תערוכת בולים

תערוכת בולים היא תערוכה שבמסגרתה מוצגים לראווה אוספים של פריטים הקשורים לדואר ולבולאות. בהגדרה זו כלולים לא רק בולים, אלא גם מעטפות, גלויות דואר, חותמות ופריטים רבים נוספים. מרבית המציגים בתערוכה הם אספנים פרטיים, שהחליטו להעמיד את האוסף האישי שלהם לתחרות. בנוסף, מקובל להציג בתערוכת בולים גם אוספים מוזמנים בעלי איכות יוצאת דופן, שאינם משתתפים בתחרות אלא מאפשרים לקהל המבקרים הזדמנות לצפות בפריטים בולאים נדירים.

מסגרות תצוגה

כל אוסף המוצג בתערוכת בולים מותקן על לוח תצוגה המכונה בשפה הבולאית בשם "מסגרת", בו ניתן להניח 16 דפים בגודל A4. אספן המתחיל להציג בתערוכות ברמה הלאומית נדרש להכין תצוגה בהיקף של חמש מסגרות, כלומר 80 דפי תצוגה. כלל זה אינו תקף לגבי אוספי נוער, הרשאים להציג גם אוסף בהיקף קטן יותר.

מאחר שאחת המטרות בתערוכת בולים היא לגרום למציג לשפר את האוסף באופן מתמיד, ולא לאפשר לו לקפוא על שמריו, אוסף שקיבל ציון המזכה אותו במדליה מוזהבת גדולה, אינו יכול להמשיך ולהיות מוצג בהיקף של 5 מסגרות. על האספן חלה חובה להגדיל את היקף התצוגה לשמונה מסגרות (128 דפי תצוגה). תוספת זו מחייבת את האספן להשיג חומר בולאי נוסף, ולארגן מחדש את דפי התצוגה לקראת התערוכה הבאה בה יבקש להשתתף.

בחלק מתערוכות הבולים קיים אגף מיוחד המכונה בשם "מסגרת אחת", ובו מוצגים רק אוספים שהיקפם, כמובן, מסגרת אחת. לאוספים מסוג זה יש מערכת כללי תצוגה ושיפוט המיוחדים במיוחד להם.

השיפוט בתערוכה

האוספים המוצגים בתערוכה נבחנים על ידי צוות של שופטים, שכל אחד מהם הוא אספן בולים שהציג בעבר בתערוכות בולים וזכה להגיע לרמה גבוהה במיוחד. כחלק מתהליך הכשרתו לשיפוט נדרש המועמד להשתתף בצוות שופטים במעמד של שופט מתלמד, כאשר יתר חברי הצוות בוחנים את רמת ידיעותיו, ובודקים עד כמה הוא בקיא בכללי השיפוט. מועמד שעבר בהצלחה גם את המבחן הזה, זכאי להתמנות כשופט בתערוכות בולים.

על פי הכללים הנהוגים בתערוכות בולים האוספים אינם מתחרים זה מול זה, אלא כל אוסף נבדק בפני עצמו אל מול שורה של כללים מוסכמים הידועים לאספנים מראש. תאורטית, אין כל מניעה לכך שכל האוספים יזכו בציון הגבוה ביותר. מעשית, כמובן, זה לא קורה, ותמיד יש אוספים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות.

לא כל האוספים בתערוכה נשפטים על פי אותם כללים. יש מספר דרכים בהן ניתן להכין את האוסף לתצוגה, ולכל אחת מהדרכים הללו יש כללי שיפוט המיוחדים לה. שלוש הדרכים המקובלות ביותר נקראות "בולאות מסורתית", "תולדות הדואר", ו-"בולאות נושאים".

צוות השופטים בודק את הדרך בה בנה האספן את התצוגה הבולאית, ובוחן את איכות הפריטים הבולאים הכלולים באוסף למול שורה של כללים מוסכמים מראש. אחד הכללים, לשם דוגמה, דורש מן השופט לבחון עד כמה נדירים הפריטים שמציג האספן. אם התצוגה כוללת רק פריטים שאינם נדירים במיוחד, יינתן ציון מסוים, נמוך יחסית, בעוד שריבוי של פריטים נדירים יזכה את האוסף בציון גבוה בהרבה.

בתום תהליך השיפוט מקבל המציג גיליון ציונים בו רשום מספר הנקודות שצבר בגין כל אחד מן הכללים עליהם נבחן (לדוגמה, 17 נקודות מתוך 20 נקודות אפשריות), ובנוסף רשום בגיליון הציון הסופי שקיבל (לדוגמה: ציון 81). צבירת מספר מסוים של נקודות מזכה את האספן במדליה, וככל שהציון גבוה יותר, כך גם רמת המדליה תהיה גבוהה יותר. 89 נקודות, לשם דוגמה, יזכו את האספן במדליה מוזהבת גדולה, בעוד 90 נקודות יעניקו לו מדלית זהב קטנה.

המדליה הגבוהה ביותר המוענקת בתערוכות בולים היא מדלית זהב גדול. בנוסף מוענקות מדליות זהב, מוזהב גדול, מוזהב, כסף גדול, כסף, מוכסף, ותעודת השתתפות.