומיקומו הנוכחיים, כגון עבודה ישירה. התקן מאפשר גם היוון של תקורה משתנית ותקורה קבועה כל עוד התקורות הקבועות מוקצות על בסיס שיטתי ועקבי ובהתייחס לרמות התפוקה הרגילות. כאשר התפוקה נמוכה מהצפוי, יש לראות את התקורה העודפת הנובעת כהוצאה ולא להוון, אך כאשר התפוקה גבוהה באופן חריג, יש להקטין את התקורה הקבועה שהוקצתה לכל יחידה כדי לא להעריך יתר על המידה את המלאי.
במקרה של מספר מוצרים המיוצרים בתהליך אחד, כגון מוצר עיקרי ותוצר לוואי, כאשר העלויות אינן מופרדות באופן ברור, יש להקצות את העלויות "על בסיס רציונלי ועקבי",[1] כגון בהתבסס על שווי השוק של כל יחידה בזמן ששני המוצרים הופכים נפרדים.
התקן אינו מאפשר היוון של:
- העלות של רמות חריגות של פסולת,
- עלויות אחסון כאשר האחסון אינו חלק מתהליך הייצור,
- עלויות ניהול,
- עלויות מכירה.
הערכת העבודות בביצוע על חוזי בנייה ושירות אינן נכללות בתחולת תקן זה (במקום זאת חל עליהן תקן דיווח כספי בינלאומי 15); באופן דומה חלים על מכשירים פיננסיים תקן חשבונאות בינלאומי 32 ותקן דיווח כספי בינלאומי 9 ועל נכסים ביולוגיים הנובעים מפעילות חקלאית, תקן חשבונאות בינלאומי 41 חל במקום התקן הנ"ל.[2] כמו כן, היוון עלויות אשראי במלאי מקבל התייחסות גם בתקן חשבונאות בינלאומי 23 – עלויות אשראי.
התקן מאפשר שתי שיטות תמחיר, הטכניקה הסטנדרטית והטכניקה הקמעונאית. הטכניקה הסטנדרטית דורשת שהמלאי יוערך בעלות הסטנדרטית של כל יחידה; כלומר, העלות הרגילה ליחידה ברמת התפוקה והיעילות הרגילה. הטכניקה הקמעונאית מעריכה את המלאי על ידי לקיחת ערך המכירה שלו ולאחר מכן הקטנתו בשיעור הרווח הגולמי הרלוונטי. כאשר פריטי מלאי אינם ניתנים להחלפה בדרך כלל או כאשר פריטים מסוימים מיועדים לפרויקטים ספציפיים, נדרש לזהות את העלויות הספציפיות של אותם פריטים ולהקצות את העלויות לפריטים בנפרד.
התקן דורש גם שימוש בעקרון [נכנס ראשון יוצא ראשון] (או FIFO), לפיו אותם פריטים שהיו במלאי הכי הרבה זמן נחשבים לפריטים שבהם נעשה שימוש ראשון, מה שמבטיח שאותם פריטים המוחזקים במלאי בתאריך הדיווח מוערכים לפי המחיר האחרון. כחלופה, ניתן להקצות עלויות של מלאי באמצעות נוסחת העלות הממוצעת המשוקללת.
יש לרשום את ערך המלאי לפי הנמוך בין העלות ובין שווי המימוש נטו. כאשר שווי מימוש נטו יורד מתחת לעלות המלאי, ההפסד יוכר כהוצאה בתקופה שבה מתרחשת ירידת הערך.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ IFRS Foundation. "International Accounting Standard 2 Inventories" (PDF). IFRS Foundation. נבדק ב-2013-03-01.
- ^ PKF, IAS 2 Inventories Summary, accessed 17 December 2016
36145604תקן חשבונאות בין-לאומי 2 – מלאי