תקן זיהום אוויר

תקן זיהום אוויר הוא שם כולל לכל מגבלה או חוקים (תקנים) או אישורים מנהלתיים, הקובעים מהם הגבולות המדויקים המותרים לכמות זיהום האוויר הנפלטת לסביבה. אופי התקן, הגבולות שהוא מציב ואופן אכיפתו של התקן, משתנים בהתאם למדינה האוכפת אותו.

בעוד רבים מתקני זיהום האוויר הקיימים כיום מתמקדים ברגולציה של פליטת זיהום אוויר מכלי רכב, קיימים גם תקנים העוסקים ברגולציה של פליטת זיהום אוויר ממפעלים ותעשייה כבדה, תחנות כוח, משרפות, בתי זיקוק וגנרטורים.

תקני זיהום אוויר

פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו למכלול ועזרו לעדכן אותו.

אירופה

באיחוד האירופי היה קיים תקן בשם "euro-2" המווסת את כמות זיהום האוויר המותרת לפליטה מכלי רכב. תקן זה השפיע גם על התקינה הישראלית ומיושם גם במדינות אחרות בעולם שאינן באירופה.

על פי החלטת הפרלמנט האירופי בשנת 2006 נכנס לתוקף תקן חדש בשם "euro-3" (דומה לתקן שנקבע על ידי ארגון EPA האמריקאי). התקן החדש דורש שינויים מפליגים בכלי רכב חדשים ואכיפתו צפויה לגרום להפסקת הייצור של דגמי מנועים בעלי מחזור שתי פעימות וכן של כלי רכב רבים בעלי מנוע דיזל.

האיחוד האירופי הציג 3 יעדים חדש/ים לתקני זיהום האוויר. יורו 4 (Euro 4), בתוקף החל מ-1 בינואר 2008, יורו 5 (Euro 5), בתוקף החל מ-1 בינואר 2010, ויורו 6 (Euro 6), בתוקף מ-1 בינואר 2014. בפועל תאריכים אלו נדחו על ידי האיחוד האירופי בשנתיים, על מנת לאפשר לבתי הזיקוק לשדרג את המערכות שלהם.